אימא ואימא נכנסו להיריון ביחד וילדו "תאומים"

הבאת ילדים לעולם מעולם לא הייתה שאלה עבור גל מגיד-אלפסי (35) וזוגתה שרי מגיד-אלפסי (36), אבל סיפורן המדהים הוא שטלטל את חייהן בדרך לשם. מהרגע שבו הכירו השתיים, היה להן ברור שמשפחה היא התחנה הבאה. "אשתי מאוד רצתה ילד", מספרת גל, "תמיד צחקנו על זה שמרוב שהיא רוצה, אנחנו רק נתקרב למזרק והיא תיקלט. אחרי שנתיים של זוגיות התחתנו, וחצי שנה אחרי החתונה התחלנו לעבוד על להיכנס להיריון".

>> מאיה ורטהיימר משתפת בקשיי ההיריון וטיפולי הפוריות: "מצאתי את עצמי בדיכאון בלתי נשלט"

היה ברור לשתיהן ששרי תהיה הראשונה להתעבר ולהתחיל את המסע אל עבר ההורות. "היא גדולה ממני בשנה, ואני הייתי בחרדה ענקית מכל מה שקשור ללידה", משתפת גל. "ממש פחדתי להתחיל את התהליך כי ידעתי שכשאקלט לא תהיה לי דרך חזרה. אז לי לקח המון זמן להתבשל עם הרצון ללדת, אבל הייתי בשלה לאימהות. בחרנו תורם ממאגר בחו"ל, קיבלנו עליו את כל הפרטים חוץ מהשם והכתובת. היה לנו חשוב להדגיש שזו תרומת זרע בלבד, ולא אבא, לילדים שלנו יש שתי אימהות". 

אימהות ובנים. גל ושרי מגיד-אלפסי | צילום: פרטי

לפני כארבע שנים, שרי אכן מתחילה את התהליך ועוברת חמש הזרעות, שלצערן לא צולחות. "זה פשוט לא עבד", ממשיכה גל, "עשינו בדיקות, והמשכנו לטיפולי פוריות של הפריה חוץ גופית". אחרי שני סבבים של שאיבות נקלט ההיריון הנכסף: "נורא שמחנו – ואז הוא נפל. זו הייתה נקודת שבירה ממש גדולה. היינו כבר שנה וחצי בתוך טיפולים של שרי, אבל אפילו אני נשברתי. הצלחתי להיות מאוד מכילה וחזקה, אבל אין מה לומר, זו הייתה נקודה של אובדן משותף".

"עשינו בית ספר בטיפולי פוריות. כשהתחלנו את המסע הזה הבנתי שזה ממש נס ושבחברה שלנו זה לא מדובר"

איך ממשיכות משם?
"שרי המשיכה את טיפולי הפוריות, עשינו סבב נוסף של שאיבה, ובמקרה עשינו בדיקה חדשה של סקר גנטי וגילינו שלאשתי יש בעיה של חוסר בכרומוזום במטען הגנטי שלה. זה הסביר את ההיריון שנפל, אבל הוסיף לנו עוד צעד מורכב לתוך תהליך ההפרייה. היינו צריכות לדגום כל עובר שמצליח להתפתח, לראות אם הוא תקין או נשא של הכרומוזום, ולקוות שהוא שורד את הדגימה – ורק אז יהיה אפשר להמשיך את התהליך עם אותו עובר. מאותו רגע הכול הפך להיות הרבה יותר מאתגר ומורכב. היו לנו סבבים של שאיבות בלי החזרות, וכל שאיבה היא הרדמה כללית, פרוצדורה פולשנית, הורמונים, לחכות כל פעם שבועיים לתשובה, זה היה מאוד קשה".

לדבריהן, אנשים שלא עברו טיפולים פוריות, לא מודעים למורכבות ולקשיים שנקרים בדרך: "חשבתי שכשמתזמנים הבאת ילד ומצב הפוריות תקין זה נורא קל. כשהתחלנו את המסע הזה הבנתי שזה ממש לא פשוט, שזה ממש נס, ובחברה שלנו זה לא מדובר, מלבד בפורומים בפייסבוק של נשים יחידניות, זוגות חד מיניים או זוגות עם בעיות פוריות שרוצים להביא ילדים".

שמחה שמהולה בעצב

אחרי שנתיים של ניסיונות כושלים, הרבה כאב לב ומצב רוח ירוד, גל ושרי החליטו שגם גל תתחיל לנסות להיכנס להיריון במקביל, "החלפנו תורם והתחלתי, מספרת גל. "כמו שחשבתי, נקלטתי מאוד מהר, בסבב השני שלי, ובמקביל אליי, שרי המשיכה לנסות, כי הרופאה אמרה שכדאי לנצל את המומנטום ולהמשיך עד שזה נקלט. המשכנו וקיווינו להפרש של לפחות שליש אחד של היריון בין הילדים. גם כשידענו שלי יש היריון תקין ושהילד שלי בדרך, לה היה עוד סבב לא תקין – זו הייתה שמחה מהולה בעצב". 

"ארבעה חודשים אחרי שנקלטתי, שרי עשתה עוד סבב וחיכינו לתוצאה. היא שאלה אותי אם אני מתרגשת, ואמרתי לה 'מאמי, אני די בטוחה שהפעם זה יהיה חיובי'. מגיע יום חמישי, אני בעבודה, ופתאום אני מקבלת ממנה הודעה עם צילום של בדיקה חיובית. היא נקלטה! היינו יחד בהיריון וילדנו בפער קטנטן אחת מהשנייה. היום אנחנו אמהות לליאו בן 8 חודשים וריי בן 4 חודשים. תאומים עם הפרש, אני קוראת להם. שמרנו את השם ריי לתינוק שהגיע שני, קרן אור אחרי שלוש שנים של טיפולים! אין דבר יותר מספק לקבל אחרי כל כך הרבה שנים, עשינו בית ספר בטיפולי פוריות, אבל הכל מתגמד ושווה את זה כשאת רואה אותם גדלים ביחד".

ריי, בנם של גל ושרי מגיד-אלפסי | צילום: פרטי

אימהות vs קריירה

סיפורן המרגש של גל ושרי התרחש לצד החיים של שתיהן, כמובן, כנשים קרייריסטיות. גל היא ראש מחלקת השירות וחווית הלקוח בסטארטאפ "Faye", ושרי היא מורה. גל מספרת שהעבודה האינטנסיבית לצד טיפולי הפוריות של זוגתה ואז שלה, הביאה איתה אתגרים רבים. "הצטרפתי לפני קצת יותר משנתיים, כדי להקים מחלקה מאפס. עד היום אני רואה את זה בתור תינוק נוסף שלנו, אבל זה היה מאוד מאתגר. אלו היו שני דברים שדרשו המון תשומת לב ואנרגיה". 

איך מקומות העבודה הגיבו לתהליך האינטנסיבי של טיפולי הפוריות?
"הייתה הרבה תמיכה. שאלו כל הזמן מה שלומנו, שלחו פינוקים הביתה, הבינו שיש הרבה פעמים בלת"מים, שאני צריכה לקחת חופש כדי להיות עם אשתי או לקחת אותה לטיפול. בסוף אלה האנשים שאני מבלה איתם את רוב שעות היום, והם אפשרו לי להיות חזקה בתהליך הזה. לפני הזרעה צריך להיות כל יומיים בבדיקת דם ואולטרסאונד, זה גורם להיעדרויות תמיד. בפורומים שבהם היינו לאורך הטיפולים שמעתי שהרבה מקומות עבודה עושים עם זה בעיות ומקשים, ואני מאוד אסירת תודה על היחס שקיבלנו. טיפולי הפוריות הם כשלעצמם דבר שקשה לעבור, אלה שינויים הורמונליים ועליות ומורדות במצבי הרוח, כשיש מקום עבודה שרק מערים עוד קשיים זה הופך את זה לקשה פי כמה וכמה. התמיכה גם לאורך הטיפולים וגם לאורך חופשת הלידה אפשרה לנו להיות פנויות לתהליך, לעבור אותו כמו שצריך וגם להמשיך לעבוד". 

וורק לייף באלאנס. גל מגיד-אלפסי | צילום: פרטי

מה חשוב שמקומות עבודה ידעו לפני שעובדת נכנסת לתהליך של IVF?
"אני תמיד אומרת שעובדת שמחה היא עובדת שטוב לה, לכן חשוב מאוד שהמעסיק או המעסיקה ישאלו מה שלום העובדת בתוך תהליך כזה ויתעניינו בה. עובדת שעוברת טיפולי פוריות לא תמיד תהיה עובדת שמחה, היא עוברת תקופה מאוד קשה פיזית ונפשית, לפעמים היא תקבל גם בשורות לא פשוטות. בדיוק בגלל זה חוסר תמיכה יכולה להביא לירידה בתפוקה של העובדת ולחיכוכים במקום העבודה. אני מכירה נשים שעזבו בגלל זה את מקומות העבודה שלהן, כי הלחץ שהגיע ממקום העבודה פשוט לא איפשר להן להיקלט ולהיכנס להיריון. מקום העבודה יכול להתחשב, להבין, לקרוא קצת יותר וללמוד קצת יותר על מה זה אומר להיות אישה בטיפולי פוריות, מה זה העולם הזה ומה היא חווה? זה עושה את כל הקסם".

"כשהמנהל שלך אומר: 'ואיך זה ישפיע על העבודה שלך?', את יודעת מיד שיש פה מישהו שלא רואה אותך. אני מכירה נשים שעזבו בגלל זה את מקומות העבודה שלהן"

ומה היית ממליצה לנשים שמתלבטות איך לתווך את טיפולי הפוריות שלהן למקום העבודה?
"הייתי מתחילה בלדבר עם המנהל הישיר, לתקשר לו את הרצון, את המקום שבו את נמצאת ואליו את הולכת. זו בדיקה מאוד טובה בשביל לדעת האם זה מקום עבודה שהולך לתמוך בך בדרך. בתקופה כזו אנחנו חייבות 'שקט תעשייתי', ועבודה צריכה לאפשר את זה. יש תהליכי פוריות מסוימים שעולים המון כסף, אף עובדת לא רוצה לאבד את הפרנסה שלה או לוותר על שעות עבודה שהיא לא מוכרחה לוותר עליהן". 

ליאו, בנם של גל ושרי מגיד-אלפסי | צילום: פרטי

"כשאמרתי לבוס שלי שאני מתכוונת להתחיל טיפולים בעצמי, הוא כל כך התרגש עד כדי כך שכשאני רציתי לחזור לעבודה הוא ביקש שנחגוג את זה רגע. כשאת רואה שהמנהל שלך אומר: 'ואיך זה ישפיע על העבודה שלך?', את יודעת מיד שיש פה מישהו שלא רואה אותך. יש לנשים שתי בחירות: לעזוב את מקום העבודה ולחפש מקום שמובל על ידי ערכים של משפחתיות, תמיכה והבנה, שיוכל לספק לך את המעטפת שאת צריכה? או, לחילופין, לתווך את עצמך ואת הסיטואציה".

"לרוב חוסר קבלה של טיפולי פוריות מגיע ממקומות של בורות", היא מסכמת, "אפשר לעצור ולדבר כמו שני אנשים, להסביר לאדם שמולך מראש מה הולך לקרות ולתאם ציפיות. כמובן שחשוב שתהיה הדדיות, ליידע את המעסיק שתוך כדי המסע הזה את מתחייבת שהעבודה לא תפגע ושתמצאי זמן למשימות שיידרשו ממך. כך את לא דורשת משהו חד צדדי ופותחת פתח להכלה אמיתית שלך כעובדת במצב מיוחד".