ירושלים שלי

בשביל נורית, ירושלים היא כבר לא רק עיר של בתי חולים

88 שיתופים | 132 צפיות

ירושלים בירתנו מדברת אל כל אחד באופן שונה. יש הרואים בה עיר קודש, יש הרואים בה עיר גדולה, יש הרואים בה עיר פיגועים ועוד כל מיני דיעות. האמת? אלי ירושלים אף פעם לא דיברה. בירושלים נמצאת היחידה לדסאוטונומיה משפחתית, ולכן, עבורי, היא הייתה תמיד עיר של בתי חולים, טיפולים וניתוחים, זה הכל.

זכור לי שבעברי הרחוק הלכתי לבית חולים במרכז, ושם הצליחו יותר להזיק לי מאשר להועיל, בעיקר בתחום העיניים. הכל השתנה והסתדר כשהגענו להדסה, שם נמצאו רופאים מומחים, שידעו הרבה אודות דסאוטונומיה, בעיקר הודות לפרופ' ח. מעיין שהכניסה כמעט את כל צוות בית החולים לעניין. אגב, אני זוכרת במעורפל שבקרתי פעם בבית מלון בירושלים, אך לא זכור לי כלום מהחופשה הזאת. כמו שאמרתי, עד לפני שנתיים ירושלים הייתה עבורי עיר בית חולים.

מה השתנה? בטח כל מי שמכיר אותי מהטורים הקודמים צועק עכשיו "יוסי", אבל האמת שהשינוי חל עוד לפניו.

יש לי משפחה קטנה יחסית. לאבי שני אחים ולאמי אחות אחת. תמיד הייתי קרובה-רחוקה של אחותה של אמי ומשפחתה. מאוד הסתדרתי איתם, אבל הם גרו במקסיקו. למרות שלא בקרתי שם, הם בקרו הרבה בארץ, בעיקר בעקבות בר המצווה של בן דודי הגדול. הבר-מצווה הזו הצליחה להחזיר אותם בתשובה. ישראל הפכה להיות בשבילם ארץ הקודש, וחלומם הגדול היה לעבור לגור בירושלים. סיפורם באמת מרתק – איך הם חיו בחו"ל, נאחזים בדת כשכמעט כולם סביבם גויים, ואיך הם הרגישו כשהגיעו לארץ והגשימו חלום. אחד אחרי השני הם באו, קודם שני בני הדודים, יוני וגבי, ובת הדודה שלי, ויוי. בסוף הגיעו גם ההורים, הילדה ובלבה, וכולם פה עכשיו.

כשהגיעו, ראו בנו משפחה קרובה, ושהו אצלנו די הרבה. לבסוף, הגיע כל אחד מהם לירושלים והתאחד עם השאר. כעת, חוץ מזה שאני רואה את ירושלים כעיר משפחתית, אני גם רואה אותה דרך העיניים שלהם – עיר מיוחדת ורוחנית שמייצגת את היהדות והדת.

כפי שהבנתם, לא בזה תם הקשר שלי לירושלים. כעת, בנוסף לבתי החולים והמשפחה, בירושלים נמצא יוסי, אהבתי הגדולה. ירושלים הפכה עבורי מעיר בתי חולים לעיר רומנטית. למרות שבזמן האחרון יוסי מרבה להגיע למרכז, בקרוב הוא יעבור שם לדירה חדשה, ויש לי הרגשה שאראה את ירושלים הרבה יותר. יוסי גם מראה לי זווית שונה של ירושלים, שכן כחילוני הוא מכיר צד אחר שלה. בין השאר, אנחנו מתכננים לבקר ברובע הנוצרי ולראות חג מולד. תמיד קיוויתי לשחזר את מה שאני רואה בסרטים ובסדרות, ולהרגיש איך זה באמת.

גם הספר מוסיף פן חדש לירושלים. ביקרתי בבית הקפה "תמול שלשום", בו מתקיימים אירועים של סופרים ומשוררים, וחשבתי לארגן אירוע כזה גם לספר שלי. לצערי, הדבר התעכב בגלל מצבי הבריאותי, אך נראה לי שצברתי כוחות מחודשים ושאוכל סוף-סוף לזרז זאת.

ירושלים קיבלה פתאום כל כך הרבה אופי ופנים, עד שאני רואה אותה באור שונה לגמרי. אני אפילו חושבת לגור שם בעתיד, למרות שזה נראה לי די קשה. עם כל הקסם והרומנטיקה קשה לי לחשוב על עצמי מרוחקת מהמשפחה. נו, נראה כבר. אתן לחיים לזרום.

נורית חולה בדסאוטונומיה משפחתית, מחלה שפוגעת במערכת העצבים. הטור שלה, שמתאר אתהחיים עם המחלה, מתפרסם בכל יום חמישי ב-IFeel