איך להגן על נפשם הרכה של ילדי הגיל הרך? מדריך למצב חירום

מה עושים עם הילדים בממ"ד? | צילום: freepik
מה עושים עם הילדים בממ"ד? | צילום: freepik

חוויות טראומטיות בגיל הרך אינן תלויות רק בעוצמת האירוע - אלא בעיקר בדרך שבה הילד חווה את התגובה של המבוגר שמולו. איך לייצר סביבה רגשית בטוחה לילדים בתוך הטירוף והלחץ? טיפים חשובים לימי המלחמה

88 שיתופים | 132 צפיות

הממ"ד שוב הפך לחדר הכי מאויש בבית. זה לא רק בגלל ההנחיות – זה בגלל הפחד. הילדים נצמדים, המבוגרים מתאמצים להיראות רגועים, ובין אזעקה לאזעקה – הלב לא מפסיק לפעום.

>> לא עוד טרנד חולף: הכלי שיעזור לכן להישאר יציבות בזמנים קשים

כדוקטור לחינוך בגיל הרך, וכמי שפועלת עם ילדים שפונו מבתיהם ונותרו בלי שגרה ובלי גן, אני רוצה להציע הסתכלות אחרת על השהייה בממ"ד: לא כזמן מבוזבז שצריך "להעביר", אלא כהזדמנות – לבנייה של ביטחון רגשי.

פרופ’ מולי להד, מהבולטים בעולם בתחום הטיפול בטראומה, מדבר על שיטת גש"ר מאחד – גוף, שכל, רגש, משמעות. כל אחד מהמרכיבים האלו עוזר לילדים (ולנו) להתמודד.

במילים פשוטות – תנו לגוף לזוז (קפיצות קטנות בממ"ד), תנו לשכל להבין ("יש אזעקה, אנחנו במקום בטוח"), תנו לרגש מקום ("זה מלחיץ, אבל אני כאן איתך"), ותנו משמעות – אפילו במשחק קטן או שיר.

והכי חשוב – היו הארנב המקשיב. בספר הילדים "הארנב המקשיב" מאת קורי דורפלד, הילד טיילר לא רוצה פתרונות. הוא רק צריך שמישהו יהיה לידו, יקשיב, ישתוק איתו. אנחנו לא תמיד צריכים לדבר – לפעמים רק להיות, בעיניים טובות, ביד שמחזיקה, מספיקים כדי לשדר ביטחון.

"הארנב הקשיב", תכלת הוצאה לאור
"הארנב הקשיב", תכלת הוצאה לאור

ילד לא שואל רק "מה קורה עכשיו", אלא בעיקר "האם אני בטוח, האם את/ה איתי?". כאן נכנס מושג מעגל הביטחון – אותו קשר רגשי יציב שמאפשר לילד לחזור ולנוח בנוכחות דמות מגוננת. אם נצליח להיות "עוגן רגשי", הילדים יוכלו להכיל גם רגעים קשים, כי הם לא לבד.

מה כדאי לעשות בפועל?

* להכין "ערכת ביטחון": בובה אהובה, שמיכה רכה, ספר מוכר – דברים שמסמנים קביעות.
* ליצור שגרה פשוטה: שיר קבוע, סיפור אחרי האזעקה, נשימה יחד.
* לאפשר משחק: לא כהסחת דעת, אלא ככלי ריפוי.
* לזכור: גם כשאין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ, יש לנו שליטה על האופן שבו אנחנו נוכחים עם הילדים.

מחקרים מצביעים שוב ושוב על כך שחוויות טראומה בגיל הרך אינן תלויות רק בעוצמת האירוע – אלא בעיקר בדרך שבה הילד חווה את התגובה של המבוגר שמולו.

מצב החירום לא יגמר מחר. אבל אם נדע להפוך את הממ"ד ממקום מפחיד למרחב בטוח – פיזי, רגשי, קיומי – נוכל לעזור לדור שלם לצאת חזק יותר, מחוזק יותר.

ד"ר יערה שִׁלֹה, מומחית לגיל הרך ולחינוך מודע טראומה | צילום: שרון גבאי
ד"ר יערה שִׁלֹה, מומחית לגיל הרך ולחינוך מודע טראומה | צילום: שרון גבאי

הכותבת היא ד"ר יערה שִׁלֹה, מומחית לגיל הרך ולחינוך מודע טראומה, מרצה במכללת אפרתה, חברת הנהלה בעמותה למען הילד בגיל הרך, ומתנדבת בארגון Early Starters International – שמקים מרחבים בטוחים לילדים בזמני משבר ומלחמה