קרב נקניקיות: ירון לונדון לועג לנשים כי זה הדבר הקל לעשות

מסתבר שבוטוקס מעסיק את ירון לונדון. למעשה, הנושא מעסיק אותו עד כדי כך שהוא בחר להקדיש לו 17 דקות שלמות בפודקאסט "אבא תרחם" (כאן הסכתים) שלו ושל בתו, דניאלה לונדון דקל.

>> הפליליסטיות: אנחנו אוהבות נשים חזקות, אבל מעדיפות שיהיה להן גם מוסר

הבוטוקוס הדיר שינה מעיניו כשהוא צפה לראשונה בתוכנית "הפליליסטיות" של רשת 13. כשהוא מתאר את ששת הנשים, עורכות הדין המצליחות בישראל בתחום הפלילי המשתתפות בתוכנית, הוא בוחר כמובן להתמקד במראה החיצוני שלהן ואומר: "כולן טלטלו את גופן על עקבי סטילטו, שמלות עם חצאיות עיפרון, חולצה לבנה וכולן הדביקו לחלק הקדמי של הקלסתר שלהן זוג נקניקיות פרנקפורטר, כל כך גדולות שאיימו לסתום את הנחיריים שלהן".

יש ביקורת ויש ביקורת. "הפליליסטיות" | צילום מסך: רשת 13

ובכן, בואו נודה מראש שהניסיון ללמד את ירון לונדון איך זה מרגיש להיות אישה במרחב הציבורי, הוא קצת אבוד מראש. האיש כבר הודה בעבר על הגינונים המשפילים שהפגין כלפי נשים, והודה בעצמו שחפן שד של אישה במעלית. לונדון טען כי כיום הוא מבין שלהתנהגות הזאת אין מקום, אבל בלב אני בטוחה שהוא לא באמת הבין. זה די קל להסיק את זה אחרי ששמעתי את הפרק המלא, בו לונדון בעצמו הודה שהוא פחד לעסוק בנושא הנפיץ הזה אבל הגן על בחירתו ואמר: "אי אפשר להציג לעיני הציבור הופעה אסתטית מפתיעה ובו בזמן לאסור עליו לבטא את דעתו".

ירון לונדון, גבר אשכנזי שהתחנך בתל אביב, או במילים יפות: פריבילגי, לא מבין את המורכבות הזאת שבלהיות אישה על המסך. הוא הרי המשיך לשדר בטלוויזיה גם אחרי ששערו האפיר

מאיפה אני בכלל יכולה להתחיל להסביר ללונדון היקר שגם אם מישהי מתלבשת בצורה מסוימת, אין זה המקום שלך לבקר אותה, או בטח שלא להשפיל אותה. זה יהיה קישור קל, אבל לא על זה עומדת כל תרבות האונס שבה מצדיקים תקיפה מינית של קורבן רק בגלל מה שהיא לבשה?

אני יכולה להבין את בסיס הטענה שלו שאומרת שאם הנשים הללו מופיעות בטלוויזיה, יש מקום לבקר אותן. עם הטענה הזאת אני יכולה להסכים. הרי בשנייה שהופיעו בפריים טיים, הפליליסטיות הפכו לדמויות ציבוריות. העניין הוא שכשמדובר בנשים, הזרקור הציבורי יעבור ישירות לאיך שאין נראות. הרי בזה בדיוק קיימת המורכבות הנוראית שאנחנו הנשים מבינות, שבה כרוכה המהות של להיות אישה.

בעולם המורכב של הפליליסטיות המראה משחק תפקיד. עו"ד חן מאירי, "הפליליסטיות" | צילום מסך, רשת 13

אם לא תשקיעי בעצמך- את מוזנחת ואם תשקיעי יותר מדי – הגזמת ואת שטחית. ואם עשית בוטוקוס אז את נלחמת עם הגיל ואת פתטית, ואם לא עשית – אז את נראית רע. ובקיצור: תמיד לכולם יהיה מה לומר – כי על נשים תמיד מותר! ככה פשוט.

והאבסורד הוא שלונדון היקר אפילו לא הבין למה הוא כל כך לא בסדר. הוא באמת היה כל כך מופתע מהתופעה המוזרה הזאת (לדבריו) של הבוטוקס.

ירון לונדון, גבר אשכנזי שהתחנך בתל אביב ואביו היה חלוץ בתיאטרון הישראלי, או במילים יפות: פריבילגי, לא מבין את המורכבות הזאת שבלהיות אישה על המסך. הוא הרי המשיך לשדר בטלוויזיה גם אחרי ששערו האפיר ואף אחד לא טרח לבקר את המראה החיצוני שלו.

קל להגיד עליהן שהן "פרחות", אבל מדובר בנשים שהגיעו מהפריפריה, בנו קריירה מרשימה בעשר אצבעות והפכו לנשים המצליחות והמרוויחות ביותר בתחומן, תחום גברי מאוד, אגב

לונדון אפילו דואג לאותן הפליליסטיות: העקבים לא בריאים מבחינה אורטופדית, הבוטוקס מסכן את דרכי הנשימה והמראה "הלא טבעי" הטריד אותו כל כך שהוא לא הבין למה הנשים המצליחות הללו, לדבריו, זקוקות למראה שהוא "סכנת נפשות". הרי "הנשים האלו הן די נאות" הוא אומר: "יש להן גוף, לאחדות מהן יש אפילו גוף מצויין".

ובכן, אם הוא היה טורח להאזין למה שהנשים הללו מספרות, ולא להתמקד רק באיך שהן נראות, הוא היה שומע כי כבר בפרק הראשון הן מספרות על המורכבות שהן חוות במקצוע. כמה הן נשפטות על ידי הלקוחות, כמה המראה משחק תפקיד, כמה את צריכה להיראות צעירה ומתוקתקת – ובעולם המורכב של הפליליסטיות, את גם צריכה להתנהג בהתאם למעמד, וגם להפגין כוח וכסף בשימוש בשעוני ומותגי יוקרה.

מרחפת מעל סטילטו. עו"ד שילה דורפמן, "הפליליסטיות" | צילום: רן יחזקאל

אני בטוחה שלונדון הוא לא היחיד ששפט את אותן נשים. כי בואו, זה הכי קל. קל להגיד עליהן שהן "פרחות", קל לבקר אותן, המקצוע שלהן אפילו כמעט דורש את זה וההתנהגות הראוותנית בכלל. אבל האמת היא שמדובר בחבורת נשים שרובן הגיע מהפריפריה, בנו קריירה מרשימה בעשר אצבעות והפכו לנשים המצליחות והמרוויחות ביותר בתחומן, תחום גברי מאוד, אגב. רובן גרושות שאפילו מגדלות ילדים לבד תוך כדי עבודה. בקיצור, פמיניזם במיטבו, שמתמסמס לשוליים כי לכולנו קל לשפוט קודם כל על בסיס המראה החיצוני.

גם דעתה של דניאלה על המראה שלהן, פשוט מיותרת. מוטב היה אם הייתה מספרת לאביה על הצלחתן ועל הביקורות שנשים סופגות, או לפחות הייתה משדרת קצת הזדהות או חמלה

אני לא חושבת שאני אצליח לחנך את ירון לונדון, והאמת היא שאני גם לא מנסה. הייתי שמחה לו בתו, או מישהו מאנשי התאגיד, היה פשוט צועק את המתבקש בהמלך האזנה לפרק: אסור לך לדבר על מראה של נשים, ושל אף אדם. מה אכפת לך מה הן עושות? למה זה כל כך מטריד אותך שמישהי עושה שפתיים?!

אני מתקשה להבין למה דניאלה עצמה לא פשוט צעקה את זה או מנעה מראש את ההקלטה הממש מיותרת של הפרק הזה. במהלך הפרק היא הצדיקה את הופעתן של הפלילסטיות בעודה מצטטת את ג'ודית באטלר וטענה שהן "עוטות על עצמן פרפורמנס של נשיות".

איפה החמלה? דניאלה לונדון | צילום: אינסטגרם daniellalondon@

ובכן, גם דעתה של דניאלה על המראה של הנשים האלו, פשוט מיותרת. מוטב היה אם הייתה מספרת לאביה על הצלחתן ועל הביקורות שנשים סופגות והייתה משדרת קצת הזדהות או חמלה כלפיהן.

עכשיו, היא כנראה תצטרך לספר לו על עו"ד שילה דורפמן, אחת המשתתפות, שעלתה מאוקראינה בגיל 6 ואמה נפטרה בעת העלייה. היא גדלה לבד עם אביה בכפר שלם, בנתה קריירה מרשימה בעצמה והפכה לבכירה במחוז מרכז. למה שהיא תספר עליה? כי זה מה שאותה שילה ענתה לה אתמול:

"שתדעי שאנו נמשיך להצליח, להוות דוגמה לבנות ולנשים שחלומן להיות עצמאיות, בלתי תלויות, ואת כל הנ"ל נבצע כשאנו עוטות שפתיים ככל העולה על רוחנו, מרחפות מעל סטילטו ודחוסות לתוך חצאית עיפרון כאוות נפשנו. נמשיך להרוויח בגדול, לחיות טוב ולגדל את בנינו ובנותינו לסובלנות ואי שיפוטיות, על מנת שחס וחלילה לא יגדלו להיות גברים הכופים עצמם על נשים זרות במעליות או לנשים ממורמרות שמנסות – ללא הצלחה – לכסות על מרמורן באמצעות הקאת פלפולים שוביניסטיים וצחקוקים פתטיים".

ועל זה נאמר- פמיניזם אמיתי. מייק דרופ.