"עם ביבי יש מיינד גיימז. 'תורידי את האוזנייה' זה במקום להגיד: 'את מטומטמת'"

הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: אמריקן וינטג', ג'ינס: טומי הילפיגר, תכשיטים: Hotcrown
הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: אמריקן וינטג', ג'ינס: טומי הילפיגר, תכשיטים: Hotcrown

איך בונים קריירה מצליחה גם בתקשורת וגם ברפואה ועוד מגדלים שלושה ילדים קטנים? ד"ר הילה קורח מתחילה התמחות בגריאטריה, מגישה את מהדורת השבת בחדשות 13 ולא נבהלת מפוליטיקאים

88 שיתופים | 132 צפיות

הילה קורח מסכמת את הבחירות הרביעיות בארבע מילים, צלולות וחדות: "נמאס לי שמשקרים לי". בחודשים האחרונים, קורח ראיינה את מועמדי כל המפלגות ומיצתה את התחושה. "בבחירות האלה הרגשתי כמו מנחם בגין – שאיני יכולה עוד"', היא משתפת, "אני מתוסכלת מההרגשה שאני חוזרת על עצמי, שואלת אותן שאלות ומקבלת אותן תשובות. אני מנסה לגוון, אבל בעיקר יודעת שמה שהפוליטיקאים אומרים כתוב על המים".

לא התרגלת?
"כנראה שאני עדיין הילדה שראתה את כל הקומדיות הרומנטיות האמריקאיות, ומאמינה שכנות היא הדבר הכי טוב. זה נדיר בפוליטיקה הישראלית".

מי לא משקר?
"בצלאל סמוטריץ', איילת שקד, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי. במערכת הבחירות הזאת גם יאיר לפיד לא שיקר. קיבלתי ממנו תשובות הרבה יותר כנות מבעבר. הוא אמר שיוותר על האגו והוכיח שהוא עשה את זה. יש כאלה שלא משקרים, ואותם אני יותר אוהבת לראיין, וגם את אלה שיש להם הומור עצמי. אם יש להם את שניהם, זהו שילוב מנצח בעיניי. לא לקחת את עצמך כל כך ברצינות – זה שובה אותי".

מה תעשי אם יהיו בחירות חמישיות?
"אל תתבדחי על זה אפילו".

"עם ביבי יש מיינד גיימז. להגיד: 'תורידי את האוזנייה', זה במקום להגיד: 'את מטומטמת', אבל זוהי טקטיקת ניהול ריאיון ואני לא מתייחסת לזה. אני צריכה את האוזנייה לצרכים שלי"

את הבחירות האישיות שלה, ד"ר קורח בת ה־37 כבר עשתה: בקרוב היא מתחילה התמחות במחלקה הגריאטרית של בית חולים מאיר בכפר סבא, במקביל להגשת "מהדורת השבת" בחדשות 13. גם מבלי לערוך מחקר היסטורי מקיף, נדמה לי שיהיה בטוח לומר כי אף מגיש חדשות מעולם לא היה מתמחה בבית חולים, ואף מתמחה לא היה מגיש חדשות. זה פשוט משוגע מדי, אבל לא בשביל קורח, שהולכת להעביר ככה את ארבע וחצי השנים הקרובות. "למעשה, הייתי אמורה להתחיל כבר לפני שנה, אבל הגיעה הצעה להגיש את 'לפני החדשות' מדי יום, אז דחיתי את זה בשנה", היא מספרת. "עכשיו אני אשאר רק במהדורת השבת, ואתחיל את ההתמחות כפי שתכננתי".

איך זה יעבוד?
"יש לי קונספט של איך זה הולך להיראות, אבל יש גם אי ודאות – אני עדיין לא יודעת כמה תורנויות יהיו, אבל מאמינה שבערך אחת וחצי בכל שבוע. אני אחיה על פחות שעות שינה ואזדקק לגמישות מחברת החדשות, אבל גמישות היא לא הנחות. מעולם לא ביקשתי ולא קיבלתי הנחות".

אני בלחץ רק מלחשוב על הלו"ז שיהיה לך.
"כבר עמדתי בתקופות לחוצות. אכנס לסיטואציה, אחווה אותה ואפעל בהתאם. גם כשהתחלתי ללמוד רפואה, לא ידעתי בהכרח שאסיים את המסלול. לקחתי את זה יום ביומו, כמו באלכוהוליסטים אנונימיים".

"עד היום אני נתקלת במרואיינים גברים שיש להם קצר בראש, דיסוננס, מזה שאישה שואלת אותם שאלה מורכבת. בני גנץ אמר לי בריאיון, שבוע לפני הבחירות: 'נראה לי שאת מתבלבלת', ותוך כדי הוא ראה את המבט שלי ותיקן את עצמו"

החיים הכפולים של קורח החלו עם ההחלטה ללמוד רפואה, לפני כשמונה שנים. כבר אז היא הייתה מפורסמת, גל"צניקית שגלשה מיידית למעמד של טאלנטית טלוויזיה ב"העולם הבוקר" לצד אברי גלעד, ומגישת תוכנית הילדים המדעית האהובה "גלילאו" – אבל ההתרחשויות בחייה האישיים רמזו לה שלצד ההתעצמות שלה כאימפריית תקשורת, היא צריכה לעשות גם משהו אחר לגמרי. "סבא שלי נהיה חולה, הייתה לו מחלת ריאות חסימתית כרונית שנקראת COPD, והמפגשים איתו בשנים האחרונות של חייו השפיעו עליי. יכולת לראות אילו רופאים החזיקו לו את היד, הקשיבו לו ותמכו גם באימא שלי בתקופה הזאת, ולאילו רופאים הייתה פחות סבלנות. בגלל סבא שלי הלכתי ללמוד רפואה, ובגללו אני מתמחה היום בגריאטריה".

הילה קורח בתפקיד מגישת החדשות בחדשות 13 | צילום: רונן אקרמן
הילה קורח בתפקיד מגישת החדשות בחדשות 13 | צילום: רונן אקרמן

זה לא תחום סקסי ברפואה.
"נכון, אין כאן את התהילה של הכירורגים, שמתקנים אותך כמו מוסכניקים ומוציאים אותך חדש, או את מעמד הכוכבות של רופאי נשים – אבל יש כאן עדינות, אפשרות להיטיב עם אנשים. אנחנו לא רק מאשפזים ופותרים את הבעיה. יש ראייה קדימה – צריך להתאים תרופות, לדאוג למטפלת סיעודית. אני מתחברת לזה מאוד".

"הרבה פעמים ישבנו מול פרופסור שאמר: 'סליחה, אותי ההורים מימנו בזמן הלימודים. אתם צריכים להקדיש את כל כולכם לזה'. זוהי אמירה בעייתית – רק מי שבא מבית מבוסס יכול להיות רופא?"

איך היצרים בעולם הרפואה יחסית לעולם התקשורת?
"יש הרבה אגו גם ברפואה וגם בתקשורת, אבל היתרון שלי הוא שאני מפזרת את הביצים. אם חוויתי יום קשה בעבודה אחת, העבודה השנייה מכניסה אותי לפרופורציות ואפשר לשאוב ממנה נחת. אפשר למצוא לזה כמובן גם הסבר אחר, להגיד שאני מחלקת את עצמי כדי להסביר לעצמי כשלונות מסוימים. כמו לצאת לבלות יום לפני מבחן ואז להגיד שבגלל שביליתי נכשלתי, כי לא נתתי את כל כולי. אבל אני כן נותנת את כל כולי. פשוט המהות שלי היא להיות גם וגם".

יש רופאים שפחות אוהבים את הבחירה שלך?
"פגשתי רופאים לאורך הדרך, שאמרו שאם אתה לא חי, נושם ואוכל רפואה – אתה רופא פחות טוב. הם אומרים את זה גם על חיי משפחה, שאי אפשר לשלב אותם עם המקצוע. היו מרצים שביקרו סטודנטים לרפואה תוך כדי הלימודים, אני לא היחידה. פשוט הייתה נראות לגבי העבודה שלי, ולא יכולתי לשקר או להתחמק. אבל הרבה פעמים ישבנו כחבורה מול פרופסור שאמר: 'סליחה, אותי ההורים מימנו בזמן הלימודים. אתם צריכים להקדיש את כל כולכם לזה'. זוהי אמירה בעייתית – רק מי שבא מבית מבוסס יכול להיות רופא? האבסולוטיות הזאת לא מתאימה לי. אני צריכה לפחות עוד משהו שימלא אותי. זה שאני גם אימא וגם עובדת בתקשורת, הופך אותי לרופאה טובה יותר. זה הופך אותי גם לאימא טובה יותר ומגישה טובה יותר".

הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: אמריקן וינטג', ג'ינס: טומי הילפיגר, תכשיטים: Hotcrown
הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: אמריקן וינטג', ג'ינס: טומי הילפיגר, תכשיטים: Hotcrown

כיבוי שריפות

הרפואה והאקטואליה נפגשו חזיתית בשנת הקורונה. את קורח ההצטלבות הזאת השאירה עם לא מעט ביקורת. "מישהו זוכר עכשיו את מחיאות הכפיים לצוותים הרפואיים במרפסות?", היא שואלת ולא מצפה לתשובה. "זה לא מה שצריך – צריך תקציבים. ואת חושבת שיופקו לקחים מהאירוע הזה, שהראה את החשיבות של המערכות האלה? אם יש שלוש מערכות שהן שק החבטות של התקציב – אלה רווחה, חינוך ובריאות".

מדויק לומר שהמערכת הרפואית שלנו בקריסה?
"אני לא יודעת אם 'קריסה' היא המילה, אבל הטיפול הרפואי הטוב מאוד שניתן פה בארץ הוא למרות ולא בגלל. התנאים פה צריכים להיות הרבה יותר טובים, גם בבתי החולים וגם בקהילה. יש בתי חולים שעובדים בתת תנאים. ניסית להזמין פעם תור לנוירולוג ילדים? אפילו אם לילד יש הפרעת קשב וריכוז והוא צריך אבחון, זה עניין של חודשים, שלא לומר שנים. לתור לאורתופד צריך לחכות ארבעה חודשים. ניסיתי לקבוע תור לרופא עור לבן שלי, והתור הראשון הפנוי היה רק ביולי. אפשר לדבר על זה שמערכת הבריאות נהדרת, ויש אינטרס לבתי החולים וקופות החולים – הם מציגים מוסר כפול, כי מצד אחד המערכת רעבה וצריך תקנים ומכשירים, ומצד שני הם לא רוצים שיפחדו לבוא אליהם, כי יש תחרות עם בתי חולים אחרים".

"כשהתחלתי ללמוד רפואה, לא ידעתי בהכרח שאסיים את המסלול. לקחתי את זה יום ביומו, כמו באלכוהוליסטים אנונימיים"

איפה הקורונה השפיעה כאן?
"אלה דברים שנראה בטווח הארוך. בגלל הקורונה, למשל, היה צריך לחטא כל מכונת אולטרסאונד, מה שעיכב בדיקות בשעה וגרם לאנשים להיות מאושפזים עוד יומיים־שלושה. צריך לזכור גם שלא הכול מדיד. אי אפשר לדעת כמה אנשים מתו מאירועי לב בשנה האחרונה כי הם לא הגיעו בזמן לבית חולים, למשל, או כמה אנשים דחו ניתוחים אלקטיביים ועכשיו חיים בלי החלפת המפרק שחיכו לה. אנחנו רואים שיש עלייה דרמטית בתרופות מרשם אנטי דכאוניות וחרדתיות, ללא טיפול של פסיכולוג או פסיכיאטר. אז נכון, נפתחו מחלקות קורונה, הוקצו צוותים ומשאבים לזה, אבל אלה דברים שהחזירו את הטיפול הרפואי שנים אחורה. אנשים פחדו ללכת לבית חולים בגלל תוספתן, והוא התפוצץ ונוצר אירוע חירום. וכשכל זה ייגמר, בכמה את חושבת יעלה התקציב של מערכת הבריאות? אנחנו חיים בעולם של כיבוי שריפות".

הרגשת פעם שהעומס והתסכול של החולים פוגש אותך אישית?
"כן, בתור סטז'רית במיון. אנשים באים בשיא ההיסטריה והכאב, מלווים בקרובי משפחה ודואגים. לא משנה כמה את רגועה, אם יש 60 אנשים שממתינים בתור – הם יהיו עצבנים. את רוצה לעבוד מהר, אבל גם להיות יסודית ולתת טיפול כמו שצריך. אותם לא מעניין עם מה הרופאים מתמודדים. נתקלים שם מדי יום באלימות. גם אני ספגתי צעקות. אנשים חושבים שאם הם יצעקו, הם יקבלו את התוצאות של הסיטי מהר יותר. אבל אני לא מאשימה אותם, זה באמת מצב בלתי אפשרי".

הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: זארה, מכנסיים: Burbery לפקטורי 54, תכשיטים: Hotcrown
הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, חולצה: זארה, מכנסיים: Burbery לפקטורי 54, תכשיטים: Hotcrown

אדוני ראש הממשלה

אחת הדרמות סביב חדשות 13 בשנה הזאת, נגעה ביחסים הסוערים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחרי שהעניק ריאיון נרחב ראשון ליונית לוי אצל המתחרים, מיהרו בערוץ 13 להודיע כי עד שנתניהו לא יגיע גם אליהם – הם לא יראיינו מתמודדים מהליכוד. "יש תנאים מקצועיים, ואלה תנאים מקצועיים לגיטימיים", מפרשת קורח. "לא ייתכן שמרואיין בדרג ממלכתי יתראיין אצל המתחרים פעם אחר פעם, אבל לא יגיע אליך לאולפן – ואתה תעבור על זה בשתיקה. הוא צריך אותנו כמו שאנחנו צריכים אותו, אם לא יותר. זה לגיטימי להגיד: 'סליחה, עד שאדוני לא יתייצב בתוכנית מסוימת, אנחנו לא נאפשר דברים אחרים'".

"לא ייתכן שמרואיין בדרג ממלכתי יתראיין אצל המתחרים פעם אחר פעם, אבל לא יגיע אליך לאולפן – ואתה תעבור על זה בשתיקה. בנימין נתניהו צריך אותנו כמו שאנחנו צריכים אותו, אם לא יותר"

התוצאה הסתכמה בריאיון עם אודי סגל, ועם הדעה הרווחת בציבור כי היה זה ריאיון מוצלח יותר מזה שנתניהו ערך קודם לכן עם יונית לוי בחדשות 12 (הידוע כריאיון ה"נה נה נה"). עבור קורח, שדווקא לא ראיינה את נתניהו בבחירות האלה אבל זכתה לתענוג במערכות קודמות – זו הייתה הזדמנות לראות את הקולגות שלה מהצד. "עם ביבי יש מיינד גיימז, אבל זה חלק מאמנות הריאיון, והוא טוב בזה. במציאות הפוליטית של היום אנשים נמדדים לא רק במילים שהם אומרים, אלא גם בהטיית הגוף, גובה הקול וסידור הגבות. מה שאתה צריך כעיתונאי, הוא לדעת את החומר ולשמור על חדות. במערכות עשירות יותר, כמו בארצות הברית למשל, יש בודק עובדות ואפשר לתקן תוך כדי. בארץ זה לא ריאלי".

איך הרגשת מול הטריק החדש של ביבי, לדרוש מהמראיין להסיר את האוזנייה?
"אני לא הייתי מורידה, אני צריכה לדעת זמנים. להגיד: 'תורידי את האוזנייה', זה במקום להגיד: 'את מטומטמת', אבל זוהי טקטיקת ניהול ריאיון ואני לא מתייחסת לזה. אני צריכה את האוזנייה לצרכים שלי, וגם אם השאלות מוכתבות לי על ידי מישהו אחר ששואל אותן, זה לא אומר שהן לא טובות".

ריחמת על יונית לוי, שהייתה צריכה להתעורר בבוקר שאחרי הריאיון ולקרוא שהיא נכשלה?
"איך אפשר לרחם על יונית לוי? זוהי שאלה לא הגיונית. את מדברת כאן על הקרם דה לה קרם של העיתונות הישראלית. זוהי עוד נקודה בקריירה שלה, ויונית לא נמדדת על פי זה – אלא על פי המקרו שלה, שהוא מושלם. זה כמו אנשים שיושבים מול שעשועונים ויודעים את התשובה, וואללה יופי. יונית עוברת ביקורת כל הזמן, בצורה עניינית יותר ועניינית פחות, אבל אי אפשר לקחת ממנה את המקצוענות שלה".

פורסם שהיא רצתה להתפטר אחרי הריאיון הזה.
"זה היה שטויות. סגרתי את הידיעה הזאת מיד כשקראתי אותה – אף אחד לא חתום עליה, היא לא אמינה".

קל יותר לזלזל בנשים במקצוע הזה?
"במקרה שלי הייתי צריכה לתבוע את מקומי מגיל צעיר, אבל אני לא יודעת אם זה קשור בזה שאני אישה. תחשבי באיזו עמדת נחיתות נכנסתי לתחום – כשהייתי בת 23, ולצדי אברי גלעד, עם כל הניסיון שלו. לפעמים הייתי שואלת מרואיינים שאלה והם היו עונים: 'תראה, אברי'".

ואברי שם לב לזה?
"לא תמיד הוא ראה את זה, הוא לא הרגיש את זה על בשרו. בשלב מסוים התחלתי להפנות את תשומת לבו לעניין הזה. לא כי הייתי צריכה שהוא יגן על כבודי, זה לא התפקיד שלו, אבל כן חשוב שקולגות שלך ישימו לב לדברים האלה. עד היום אני נתקלת לפעמים במרואיינים גברים שיש להם קצר בראש, דיסוננס, מזה שאישה שואלת אותם שאלה מורכבת. בני גנץ אמר לי בריאיון, שבוע לפני הבחירות: 'נראה לי שאת מתבלבלת', ותוך כדי הוא ראה את המבט שלי ותיקן את עצמו. את רואה את השינוי".

"איך אפשר לרחם על יונית לוי? את מדברת כאן על הקרם דה לה קרם של העיתונות הישראלית. זה כמו אנשים שיושבים מול שעשועונים ויודעים את התשובה, וואלה יופי. יונית עוברת ביקורת כל הזמן, בצורה עניינית יותר ועניינית פחות, אבל אי אפשר לקחת ממנה את המקצוענות שלה"

גם זירת האלימות נגד נשים מבעבעת בקורח כעיתונאית. "רציתי שלא נפסיק לדבר על שירה איסקוב ב'לפני החדשות'. היו על זה דיונים מול העורכים, כי זאת לאו דווקא השעה המתאימה לדברים כאלה, אבל לי זה היה חשוב מאוד. שוכנעתי בסוף שאולי זה יותר מתאים לשעות של מהדורת השבת, אבל מה שחשוב הוא השיח עצמו. העובדה ששירה נהפכה לסוג של סלב מבורכת בעיניי. כל הזמן חושפים אותה, ואולי היא הפכה לסמל בעל כורחה. אני לא בטוחה שנעימה לה הנבירה בחיים שלה, אבל זה כבר לא ברשותה וזה חלק מתהליך ריפוי. מעניין אותי כמה נשים היא הצילה".

מה יהיה המאבק הגדול הבא, לדעתך?
"מטריף אותי שאנשי ציבור אומרים שהם 'מקווים שהחשדות יתבהרו' בפרשת יהודה משי זהב. זה משפט בעייתי מאוד. מה אתם אומרים, בעצם, שמי שמהפחד לא העזו להתלונן על מה שקרה להן, לכאורה והכול, משקרות? איזה מסר אתם מעבירים? מה זאת אומרת 'אני מקווה שהוא יצא זכאי', מה זה? אתה רוצה להאמין שאין רוע בעולם? זה לא עובד ככה. תגיד: 'לבי עם הנפגעים והנפגעות, ואני מקווה שהאמת תצא לאור".

הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, אוברול: אמריקן וינטג'
הילה קורח | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: יולי סגרדה, איפור: אילנה פיצ'חדזה לסולו, שיער: אוראל עטון ל־Artbook, אוברול: אמריקן וינטג'

וי כחול בוואטסאפ

קורח מתגוררת במושב עדנים עם בן זוגה דרור שלפמן, רואה חשבון, ושלושת ילדיהם – אורי (8.5), עלמה (7) ורונה (3), שאותם היא נשבעת שהיא מספיקה לראות מדי פעם. "אחרי הפגישה איתך, אני מוציאה אותם מהמסגרות ומבלה איתם את אחר הצהריים. לא רשמתי אותם לצהרון השנה כי רציתי את זמן האיכות הזה איתם, אבל כל זה כמובן ישתנה כשאתחיל את ההתמחות. זה בסדר, אנחנו רגילים שאין לנו ממש שגרה. יש מושב שיתופי, כולם כאן עוזרים לכולם". קורח אולי לקחה על עצמה משימות של וונדר וומן, אבל בתוך כל אלה, אפילו לא הסירה את הווי הכחול מהוואטסאפ. היא נגישה, קלילה, לא עושה מעצמה עניין. כשאני מבקשת ממנה טיפים לניהול זמן היא מגלגלת עיניים, "מי אני שאתן טיפים? אני נראית לך מומחית למשהו? אני רק יכולה להגיד לך איך לא להירדם".

הילה קורח עם בן זוגה ושלושת ילדיהם | צילום באדיבות הילה קורח
הילה קורח עם בן זוגה ושלושת ילדיהם | צילום באדיבות הילה קורח

איך?
"צריך לעמוד הרבה ולהעסיק את הפה. צריך דברים בריאים כמו ירקות חתוכים ופריכיות כוסמת, אבל אני לא שם. אני מנשנשת ג'אנק".

את שלמה עם כל הוויתורים שאת עושה כדי לנהל שתי קריירות תובעניות?
"ברור שיש ויתורים, אבל הם בגדר הסביר. אני לא רואה סדרות ואולי ישנה פחות, אני חברה די רקובה לחברות שלי, הילדים רואים הרבה בייביסיטרים, ודרור ואני יודעים שאנחנו קצת מותחים את הגבולות ושיש לנו לו"ז מוטרף. גם דרור קרייריסט מאוד. אז הילדים יודעים שאנחנו עושים הרבה דברים, אבל גם שאנחנו ההורים שלהם. תמיד נהיה שם להקריא להם סיפור לפני השינה, וכשהם חוזרים מבית הספר וצריכים לאסוף את עצמם מצד אחד ולהתפרק מצד שני. אני שומעת את השיחות שלהם עלינו עם חברים, ואני מבסוטה ממה שהם מספרים. אורי מסביר לכל החברים שלו על פוליטיקה, מצטט את הדברים שהוא שומע בבית".

"פגשתי רופאים לאורך הדרך, שאמרו שאם אתה לא חי, נושם ואוכל רפואה – אתה רופא פחות טוב. הם אומרים את זה גם על חיי משפחה, שאי אפשר לשלב אותם עם המקצוע. זה שאני גם אימא וגם עובדת בתקשורת, הופך אותי לרופאה טובה יותר. זה הופך אותי גם לאימא טובה יותר ומגישה טובה יותר"

לפני שלוש שנים החלה קורח להגיש את הפודקאסט "אימא, אימא" עם גורו ההורות עינת נתן. "אני מקווה מאוד שאוכל להמשיך להקליט אותו אחרי ההתמחות, שיהיה לי זמן", היא אומרת, אבל לא מבטיחה. "את עינת אני מכירה עוד מלפני שהפכתי לאימא. שמעתי אותה בתוכנית של טל ואביעד וביקשתי להביא אותה לתוכנית שלי. מאז אנחנו חברות. כשהיא פנתה אליי בהצעה שנעשה פודקאסט, היה ברור שאנחנו הולכות על זה".

מכל עולמות התוכן שלך, רצית לדבר דווקא על הורות?
"ידעתי שזה לא באמת יהיה רק על זה. אני מכירה את הראש של עינת, וידעתי שזו לא תהיה הטפת מוסר של 'תהיו הורים כאלה ולא כאלה'. אנחנו שמות את כל השיפוטיות בצד וצוחקות על עצמנו, על ההורות שלנו, על הילדים שלנו ועל הכשלונות שלנו. התגובה הכי נפוצה שאנחנו מקבלות היא: 'אלוהים אדירים, איזה כיף לדעת שלא רק אצלי ככה'".

ומה למדת מעינת על הורות?
"למדתי הורות, נקודה. ואם לסכם במילה אחת – 'נורמליות'. להיות סלחנית יותר לעצמי. הרי היום אנשים מפחדים להראות ולדבר את החולשות שלהם. ברשתות החברתיות כולם עושים פעילויות יצירה עם הילדים בבתים המסודרים שלהם, אבל זה לא ככה באמת".

הבית שלך לא מסודר?
"וואי, וואי, וואי. רחוק מכך".

הילה קורח על שער אפריל של "את" | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: מזל חסון, איפור: מירב ברוש, שיער: קובי קלדרון, חולצה ומכנסיים: שי שלום, תכשיטים: Danon Jewellery
הילה קורח על שער אפריל של "את" | צילום: עדי אורני, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: מזל חסון, איפור: מירב ברוש, שיער: קובי קלדרון, חולצה ומכנסיים: שי שלום, תכשיטים: Danon Jewellery

צילום עדי אורני
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג מזל חסון, יולי סגרדה
איפור מירב ברוש, אילנה פיצ'חדזה לסולו
שיער קובי קלדרון, אראל עטון ל־Artbook