דברים מוזרים: מה עומד מאחורי הטרנד הכי חם בטיקטוק?
הגל החדש הגיע גם לטיקטוק, ואנחנו לא מדברות על הקורונה אלא על מגפה מדבקת בהרבה - האייטיז. שרון קנטור יצאה לבדוק מה קורה כשהאלגוריתם לוכד ברשת בומרים נוסטלגיים וזומרים משועממים
"אז תנו לי להבין: הסרט הנצפה ביותר הוא טופ גאן, המקום ראשון במצעד שייך לקייט בוש, ויש חרחורי מלחמה בין רוסיה לארה"ב? אז בעצם אנחנו נותנים עוד צ'אנס ל-1986?"' כך התבדח לו צייצן אמריקאי והביע, כמקובל, את המחשבה הקולקטיבית: אנחנו בלולאת זמן, שתלויה על מכנסי-פנסים בצבעי גלידה.
>> הממלכה בהלם: טום קרוז וקייט מידלטון עוברים על החוקים בפרימיירה של "טופ גאן"
האייטיז הן גם השנים בהן התבגרו רבים מהצופים, או הילדים של הצופים. האופנה והשירים מדליקים את בלוטות הנוסטלגיה ומכאן את הרגש. אבל הדור שמכיר ואוהב את שירי האייטיז הוא גם הדור של הארנק, וגם ארנק זה חשוב. אולי הכי חשוב
אך גם את התחושה הזו, של העבר החוזר, שנדבק כמו מסטיק לכפכף, כבר הרגישו בעבר, ולא פעם אחת. מעגל הרטרו מעולם לא הפסיק להסתובב. אתן יודעות איך אנשים גידפו את האופנה הניאו-קלאסית בסוף המאה ה-18? אבל העובדה שהעבר חזר כבר בעבר, לא אומרת שלא שווה לבחון למה עכשיו, ולמה חוזר מה שחוזר דווקא, ולא משהו אחר.
נתחיל בנתונים: קייט בוש, מכשפת המצו-סופרן מהאייטיז, בייחוד RUNNING UP THE HILL אבל בהחלט לא רק – נמצאת בראש המצעדים. השיר כיכב בעונה החדשה של "דברים מוזרים", אבל שירים אחרים שלה מככבים בסרטוני טיקטוק רבים. וקייט בוש היא רק אחת ברשימת להיטים, בעיקר מסוף הסבנטיז והאייטיז, שמתקמבקים בטיקטוק ומשם גם בשאר חלקי הקיום.
אז למה דווקא אייטיז?
הטלפונים אכן הרסו את העולם כמו שהכרנו אותו, ובעיקר הם הרסו את המושג הרחב הנקרא "סיפור". ב"סיפור" נכללים: צירופי מקרים, מפגשים פרונטליים, טעויות בזיהוי, היעלמות, מבטים הרי משמעות; כל החומרים שעושים סדרה או סרט טוב – וגם, אולי, חיים מעניינים יותר. זו הסיבה לכך שרבות מהסדרות בוחרות להתמקם בעידן הטרום-טלפוני. שאם לא כן יאלצו לפנות לטריק המאוס ביותר בדרמה: צילום של הודעות טקסט על המסך. "דברים מוזרים" היא אחת מהסדרות האלו. מיקום העלילה באייטיז מכריח את הגיבורים להגיע לבתי האחרים מתנשפים על אופניהם, או להיעלם במרתפי הרשע ללא אפשרות תקשורת. האייטיז אכן היו שנים של נתק דיגיטלי – יחסית להיום – אבל הן גם מייצגות את התקופה הזו, שנתפסת כתמימה ורומנטית, מין ארץ עוץ קדם-טלפונית.
האייטיז הן גם השנים בהן התבגרו רבים מהצופים, או הילדים של הצופים. האופנה והשירים מדליקים את בלוטות הנוסטלגיה ומכאן את הרגש, וגם בסדרת אימה, בטח מהסוג הזה – רגש שווה חיבור של יותר צופים. החיבור הרב דורי עוזר גם לפרק את הדמוניות המסוימת שעוד שויכה לטיקטוק – עכשיו היא גשר בין הורים לילדיהם. דור ההורים של היום – בני דור ה X או הY הגריאטריים (ילידי ראשית האייטיז), שונה מדור ההורים של פעם. זה דור ששומע, בהכללה, יותר מוסיקה. דור שפופ הגדיר גם אותו, ודור הנוטה לחלוק יותר מקודמיו את האהבות התרבותיות שלו עם ילדיו. משפטים מאושרים כמו "אני לא מאמין, שמעתי את הילד שלי שר אבבא באמבטיה", הופכים נפוצים למדי ברשתות החטיארים שמברכים על כל רגע בו הטינאייג'ר לא שומע טראפ.
הדור שמכיר ואוהב את שירי האייטיז הוא גם הדור של הארנק, כרגע, וגם ארנק זה חשוב. אולי הכי חשוב. המבנה התרבותי של עידן הרשתות הוא רשת קורים מהירה שנבנית על ידי האלגוריתם: אהבת את זה? תקבל עוד מזה, והרבה. טרנדים תופסים תאוצה והצלחה מהר מאי פעם. חלוץ טרנד השירים הנוכחי הוא כנראה נייתן אפודקה, הבחור ההוא שהעלה לפני כשנתיים לטיקטוק סרטון שבו הוא גולש על סקייטבורד, שותה מיץ חמוציות בבקבוק משפחתי, ועושה ליפסינק ל-"Dreams" של פליטווד מק. השיר הזה מ-1977, זינק לראש המצעדים של 2020 – וראש המצעדים זה כסף.
טיקטוק מעודדת טרנדים: אחרי הקליפ הקצר של פליטווד מק הרשת קידמה קליפים דומים, כשחברות התקליטים כמובן הכי בעניין. מה שמתחיל אורגני – יחסית – הופך להיות מהונדס ומכוון. גם המהלך הזה בסך הכל מוכר לנו מאוד מההיסטוריה של הפופ – ה"חליפות" תמיד אמרו: הי בחור, תן לנו עוד ממה שהולך היום אצל הצעירים.
עד כאן כלכלה, אבל יש גם מוסיקה. מה יש דווקא במוסיקה הזו, של השנתונים האלה?
ובכן, גבירותיי ורבותיי, מאזינות ומאזינים, אנחנו עדים פה לכוחה האדיר של סוגת השיר, פזמון הפופ. מסתמן שבניגוד למה שרצינו לחשוב, גם לסוגה פוסט מודרנית כזו יש שיא ויש תקופת שיא ומכאן – יש גם קאנון. נכון, ממש כמו מוסיקה קלאסית, שגם לה יש קאנון סגור ותחום, פחות או יותר.
לאף אחד כבר לא אכפת אם יצירה נוצרה עכשיו, אבל מפלצת-החדש כן רוצה לזלול מטעמים שלא טעמה קודם. בכתבה על טרנד טיקטוקי אחר – סרטוני קשישים שובבים – סיכם את הנושא מפיק תוכן בן עשרים ומשהו בשורה: "אחי! זקנים זה הדבר!". ובכן, גם שירים זקנים זה הדבר. פשוט ה-דבר
האייטיז – מסוף הסבנטיז – היו עשור מפלצתי של סונגס. מיצוי מדהים של הז'אנר הספציפי מאוד הזה: שיר פופ. השילוב של ביט שזוקק בימי הדיסקו, ואז עליו קלידים וסינטים, ואז מלמעלה עוד שכבת גלוס של גל ה"ניו רומנטיקס" על הדרמה הנוגה שלו ועולם הזהויות והתחפושות העשיר שלו. לעזאזל! כל היפסטר רוצה את הלוק אנד פיל הזה היום וזה לא פשוט.
יש לזכור שמה שרוב האנשים שומעים מהשירים האלו, מה שאמור ללכוד אותם הוא פיסה, חתיכה, כמה שניות של זבנג וגמרנו. החתיכה הזו צריכה לצוד את האוזן מהר כדי להפוך לטרנד, ולכן היא צריכה לזקק בתוכה מהלך מלודי ברור. השירים של היום הם הרבה הפקה, וקצת פחות שינויים מלודיים. שירים ישנים שמים דגש על מלודיה ועל מעברים מאוד מובחנים בין בית לפזמון. תחשבו על "צ'יקיטיטה" של אבבא – עוד להיט טיקטוק – או, אם נחזור לקייט בוש, תחשבו על "בבושקה": על האופן בו הבית מזדחל בשקט, ואז הפזמון מתפרץ עליך, שלא לומר צועק. טיקטוק אוהבת שינויים מלודיים, כי טיקטוק אוהבת דרמה. טיקטוקריות כבדות העידו שהשינוי הזה, בין בית לפזמון, טוב להן מאוד לקליפים של BEFORE ו-AFTER. עניין טכני נוסף הוא הסאונד: הצליל של הטלפון עדיין רזה, שלא לומר מחפיר: הרבה קל יותר להבחין בשינוי מלודי קיצוני, מאשר באיזה תדר נמוך נסתר. גם שירה, הקול האנושי, עובר מצוין בטלפון. נדמה לי שלשם כך הוא נוצר, אבל לא סגורה.
טיקטוק היא המנוע מס' 1 בעולם היום להפצה של מוסיקה חדשה, כשחדשה, מסתבר, זה לא בהכרח חדשה, אלא חדשה ללקוחות. יצירה זה לא אייפון, כלומר, לאף אחד כבר לא אכפת אם יצירה נוצרה עכשיו, אבל מפלצת-החדש כן רוצה לזלול מטעמים שלא טעמה קודם. בכתבה על טרנד טיקטוקי אחר – סרטוני קשישים שובבים – סיכם את הנושא מפיק תוכן בן עשרים ומשהו בשורה: "אחי! זקנים זה הדבר!". ובכן, גם שירים זקנים זה הדבר. פשוט ה-דבר.
>> לא תאמינו איך נראית כיום כוכבת "דברים מוזרים"