פועלות ישראל, הגיע הזמן לדרוש שינוי בשוק העבודה

יום הפועלים הבינלאומי חל ב-1 במאי, ואיכשהו במאה העשרים ואחת שוק התעסוקה עדיין מתנהג לגמרי אחרת לגברים ונשים. מה צריך לעשות כדי לשנות את זה?
האחד במאי הוא יום שמוקדש למאבק על תנאי עבודה של עובדים ועובדות כבר למעלה מ-130 שנה. ההפגנות הראשונות, במאה ה-19, שמו לעצמן למטרה להגביל את יום העבודה לשמונה שעות ביום, ורבות מאיתנו היו שמחות אם זה היה הסטנדרט גם כעת. מאז ועד היום – עבודה מאורגנת ודרישה לתנאי עבודה טובים יותר, שבהם נוכל גם לחיות ולא רק לעבוד, הן משימות חשובות בסדר יום פמיניסטי עכשווי.
>> עזבתי הכל בשביל להיות מורה. ואז הבנתי שאני לא יכולה יותר
יום הפועלים הבינלאומי מצוין בעולם באחד במאי מאז שנת 1890, ומה שהיום נחגג כיום האישה (או למעשה – הנשים) הבינלאומי, היה למעשה במקור יום הפועלות. אלא שהיום, בשמונה במרץ מדי שנה, אנחנו מציינות לא רק סוגיות הנוגעות לנשים בעולם התעסוקה, אלא בשלל מרחבים בהם עדיין יש אפליה ונדרש תיקון – אלימות מינית ומגדרית, סוגיות של ייצוג במוקדי קבלת החלטות, במערכות שונות כמו בריאות ורווחה, וכן, גם בעולמות התעסוקה.
ובכל זאת, הסוגיות של נשים בעולם העבודה עדיין דורשות תשומת לב מיוחדת, ואין כמו יום הפועלים והפועלות להפנות זרקור להבדלים המגדריים בשוק התעסוקה ומה נדרש לשנות.
הרכבת משקפיים מגדריות בבחינת המציאות מחויבת כדי להבין שמה שנתפס כניטראלי, הוא לאמיתו של דבר פעמים רבות פשוט עיוורון מגדרי. שוק התעסוקה אינו אותו המקום לגברים ונשים. למעשה, גברים ונשים הם תמונת ראי זה לזו בתפיסות מגדריות שעדיין מושרשות היטב בחברה. כך, נשים נתפסות כמטפלות עיקריות בבית ומפרנסות משניות ("משכורת שניה") בשוק התעסוקה. גברים – ההיפך הגמור: הם המפרנסים העיקריים והמטפלים המשניים. הם נתפסים כאלה שזקוקים לשכר גבוה יותר, שיכול להתבטא גם בשעות עבודה ארוכות מאוד (שלא באמת מאפשרות טיפול בילדים). הכוונה היא לא שכל גבר ואישה משמשים בתפקידים האלה – ישנם בתים בהם התפקידים הם שוויוניים יותר, ובמיעוט בתים התפקידים הם הפוכים ממש, וכמובן שישנם גם זוגות מאותו המין, שגם שם המצב שונה בהגדרה – אבל שוק התעסוקה ככלל פועל באופן מגדרי.
כך, נשים רבות "זוכות" בראיונות עבודה לשאלות לא חוקיות שמבררות מה אופק הילודה הצפוי ומה יעשו במקרים בהם הילדים יהיו חולים. נשים משתכרות פחות, באותה עבודה ובעבודה שוות ערך, גם מתוך תפיסה שהן לא המשכורת העיקרית בבית. גברים, לעומת זאת, מצופים לעבוד אינספור שעות. פעם סיפרה לי קולגה שהתירוץ הכמעט יחיד לגבר לאסוף את הילדים מהמסגרות פעמיים בשבוע – זה אם הוא גרוש. תפיסת "העובד הטוב" הוא מי שנשאר אחרון במשרד ומכבה את האור. אלא שזאת לא גזירת גורל. ברוב מדינות אירופה, למשל, אם עובד/ת לא מספיקים לבצע את המשימות שלהם במסגרת השעות הנתונה, ונשארים שעות נוספות, הם נתפסים כעובדים פחות טובים, ולא להיפך.
מדיניות ממשלתית יכולה לעשות שינוי עצום, ולפרק את המשוואה המגדרית של שוק התעסוקה. מחקרים מצביעים על כך שחופשת לידה לאבות, למשל, כפרק זמן משמעותי שהאב נשאר לבדו עם הרך הנילוד (אחרי תקופת הלידה של האם), לא רק מאפשרת את הטיפול בפרק הזמן המשותף, אלא מבססת את הטיפול של האב בילדות והילדים לאורך זמן. כך גם צמצום של שעות העבודה המוגדרות בחוק. כולנו מכירים את שבעת הכוכבים של הרצל. הרצל בחזונו דמיין יום עבודה של 7 שעות ביום! תחשבו על מצב בו נשים וגם גברים יהיו בבית בכל יום בשעה ארבע אחר הצהריים. כמה המצב הזה שונה מהעולם הקשוח של שוק התעסוקה היום, גם כאשר חלק מהעובדים והעובדים מקבלים יום עבודה מהבית מאז הקורונה. עוד פרקטיקת עבודה שצריכה להיעלם מהעולם היא תוספת תשלום גלובלית על שעות נוספות. כשהעלות של המעסיק לשעת עבודה נוספת היא אפס – פלא שהוא מעוניין שידפקו כמה שיותר שעות עבודה?
באחד במאי ראוי לחגוג את יום הפועלים והפועלות, ולדרוש את השינוי. בפראפרזה על הביטוי המפורסם של מרקס – פועלי ופועלות ישראל – התאחדו! מגיע לנו שוק תעסוקה שיאפשר לנשים וגברים יחד יותר בחירה ויותר זמן משפחה ופנאי.
הכותבת היא משפטנית ופעילה חברתית, יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל