יפה בן דויד: "אני לא נחמדה, זה לא התפקיד שלי"

הריאיון הבא פורסם לראשונה באפריל 2021, כמעט שנה וחצי אחריו, נדמה שדבר לא השתנה:

אפריל 2020, ישראל נכנסת לסגר ראשון. עורקי המדינה קופאים, והאזרחים אחוזי חרדה מפני האסון שמביא איתו הנגיף האסייתי. כמדינה למודת קרבות, חבורת הגנרלים שמנהלת אותה מתכנסת בשעות לא שעות כדי לקחת החלטות קריטיות בניהול המערכה. שרי הבריאות, האוצר, התחבורה והחינוך מנסים להבין מה לעשות עם מערכת החינוך, ומצלצלים לאישה שבאמת מנהלת את המדינה הזאת – יפה בן דויד.

"צלצלו אליי מהאוצר ואמרו שצריך לקבוע פגישה דחופה", נזכרת בן דויד, "אמרתי להם: 'סליחה? בשישי אני לא זזה מהבית. זה קודש הקודשים שלי, זמן משפחה. אין מצב, וגם לא במוצאי שבת'. הם אמרו: 'כל המשק מחכה לך', ושכלום עוד לא סגור כי כולם מחכים לראות מה תעשה יפה בן דויד. אמרתי להם: 'שיחכו עד יום ראשון'".

"כשההורים מבקשים מאיתנו לתת להם את אוגוסט כי אין סידור לילדים שלהם, למה הם מצפים – שנהיה בייביסיטר? שמדינת ישראל תתכבד למצוא סידור לילדים, כדי שהאמהות יתפנו ויוכלו לעבוד"

אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסוג של שכרון כוח, אבל בשנה החולפת בן דויד הוכיחה שהיא מתכוונת לכל מילה שיוצאת לה מהפה. היא עומדת בראש אחד מהארגונים החזקים והוותיקים במדינה – הסתדרות המורים, וצוותי ההוראה מצייתים לה. ואם יפה בן דויד מחליטה שאין לימודים, מיליוני הורים תקועים, משמע המשק כולו תקוע. לראייה, בשלב הזה במערכה, בן דויד הייתה מוכרת בעיקר למיטיבי לכת, אלא שכמה ימים אחר כך, כשהתארחה באולפן החדשות אצל יונית לוי וקרן מרציאנו – שתיהן נשים חזקות וקרייריסטיות וגם אמהות מסורות, שניסו כמו כולנו לג'נגל בין העבודה לילדים שתקועים בבית – הן שאלו אותה מדוע המורים לא מתגייסים למערכה הזאת ונכנסים מתחת לאלונקה. "המורים לא יחזירו יום", היא הכריזה קבל עם ועדה, ורשפה בפני המגישות המנוסות, כמנהלת ששולחת תלמידים סוררים לפינת העונש.

למחרת, לא הייתה אימא במדינה שלא דיברה על בן דויד. גם אני הייתי ביניהן, ואת מה שחשבתי על מופע האימים הזה, שיתפתי בחשבון האינסטגרם שלי. בחצי השנה שבה הספיקה הבת שלי להיות במערכת החינוך הציבורית, מצאתי את עצמי נפגעת לא אחת מהחלטותיה של גברת בן דויד. למשל, כשהיא החליטה בדצמבר האחרון להכריז על סכסוך עבודה כי "אם אין חיסונים – אין לימודים", דבר שמשמעותו היא שהילדים נשארים בבית. כתבתי לא מעט על הסגנון של בן דויד, שאמנם מגן מאוד על צוותי ההוראה, אך פוגע בציבור ההורים ובילדיהם.

"באוצר איימו עליי בלי סוף, הבניין התפוצץ מהצעקות שלהם. היה לחץ כבד מאוד, אבל צעקתי חזרה. עם מי באים להתעסק פה? עם ציבור שהשכר שלו נמוך והוא עובד בשליחות, כי זה המקצוע הכי שוחק במשק"

אבל למרות סגנונה ופועלה השנויים במחלוקת, אי אפשר שלא להעריך את הישגיה של מי שעשתה את כל הדרך ממורה לחינוך גופני בירוחם ועד לתפקיד מזכ"לית הסתדרות המורים. אי אפשר שלא להתפעל מהעובדה שהיא מנהלת את אחד הארגונים הכי חשובים במדינה, אבל שיישרף העולם, היא לא תוותר על זמן המשפחה שלה. במהלך הריאיון אני מגלה שייתכן שיש לנו יותר במשותף ממה שחשבתי. רציתי מאוד לראיין אותה, ולשמחתי, היא נאותה להסכים, למרות שהיא יודעת בדיוק מה אני חושבת עליה. בן דויד, מתברר, גמעה כל מילה שכתבתי עליה. "לא נבחרתי להיות יקירת הציבור או חביבת הקהל", היא אומרת. "נבחרתי לייצג את ציבור המורים בישראל, ואעשה כל מה שצריך כדי לבצע את העבודה שלי. ולא, אני לא נחמדה. זה לא התפקיד שלי להיות נחמדה".

יפה בן דויד | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור: גל ל־OR KO, ז'קט: גולברי, חולצה ושרשרת: מאיה נגרי, חצאית: H&M

מי צועק חזק יותר

בן דויד עטופה בלבוש מכובד, על צווארה שרשרת עם ארבע תמונות של ילדיה, שמזכירות שהיא גם אימא בעצמה, וסבתא למספר זהה של נכדים. "אני חושבת שהקשר בין המורים לילדים התחזק מאוד השנה, וגם מעמד המורים התחזק בעקבות הקורונה", היא אומרת בגאווה. אחרי הכול, עובדי ההוראה לא הפסידו יום וגם לא שעה של עבודה בשנה הזאת. "אני חושבת שזה קרה בזכות זה שההורים ישבו עם הילדים שלהם בבית והבינו את הקושי. ההורים אמרו: 'אם לנו קשה ככה, מה עושה מורה שצריכה לשבת עם 35 ילדים ולתת את הפתרונות לכל ילד'. דווקא הזומים הם אלה שחיזקו את הקשר. הילדים עלו ללמידה מרחוק, ולמי שלא השתתפו או נראו עצובים, התקשרו המורים אחר כך כדי לדבר. המורים היו רגישים מאוד, וככה גילינו הרבה דברים על הילדים. מצאנו יותר מ־ 70 אלף משפחות מצוקה שלא ידעו עליהן.

"צלצלו אליי מהאוצר ואמרו שצריך לקבוע פגישה דחופה. אמרתי להם: 'סליחה? בשישי אני לא זזה מהבית. זה קודש הקודשים שלי, זמן משפחה. אין מצב, וגם לא במוצאי שבת'. הם אמרו: 'כל המשק מחכה לך'. אמרתי שיחכו עד יום ראשון"

בן דויד מתגאה בנתון המצמרר הזה, אך עם זאת קצת קשה להבין איך דווקא שיחות סינתטיות מרחוק גרמו למורים לזהות מצוקה, שאותה הם אמורים לראות בכל יום במסגרת החינוכית שלהם. המורים טובעים בכיתות מלאות ילדים, על כך שתינו מסכימות, ואי אפשר להאשים את בן דויד בעובדה הזאת. "אנשים לא יודעים כמה השקעה היו צריכים לעשות המורים בתקופה הזאת. פתאום, ביום אחד, אמרו להם שהם צריכים לעבוד בזום. מי ידע מה זה. אפילו לא סיפקו להם את תנאי העבודה. אף אחד לא חילק למורים או לגננות מחשבים, הם הלכו וקנו אותם מכיסם. אף אחד גם לא הכשיר אותם לעבוד בזום", היא משתפת.

העובדה הזאת נכונה כנראה לרוב ציבור העובדים בישראל, שנאלץ פתאום להתאים את עצמו ואת הסביבה שלו לעבודה מרחוק, תחת קיצוצי שכר, איומי פיטורים ועוד. מה שהבדיל את צוותי ההוראה במובן הזה, הוא הניהול של בן דויד. נדמה שמה שהניע את הממשלה ואת קבינט הקורונה שלנו במשבר הזה, היה היכולת לצעוק או היכולת לעמוד על הרגליים האחוריות, ובאלה בן דויד מצטיינת.

"במשרד החינוך ניסו לדחוק אותי לפינה. הם חיו בפנטזיה, וציפו שהמורים יצאו לחל"ת וישמרו על קשר עם התלמידים מתוך שליחות, בחינם. הזלזול הזה הטריף אותי. אמרתי להם שאני אוציא את המורים לרחובות"

"ההורים שלי לימדו אותי, שאם אנחנו מאמינים בדרך, אנחנו נלך איתה עד הסוף", היא אומרת. "לא אכפת לי גם אם יהיו אנשים שיחשבו אחרת, שיקשקשו, שילכלכו. הכול אמרו עליי, אבל איש ציבור צריך להיות חזק מאוד כדי ללכת עד הסוף בדרך שבה הוא בחר. אני אשת שטח, ואני יודעת מה עובדי הוראה צריכים ומה מגיע להם. באוצר איימו עליי בלי סוף, הבניין התפוצץ מהצעקות שלהם. היה לחץ כבד מאוד, אבל צעקתי חזרה. עם מי באים להתעסק פה? עם ציבור שהשכר שלו נמוך והוא עובד בשליחות, כי זה המקצוע הכי שוחק במשק. במשרד החינוך ניסו לדחוק אותי לפינה. הם חיו בפנטזיה, וציפו שהמורים יצאו לחל"ת וישמרו על קשר עם התלמידים מתוך שליחות, בחינם. ישר הוצאתי הנחיה למורים: 'אם לא מקבלים כסף, לא שומרים על קשר'. הזלזול הזה הטריף אותי. אמרתי להם שאני אוציא את המורים לרחובות, עד שראש הממשלה התערב. ההורים צעקו ואמרו: 'מה נעשה, איך נעסיק את הילדים ארבע־חמש שעות בכל יום'".

יפה בן דויד עם בנימין נתניהו ושר החינוך יואב גלנט

עכשיו, אחרי הבחירות ולפני הרכבת הממשלה, יש לך העדפה כיצד היא תיראה ומי יעמוד בראשה?
"הציפיות שלי מהרכבת הממשלה הנוכחית זהות לציפיות שהיו לי בעבר ולאלה שיהיו לי בעתיד – לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות. לצערי, בשנים האחרונות תיק החינוך הוא תיק שבורחים ממנו במקום שיהיה תיק שרבים עליו. משבר הקורונה הוכיח לכולנו כמה מערכת חינוך איתנה היא חיונית לילדים – לא רק מההיבט החינוכי, אלא במיוחד מההיבט הרגשי והחברתי. היא הכרחית לקיום המדינה ולתפקוד הציבור כולו".

אז מהן בעצם הציפיות שלך?
"להתמקד בדרכים לשפר את המערכת: לחזק את מעמד עובדי ההוראה, להעלות שכר, להפחית שעות פרונטליות, להעניק אוטונומיה מלאה למנהלים, למורים ולגננות ולהקטין כיתות. אלה נקודות שאני מדברת עליהן כבר שנים. לצורך העניין, לו היו מקטינים את מספר התלמידים בכיתה בפעם הראשונה שדרשתי את זה, מערכת החינוך הייתה ממשיכה להיות פתוחה רוב הזמן במקום להיסגר שוב ושוב בקורונה".

"בשנים האחרונות תיק החינוך הוא תיק שבורחים ממנו במקום שיהיה תיק שרבים עליו. משבר הקורונה הוכיח לכולנו כמה מערכת חינוך איתנה היא חיונית לילדים, והכרחית לקיום המדינה ולתפקוד הציבור כולו"

נשמע שהיעד הבא שלך הוא הכנסת. כמה מפלגות חיזרו אחרייך בבחירות האחרונות?
"החלטתי להשיג את הסכמי השכר הטובים ביותר עבור המורים, ולא אעזוב עד שלא אקיים את כל היעדים ששמתי לי".

גם "ארץ נהדרת" שמו אותך על המפה. מה את חושבת על החיקוי שעשו לך?
"זאת תוכנית סאטירית שמקצינים בה את התכונות של הדמויות, ובהגזמה כמו בהגזמה, זה יוצא מצחיק – וזה מצחיק גם אותי. מה שחשוב זה ששמים על המפה את הסתדרות המורים ואת עובדי ההוראה בישראל. אני רק מבקשת להזכיר ליוצרי התוכנית: אני אף פעם לא לובשת מכנסיים, אני תמיד בשמלות או חצאיות כי אני אישה מסורתית".

החיקוי של יפה בן דויד ב"ארץ נהדרת" | צילום מסך

אל תקראו לה פמיניסטית

בן דויד, 55, נולדה בישראל להורים יוצאי מרוקו, וגדלה לצד שישה אחים נוספים במושב נועם שבחבל לכיש. אביה היה איש ציבור וממייסדי המושב, ואמה הייתה מה שבן דויד מכנה "עיקר הבית", הגדרה נאותה ומתאימה יותר לאישה שעבודתה הייתה לגדל שבעה ילדים. בן דויד מספרת שכבר כילדה היא ניהלה שורה של מאבקים, ונבחרה להוביל את מועצת התלמידים. "תמיד הגנתי על החלשים, וכשהיה צריך להתעמת עם מורים הייתי אומרת דברים קשים, אבל תמיד בצורה מכבדת", היא מדגישה. "עד היום אני יכולה להגיד דברים מכעיסים מאוד, אבל לעולם לא אפגע בך בפן האישי".

"אני מורה לחינוך גופני, אני יודעת שהלב הוא בצורה של אגרוף, ומה שתכניסי בו – הוא מה שיהיה. תכניסי אהבה – תהיה אהבה, תכניסי כעס ותכניסי קנאה – אז חבל על המקום"

את ההישג הבלתי אפשרי הראשון בחייה היא השיגה אחרי שאביה הסתבך בחובות, והיא, שהייתה בת 24 בלבד, נקראה לחלץ אותו. "בשנות השמונים הייתה נפילה גדולה בשוק המניות, ואבא שלי הפסיד המון כסף. ישבתי עם כל ראשי הבנקים, וראיתי כמה הוא חייב ולמי. גיליתי שנתנו לו הלוואות בלי סוף, וזיהיתי שהחתימות עליהן לא היו של אימא שלי. איימתי על הבנקאית שאתבע אותם, עד שאבא שלי הסביר לי שהיא עשתה את זה בשבילו, ואמר לי: 'יא בינתי, לעולם אל תפגעי במי שניסה לסייע'. עברתי בנק־בנק ודיברתי עם כל המנהלים, עד שמחקו לו את רוב החובות.

"גדלתי בבית ערכי, שבו מפחדים רק מבורא עולם", היא מתארת את הסביבה שבה גדלה וחוזרת למקורות. "גדלתי בגישה של ללכת בדרך שלך, וגם כשפוגעים בך אל תחזירי. השאר בידי אללה. אני מורה לחינוך גופני, אני יודעת שהלב הוא בצורה של אגרוף, ומה שתכניסי בו – הוא מה שיהיה. תכניסי אהבה – תהיה אהבה, תכניסי כעס ותכניסי קנאה – אז חבל על המקום".

ללימודי ההוראה היא הלכה בעידוד אמה, ורק אחר כך התגייסה לצה"ל כמדריכת כושר קרבי. אחרי השחרור היא השיגה את העבודה הראשונה שלה – מורה לחינוך גופני בירוחם. "היו לי כבר שלושה ילדים ועבדתי כמורה בכל הסקטורים, אבל השכר היה זעום", היא משחזרת. "הייתי צריכה לחיות ממשהו, אז הקמתי עסק קטן, ולא ביקשתי אישור ממשרד החינוך לעבודה נוספת. המפקח איים שיעלה אותי לשימוע. אמרתי לו: 'תעלה אותי ל־20 שימועים, ממה נראה לך שאני חיה? אני מפרנסת ילדים קטנים, אני לא הולכת לחיות בעוני'. בשימוע אמרתי למפקח שיפתח את תלוש המשכורת שלו ואני אפתח את שלי. ניצחתי".

"האוצר חרחר מלחמה והצליח. נכון, החופשות של המשק קצרות מהחופשות של עובדי הוראה, אבל למה לתקן עוולה בעוולה?"

בשנת 2001 נבחרה בן דויד לראשות סניף ההסתדרות בקריית גת, שם היא רשמה הישג משמעותי, כשניצחה במאבק על תמריצי שכר למורים בפריפריה. ב־ 2006 היא מונתה להיות סגניתו של יוסי וסרמן, שלימים הואשם בלקיחת שוחד ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר. כשפרש מתפקידו, התמודדה בן דויד על התפקיד מטעם סיעת אמ"י. "גם פה כולם היו נגדי", בן דויד נזכרת "אבל האמנתי בדרך שלי, בדיוק כמו שאימא שלי הייתה אומרת לי – ללכת בדרך שלי ולא לפחד, והציבור הלך איתי". ב־ 2016 נבחרה בן דויד לתפקיד מזכ"לית הסתדרות המורים, אישה ראשונה בתפקיד הזה, שמייצג בסופו של דבר ציבור שמורכב בעיקר מנשים. אבל איכשהו, בן דויד לא רואה את עצמה כפמיניסטית. "אני לא", היא פוסקת, "אני בעד שוויון והכול, אבל הגעתי לתפקיד בגלל שאני אישה שיש לה כישורים, ולא בגלל שאני אישה".

יפה בן דויד עם בן זוגה משה והנכדים

ולה יש פלאפל

בן דויד, כך מעידות קולגות שלה, לא מפספסת אף ישיבה, אירוע או ניחום אבלים, ודואגת להקדיש נתח עיקרי מהלו"ז שלה לסיורים בגנים ובבתי הספר. יש לה נהגת שמסיעה אותה מקריית גת מדי יום, וכשימי העבודה מתארכים, היא מביאה פלאפל לכל הנוכחים. "עכשיו אני עובדת על הפנסיה התקציבית של המורים, שלוש שנים ולא פספסתי אף ישיבה בנושא", היא משתפת. "כולם אומרים: 'מה היא יושבת עם פקידים, אישה במעמדה, אבל אני עושה מה שאני חושבת לנכון. אין לי אגו ויש לי יועצים מעולים, אבל אני זו שקובעת". אבל ככל שמניין הישגיה עולה, כך גדל הקרע בינה לציבור ההורים – וכעת הוא עמוק מאי פעם. בן דויד נתפסת כאויבת ועדי ההורים, אבל לדבריה, האשמה טמונה באוצר, והיא כנראה צודקת. הפערים בין תנאי ההעסקה של מורים גדולים מאוד בהשוואה לשאר המקצועות בישראל. "ההורים צריכים להבין שעובדי ההוראה באים מטעמי שליחות", אומרת בן דויד. "אי אפשר להחזיק מעמד בתחום הזה אם זה לא בדם שלך, תראי איזה שכר זעום יש למורים".

איזה?
"7,000 שקלים".

זה יותר משכר ממוצע של עיתונאי.
"את משווה מורה לתחקירן? למורה אין יום ואין לילה".

ברוב שוק העבודה יום העבודה נמשך מעבר לגבולות המשרד.
"אי אפשר להשוות. כמה בוסים יש לך? למורים יש את משרד החינוך שחושב ככה, הורים שחושבים ככה ומנהלת שרוצה ככה. אני לא מבינה את הנתק והמרמור".

"מפקח משרד החינוך איים שיעלה אותי לשימוע. אמרתי לו: 'תעלה אותי ל־20 שימועים, אני מפרנסת ילדים קטנים, אני לא הולכת לחיות בעוני'. בשימוע אמרתי למפקח שיפתח את תלוש המשכורת שלו ואני אפתח את שלי. ניצחתי"

כשההורים ביקשו להחזיר את הגנים כדי שיוכלו לעבוד, אמרת שגננת היא לא בייביסיטר. זה לא משפט מקטין בעינייך? זאת לדעתך ציפיית ההורים מגני הילדים?
"אני חושבת שהאוצר חרחר מלחמה והצליח. נכון, החופשות של המשק קצרות מהחופשות של עובדי הוראה, אבל למה לתקן עוולה בעוולה? אפשר להגדיל את ימי החופשה של כל המשק או למצוא מסגרות חלופיות, ולא לחכות לרגע האחרון. עובדי ההוראה צריכים לאגור כוחות ולהיות עם המשפחות שלהם".

ועובדים אחרים, הם לא צריכים להיות עם המשפחות שלהם?
"ההסתכלות של ההורים לא נכונה. הייתי מצפה מההורים להיאבק לצדנו, למשל בנושא של שכר לצוות ההוראה או בהקטנת הכיתות. זה צריך להיות גם מאבק של ההורים".

את צודקת, אבל למשל, בדרישה שלך לחסן קודם כל צוותי חינוך, ההורים היו בצד שלך ואז הצוותים לא היו מוכנים להתחסן.
"אנחנו עשינו סקרים משלנו וגילינו שיותר מ־76 אחוזים מהמורים התחסנו. כשבמשרד החינוך אמרו שרק 35 אחוזים התחסנו, הם התכוונו לכלל העובדים במערכת החינוך. רק אחרי שתקפנו אותם בתקשורת, הם הודו שיותר מ־ 60 אחוזים התחסנו. ואני אומרת לך שיותר מ־ 91 אחוזים מהמורים התחסנו, גננות קצת פחות. רוצים לחייב להתחסן על פי חוק? תעשו את זה לכל מי שעובד עם קהל".

יש לך ארבעה נכדים בגילי הגן. את באמת יכולה להגיד שהם למדו מרחוק?
"יש לי נכדה בת ארבע בטרום חובה, שני נכדים בגנים פרטיים ועוד נכדה בת ארבעה חודשים. יש לי בת שהיא מורה, וראיתי איך היא ג'ינגלה בין העבודה לילדים. למזלה, אחותה הייתה בחל"ת ובאה לעזור לה".

ומהמקום הזה, של אימא וסבתא, נראה לך הגיוני שהמשק עובד ואין גנים?
"תאמיני לי, אם היו מקשיבים לנו, היינו יכולים לעבוד גם בסגרים".

יפה בן דויד | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור: גל ל־OR KO, ז'קט: קרייזי ליין, שמלה: GANT

הטוסיק כמשל

אני מתחילה להשתכנע ולהבין שבן דויד היא לא האויבת שלי. הבעיה האמיתית היא שלנו, ההורים בישראל, אין יפה בן דויד שתצעק בשבילנו. את הצעקות שלנו לא שומעים באוצר, ואף אחד לא מחכה לראות מה יעשו ההורים כדי להחליט איך לנהוג במשק בשעת משבר. וכך קרה שבשנה הזאת נולדה בישראל מציאות הזויה, שבה אין לימודים ויש עבודה. והממשלה, שלא הצליחה להתעמת מול בן דויד, גלגלה את האחריות אל ההורים, שנאלצו לאלתר ולהמציא מסגרות חלופיות (ויקרות) עבור ילדיהם, כדי שיוכלו לעבוד. ואז, בהמשך לניסיונותיה של בן דויד להסביר עד כמה קשה עבודת צוותי ההוראה, היא אומרת משהו שמועך אותי: "מה עם ילדים לא גמולים? הם נכנסים לגנים, ומה, הגננת צריכה להחליף להם?".

אני מבינה, לאף אחד לא בא לנגב קקי שהוא לא עשה. מנגד, הגנים הציבוריים מיועדים לבני 2.9 ומעלה, ולא כולם מגיעים לגיל הזה כשהם גמולים. בפני הוריהם ניצבת דילמה: אם להמשיך לשלם אלפי שקלים בחודש, או להיכנס למערכת החינוך הציבורית בתקווה שמישהו ישים לב לילד שלהם. אבל הטוסיק הקטן הזה הוא משל לבעיה חמורה יותר. בין משרדי הממשלה להסתדרות המורים ולהורים, יש פשרה אחת גדולה – שהיא מערכת החינוך. כאמור, יש כמות ילדים בלתי הגיונית בכל כיתה, ימי חופשה שאינם תואמים בשום צורה את שאר המשק, שעות פעילות שלא עומדות בקנה אחד עם כל מקצוע אחר, ובעיקר ילדים בגיל קטן מדי בשביל להתאים את עצמם לצורכי המערכת.

"יש לי נכדה בת ארבע בטרום חובה, שני נכדים בגנים פרטיים ועוד נכדה בת ארבעה חודשים. יש לי בת שהיא מורה, וראיתי איך היא ג'ינגלה בין העבודה לילדים. למזלה, אחותה הייתה בחל"ת ובאה לעזור לה"

"משרד החינוך צריך לעשות רפורמה בתוכנית רב־שנתית", קובעת בן דויד, "המדיניות שלו נדונה לכישלון. תראי אילו בתי ספר מצליחים – אלה שלא מקשיבים למשרד החינוך, והכי מצחיק שבסוף בבתי הספר האלה משרד החינוך מתגאה".

כאימא לאימא וכאישה לאישה, את לא חושבת שהמציאות הזאת בסופו של דבר פוגעת בנשים אחרות, שרוצות גם הן לנהל קריירה מצליחה, אבל מתקשות בגלל המציאות שאת מכתיבה?
"כשההורים מבקשים מאיתנו לתת להם את אוגוסט כי אין סידור לילדים שלהם, למה הם מצפים – שנהיה בייביסיטר? שמדינת ישראל תתכבד למצוא סידור לילדים, כדי שהאמהות יתפנו ויוכלו לעבוד, או שיגדילו את ימי החופשה של המשק או שישימו כסף. יש פתרונות חבל על הזמן, אבל בישראל תמיד מחכים לדקה המאה, וככה זה נראה".

>> הילה קורח: "עם ביבי יש מיינד גיימז. 'תורידי את האוזנייה' זה במקום להגיד: 'את מטומטמת'"

*גילה של יפה בן דויד הוא 55 ולא כפי שצוין בטעות בגיליון אפריל של מגזין "את" המודפס