הלידה מציפה מחדש את הטראומה של נפגעות תקיפה מינית, אבל יש דרך לעזור

"עבור רוב הנשים, לידה היא אירוע משמח, בעל השלכות חיוביות להמשך החיים, אבל עבור נשים שחוו תקיפה מינית, לידה עלולה להפוך לאירוע דחק חמור המשחזר טראומת מהעבר", אומרת יפעת הדר-רובננקו יו"ר ארגון המיילדות בישראל, המשמשת מיילדת בחדר הלידה של המרכז הרפואי בילינסון.  

כנס קואליציית ארגוני בריאות האישה בראשות ח"כ עידית סילמן, יו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, שנערך ביום האחרון של חודש יולי במרכז הרפואי הדסה, התמקד הפעם בעיקר בנפגעות תקיפה מינית המגיעות למערכת הבריאות, והשתתפו בו בין השאר אנשי רפואה וטיפול, ארגוני בריאות ואקטיביסטיות. במהלך הכנס הציגה הדר-רובננקו את הצורך בהתאמת חדרי לידה ליצירת מרחב בטוח לנפגעות תקיפה מינית. הסטטיסטיקה שהציגה היא קשה: אחת מתוך שלש נשים עברה פגיעה מינית, אחת מתוך חמש עברה אונס, ואצל יותר ממחציתן (60%) הלידה מציפה את הטראומה מחדש.

"חווית הלידה משפיעה על מצבה הנפשי של האישה, על ההיקשרות שלה לתינוק ועל התפקוד ההורי בהמשך, ולכן החשיבות הגדולה של חדרי לידה מכווני טראומה, בהם יש התייחסות לחוויית העבר של היולדת על מנת לאפשר לה תיקון והעצמה שמהווים חלק מתהליך ההחלמה" אומרת הדר-רובננקו. הרצון שלה לבצע את השינוי המתבקש הזה נולד בעקבות מקרים שחוותה עם יולדות. 

"בעוד המרדים מתארגן מאחור לקראת ההרדמה אז היא לחשה לי: 'את לא עוזבת אותי. עברתי אונס לפני שנתיים'"

"במקרה אחד הייתי במיון יולדות כשזוג צעיר הגיע ללידה ראשונה. שבוע 37, ירידת מים ועוברית במצג עכוז, הזוג ללא מעטפת משפחתית תומכת. הם קיבלו את המלצת הצוות ללדת בבוקר בניתוח קיסרי. היולדת מהרגע הראשון הייתה בחרדה, חשדנית, פחדה הבדיקות, מהעירוי, מהניתוח, שאלה שאלות אינסופיות שחזרו על עצמן", מספרת הדר-רובננקו, ״למרות שאפשר היה להעבירה למחלקה, השארתי אותה במיון. תחושת הבטן שלי אמרה להשאירה שם לשהות לילה עד לניתוח הקיסרי שנקבע לבוקר. בשלב מסוים כשהיינו רק שתינו, היא ביקשה שאהיה לידה בניתוח ולמרות שהוא נקבע לאחרי המשמרת שלי, נעניתי לבקשתה.  בשבע בבוקר היינו בחדר הניתוח והוחלט על הרדמה ספינלית שהיא קצת יותר עמוקה מאפידורל. היולדת ישבה על המיטה מכופפת, הראש שלה היה טמון בחזה שלי, החזקתי אותה חזק בזרועותיי בעוד המרדים מתארגן מאחור לקראת ההרדמה ואז היא לחשה לי: 'את לא עוזבת אותי. עברתי אונס לפני שנתיים'. נשימתי נעתקה, מעבר לצער על הבחורה שעברה אירוע מזוויע, חשתי תחושת כשלון והחמצה על שלא הבנתי את גודל המצוקה שלה שגרמה לחשדנות גדולה כלפי הצוות. תהיתי למה לא שאלתי אותה מראש כשראיתי את החששות שלה, הרי היו סימנים. האם פחדתי מהתשובה, אבל איזה כלים היו לי לעזור לה? אז אולי עדיף היה מראש לא לשאול דבר.  חישבתי מסלול מחדש. ערכתי התייעצות דיסקרטית עם הצוות במקום ואחריה, חדר הניתוח הפך להיות על טהרת המין הנשי״.

הדר-רובננקו מספרת שכולם בצוות הבינו. לא היה שום אגו, רק רגישות גדולה. המרדים התחלף במרדימה, הסניטר לא נכנס פנימה. הניתוח עבר בהצלחה. "למחרת ביקרתי אותה", היא מוסיפה, "והיא הייתה שמחה ונרגשת. שאלתי אותה אם היא זוכרת מה סיפרה לי ממש לפני הניתוח, והיא אמרה שכן, אבל שאין לה עניין לדבר על הנושא שקבור אצלה עמוק בלב ושעד הלידה ידעו עליו שניים: האנס והיא, ועכשיו אני השלישית. איחלתי לה להקים משפחה בריאה והצעתי לה להגיע בפעם הבאה כשתהיה בהיריון למפגש אישי מקדים עם מיילדת חדר הלידה. אחרי שנתיים היא הגיעה, בנינו לה תכנית מותאמת לצרכיה והיא ילדה בניתוח קיסרי מבחירה".

חדר לידה | צילום: באדיבות ארגון המיילדות בישראל

להדר-רובננקו יש אינספור סיפורים כאלו, במקרה אחר היא זוכרת זוג שהתנהג באלימות והשתולל. התנהגות האישה הדליקה אצלה הרבה נורות אדומות: "התברר לי שבן זוגה הקודם אנס אותה וצרב אותה, נתפס והוכנס לכלא. המצוקה שלה הייתה אמיתית והתגובה שלה הייתה אלימות. הצעתי לה זירוז וניתוח והחוויה שלה הייתה אחרת", היא אומרת.    

בבית החולים בילינסון הוקם מאז "מרכז יובל" שהכשיר מיילדות ללוות ולהכין ללידה נשים שעברו אירוע טראומטי בחייהן. גם בשיבא קיים מרכז תמיכה לנשים ונכון להיום ב-17 בתי חולים בארץ יש מרכזים ייעודיים להכנת נשים פוסט טראומטיות ללידה וחדרי לידה נוספים יצטרפו בקרוב למודל  החדש. הדר-רובננקו שואפת להגיע למצב בו כל חדרי הלידה בישראל יטפלו בנשים נפגעות באותו אופן. 

המיילדות שעברו הכשרה לא פותחות את הפצעים אלא מחפשות את הטריגרים שיכולים להציף את הטראומה בחדר הלידה, ובעזרת תקשורת טובה ובניית תוכנית מותאמת מצליחות למנוע אותם. הליווי הרציף מסייע ליולדת לקבל עטיפה של צוות מצומצם שמטפל לפי תכנית הלידה שנבנתה איתה יחד. ארגון המיילדות בישראל פועל לבניית שיטת עבודה מסודרת בכל המרכזים, כך שהליווי האישי יהיה נגיש לכל אישה שזקוקה לפרוטוקול טיפול אישי. הפרוטוקול מתחיל כבר במהלך ההיריון ולא רק ברגע השיא של הלידה. 

״אנחנו מקוות שאישה שתבוא תשתף את אשת הקשר, המיילדת, בצורך המיוחד שלה, כדי שנוכל להתאים לה את המערך", אומרת הדר-רובננקו. "ליווי היריון רציף על ידי מיילדת, מתחילת ההיריון עד משכב הלידה, נותן לנו אפשרות לתת מענה מיטבי לכל אישה בישראל. אנחנו יודעות שכל אישה זקוקה ליד מקצועית ומחבקת שתוביל אותה לחוויית לידה טובה, במיוחד נשים שעברו אירוע טראומטי, ואנחנו רוצות לשנות למענן. הלוואי והליווי היה יכול להיות מכוון לכל היולדות, אבל זה לא יכול לקרות בשלב הזה, כרגע הליוי מותחם לנשים שסובלות מטראומה מינית אבל לא רק, גם טראומות אחרות שיכולות להקשות עליהן במהלך הלידה". 

שרות פגישה עם מיילדת

מי שכבר היייתה בהריון יודעת שבאופן רגיל היולדת כלל לא נמצאת בקשר עם בית החולים או עם המיילדת  במהלך ההיריון, אלא רק כשהיא מגיעה ללדת. רוב הנשים לא מודעות לשירות פגישה עם מיילדת המגיע להן. ארגון המיילדות בראשות הדר-רובננקו חותרות למצב בו כל אישה שיש לה רצון או צורך בכך תקבל את שרות הליווי והמידע יגיע אליה דרך קופות החולים, טיפות החלב שם היא נבדקת בהיריון או רופא המשפחה.  

"יש חשיבות למפגש המקדים, חשוב להכיר את המערך בבית החולים  ואת הצוות כי זה דבר שמפיג חרדות", מדגישה הדר-רובננקו. באתר ארגון המיילדות, המייצג 1300 מיילדות בבתי החולים הציבורים בארץ, ניתן למצוא את כל הפרטים על בתי החולים המעניקים שירות זה והארגון מפעיל גם קהילת פייסבוק סגורה הנקראת "מילה של מיילדת" שמזמין כל אישה להעלות שאלה בשמה או באופן אנונימי ולקבל מענה מקצועי ואישי.

למרות הקשיים הדר-רובננקו מרגישה שהן מייצרות שינוי. ״לפעמים אני מרגישה שאנחנו מצילות נשמות. אנחנו מצליחות לסייע לנשים ללדת בלידות נרתיקיות מעצימות למרות שהן הגיעו למפגש עם המיילדת עם שלט גדול 'רק קיסרי'. לפעמים אנחנו מבינות אחרי השיחה איתן שעדיף לדלג על חדר לידה וללכת מראש על ניתוח. לכל אישה כזאת נתפרת חליפת לידה שמותאמת לה אישית. אנחנו יודעות שלידה היא אירוע מכונן בחיי אישה ומעניקות להן הזדמנות לריפוי והחלמה". 

"נאבקים על הגב שלי ואני מתמוטטת": האימא שהחליטה לתבוע את יפה בן דויד