עזבתי הכל בשביל להיות מורה, ואז הבנתי שאני לא יכולה יותר

"מספיק שלכל ילד יהיה מורה אחד שיאמין בו". ככה גם אני חשבתי, עד שנכנסתי למערכת החינוך. היי, קוראים לי מורן משיח-ליבנה. אני בת 36 מפתח תקווה, ואמא ל-3 אוצרות: רוי בכיתה ד', לני, שעולה בשנה הבאה ל-א' וליאו בן 8 חודשים, שעדיין נמצא איתי בבית. אני עורכת דין בהסמכתי ואף עבדתי במקצוע, אך מכיוון שלא שאבתי די סיפוק מכתבי טענות, עשיתי הסבה להוראה. בחמש השנים האחרונות אני מורה לאנגלית בבית ספר יסודי בעיר מגוריי, בכל שנה שעברה התחדד לי יותר ויותר עד כמה המערכת שאמורה להיות הכי משומנת – היא הרי ותיקה וחינכה דורות של מובחרים, היא כמו הגרסה הכי מיושנת של הטלפון הכי מיושן שאתם מכירים, כזה ששיחקנו בו סנייק. אז השבוע אני משנה שוב סטטוס והופכת ל"מורה לשעבר". 

>> לא משנה במה תבחרי – בית או קריירה, יהיו בך רגשות אשם

אתן בטח מכירות את המונח "חופשת לידה" – את כן אחרי לידה אבל ממש לא בחופשה, ובטח לא כשזה הילד השלישי. דווקא בבגרות של ההורות בגיל הזה, את מבינה שלחזור לעבודה אחרי לידה זה לעבוד חצי ממה שעבדת בבית. את כל הכביסות, הבישולים, אימוני הכושר, הפילאטיס וכוסות הקפה, שעד שהצלחת לשתות הפך לאייס קפה, אפשר להחליף בשיחה עם חברה במשרד, נעלי עקב, קפה רותח ולאנץ' שלא את הכנת. עד כאן חלום. רק שהבנתי, שהחלום הזה לא עומד לקרות עבורי בחדר המורים. שם הכוס היא מהבית, לרוב גם הקפה המגורען, חלב 1% או שקדים זו המלצה, באחת ההפסקות את תמיד תהיי תורנית אז אין סיכוי שתצליחי לשתות אותו חם, ותמיד יש מורה אחת שחולה או מישהו שרב או נפצע בהפסקה, אז הנה לכן אימון הכושר שלי. בהצלחה.

ניסיתי לדמיין את עצמי חוזרת ומתחילה את היום בחדר המורים, או כפי שהמנהלת שלי אהבה לקרוא לו "חדר סוכני שינוי". זה המקום שאמור לקבל בבוקר את פניהם של האנשים שאחראים על הילדים שלנו, שלי, על דור העתיד, על הכוכבים הבאים, ואף על פי כן הוא חיוור, עצוב, עצבני ובאופן קבוע יש משהו שדולף בו. חדר המורים צריך להיות מפואר כמו המופע של נועה קירל בפארק הירקון, מדויק כמו מגבת ההזעה של שלמה ארצי, מנוהל כמו עומר אדם ומרגש כמו ילדי אור הירח של אביב גפן. בחדר הזה נמצאים האנשים שבחרו במקצוע לא מהכיס, אלא מהלב. 

חדר המורים צריך להיות מפואר כמו המופע של נועה קירל בפארק הירקון, מדויק כמו מגבת ההזעה של שלמה ארצי, מנוהל כמו עומר אדם ומרגש כמו ילדי אור הירח של אביב גפן

המורים האלה, אני מעריצה אותם. כל אחד ואחת מהם באים כל בוקר לתנאים שלא מביישים את הטירונות שלי כמ"כית בצבא. ה-7 דקות שלהם ביום הן באמת מטכ"ליות והם עדיין מגיעים, בכל הגילאים ובכל מצבי הרוח, למרות שהמציאות שרובם הכירו כמורים השתנתה. המון מורים נשארים במערכת מכוח ההרגל, מהפחד לצאת מאיזור הנוחות, מבחירה להיות יותר בבית ומאהבה לילדים, אבל משנה לשנה רואים שחוץ מהאהבה לתלמידים לא נשאר הרבה. 

אז אני גם כועסת. על מי שיושבים שם למעלה ומורידים את ההנחיות. המדינה חוגגת 75 וכך גם מערכת החינוך. 75 שנה, וחוץ מהגיר שהפך לטוש מחיק לא הרבה השתנה. מישהו במגדל השן שוכח שבשנת 2023 מערכת החינוך הייתה צריכה לתפקד כמו חברת הייטק משומנת, עם מערכת משאבי אנוש שתדאג להביא את הצוות הכי מיומן, עם צוות הדרכה שמכשיר את המורים בטיקטוק, מצגות פוטושופ, יוטיוב וכו', וצוות הנהלה שמקדם ומטפח ודואג להעלאת השכר למי שמוכיח את עצמו. הרבה מורים ומורות הרגישו ועדיין מרגישים כמוני, והתסכולים של כולנו היו נושא שיחה שגור. בפגישה ספונטנית לחלוטין עם יפה בן דויד ונציגים ממשרד האוצר, נבחרתי לדבר בשם מורי בית הספר ונדהמתי לגלות עד כמה הם מנותקים ממה שעובר עלינו בכיתות מדי יום.

>> יפה בן דויד: "אני לא נחמדה. זה לא התפקיד שלי"

גם הורה וגם מורה. מורן משיח ליבנה | צילום: באדיבות המצולמת

>> ילקוט בית ספר ב-950 ש"ח? כן, כי המטרה טובה במיוחד

הדבר הכי חשוב מבחינתי היא הנקודה הזו בחיים, שבה אני גם הורה וגם מורה. שם הטלטול האמיתי. מאז שאני מורה, האחד בספטמבר הוא תמיד כמו סכין בלב. בתור מורה אני יודעת איך המורים יוצאים כל בוקר לקרב על כל 35 הנפשות הקטנות בכיתה. המורה היא רופאה, היא פסיכולוגית, היא שחקנית, היא קומיקאית, היא עורכת דין, היא בוררת, היא חובשת, היא מדענית היא יס-ווי-כן-דו-איט! היא, בקיצור, הכל. ולמרות זאת אני יודעת שהיא לא תצליח לראות הכל. לא מי משך למי בחולצה, מי זרק מילה לא נעימה, מי שם רגל במגרש בכוונה – ובתוך תוכה היא מתבאסת כשהיא נשאלת האם ראתה. 

כהורה, את מנסה לשאוב את המידע, וכל אמא או אבא מכירים את השאלה – "נו אז איך היה?" לרוב התשובה תסתכם בשלוש אותיות – כיף, טוב או במקרה הגרוע… תשלימו בעצמכן. מה שאתן לא יודעות, ושאמא שהיא מורה יודעת (ומנהלת חקירה שלא הייתה מביישת את השב"כ), זה שאולי הילד\ה איחרו לשיעור כי מישהו בדיוק פגע בהם בהפסקה, אולי הם לא העתיקו מהלוח כי הילדה לידם פטפטה והם התביישו להעיר, אולי הם לא הבינו את הנושא החדש במתמטיקה כי החבר הכי טוב ניסה להצחיק את הכיתה, אולי כשכולם קבעו להיפגש הם לא ידעו אם את אמא מסכימה ונדחקו לפינה…

אני רוצה לשלוח לשר החינוך הצעה – עשה ריסטרט למערכת החינוך. קח תקציב ענק לטובת המערכת הכי חשובה במדינה, המערכת שמגדלת את החיילים שלנו, הלוחמים שלנו, היזמים שלנו, המנהיגים שלנו

אז בהזדמנות זו, אני רוצה לשלוח לשר החינוך הצעה – עשה ריסטרט למערכת החינוך. קח תקציב ענק לטובת המערכת הכי חשובה במדינה, המערכת שמגדלת את החיילים שלנו, הלוחמים שלנו, היזמים שלנו, המנהיגים שלנו. פרגן למורים השתלמויות בבתי מלון מפנקים ברחבי הארץ, עם קורסים חדשניים ומומחים תותחים מכל התחומים. תצמצם את כמות התלמידים בכיתות כדי שאף לב קטן לא ילך לאיבוד. תאבזר את הכיתות בטכנולוגיה מתקדמת ותהפוך את החומר לרלוונטי ועדכני. במשחק, ריקוד, שירה ובחיים לומדים הרבה יותר מאשר בכתיבת כותרות מפוצצות במחברות. תיצור למידה מעמיקה, מעשירה ואמיתית. שים בכל כיתה מורה עיקרית ומורה תומכת – כמו שני מצילים בבריכה אולימפית. תאמין לי, צריך. תן למורים להרגיש שהם האנשים החשובים במדינה הזו.

והצעה נוספת לשר החינוך (אתה עוד תודה לי על זה): תמליץ לכל הורה להגיע לבית הספר פעם בשנה. יום אחד בשנה בו הורה יגיע ללמד בשכר בבית ספר שהוא לא מכיר, לראות באותנטיות את הקושי היומיומי, ולהבין את מה שהבנתי אני יותר ויותר מדי יום בחמש השנים האחרונות: אין ילד רע, יש ילד שרע לו. כולם ילדים מדהימים, אבל לא לכולם המערכת הזו מדהימה או אפילו מתאימה.  

>> "אימא חוזרת הביתה": גיה באר גורביץ' ממיסה לנו את הלב

ומה איתי אתם שואלים? אז כשעמדה בפניי השאלה האם לחזור לתפקיד שלי כמורה, התחלתי עם הטבלאות של בעד ונגד. ככה אני, אולד פאשן. לא יכולתי לדמיין את עצמי חוזרת למערכת החינוך. לא עכשיו, לא בגרסתה הנוכחית. הנגד ניצח אותי, ואין תחושה קשה מלהיות מובס. אני לא רוצה להיפרד ממשרד החינוך, אבל לא הייתה לי ברירה. אני מתפללת לחזור לגרסה משופרת שלה, שתכלול קו אדום ברור גם להורים, כי גם הם, לפעמים, קצת כמו תלמידים.

XOXO

מורן המורה לאנגלית. לשעבר. 

מורן משיח ליבנה | צילום: באדיבות המצולמת