טור פרידה

שלום לכם,

בחודשים האחרונים הכרנו שכן חדש, שהעשיר את חיינו. נקרא לאיש משה. בעלי עופר מכנה אותו בחיבה רב משה. האיש חזר בתשובה לפני כמה שנים בהשראת בתו, שהצטרפה לאחד הפלגים הקיצוניים בעדה החרדית. אבל משה, למרות שהוא מדקדק במצווות מהקלות ועד החמורות, לא הצטרף לאף חצר. הוא עוטה כיפה, פאות וזקן ארוך מעטרים את פניו, ומבעד לחולצתו משתלשלים ציציות, אך הוא לבוש בבגדי חילוניים רגילים. הוא ביחסי קרבה עם בתו וקהילתה וכן גם עם שכניו החילוניים. עד שחזר בתשובה היה חבר קיבוץ ומוזיקאי נחשב, שליווה על הבמה שמות מהידועים בסצנת המוזיקה הישראלית. גם כיום הוא עסוק במוזיקה כשהוא מלמד נגינה ומלחין ומבצע מזמורי קודש יפהפיים. אני מוקסמת מהדרך האישית כל כך שהוא אימץ. לראייתי, משה הוא אדם מואר. הוא מצדו גילה את האור ומאז פניו מאירות וטוב לבו ונדיבותו קורנים. איש חסיד. אני מאמינה שזו הסיבה שהוא חש צורך לשתף את כל הנקרה בדרכו בטוב שהוא כיום מנת חלקו וגם עושה מאמצים גדולים לקרב אותו לדת.

בכל מפגש משה ועופר שוקעים לתוך ויכוח פילוסופי ארוך, שעלול להימשך שעות, אך לעולם לא מוביל לשום מקום. משה מנסה לשכנע את עופר בנועם באמת התנ"כית ובצדקת דרך האלוהים ועופר מנסה להוכיח בנימוס עד כמה תפיסתו חסרת ביסוס רציונלי ונעדרת תמיכה מדעית. אני מאזינה, אך אינני שותפה לוויכוח. אני יודעת שאין דרך לשכנע את משה למוש מילימטר מאמונתו היוקדת ובעיקר אינני רוצה בכך. מנגד, אין כנראה סיכוי שהוא יצליח לשכנע אותי שדרכי, שהייתה פעם דרכו, מוטעית. בסוף הוויכוח אנחנו נפרדים ברוח טובה, משה מחבק את עופר בחיבה ואני שבה ואומרת לו שאני כל כך שמחה שהכרנו אותו ועד כמה חייו מסקרנים ומעניינים. כשאני מצרה על כך שאינני יכולה לכבד אותו בדבר מאכל בביתי, שאיננו כשר למהדרין, הוא אומר: "את עדיין לא יכולה…" ומרמז שאולי בעתיד המציאות תשתנה ואני צוחקת.

כבר הרבה זמן מלווה אותי משהו קטן שמשה סיפר לנו. הוא אמר שכבר שנים הוא איננו קורא עיתונים או שומע חדשות ולא רק מטעם של ביטול דבר תורה. "אם קורה משהו שממש חשוב לדעת – אני כבר אדע", הוא אומר בביטחון. "אבל בשביל מה לשמוע חדשות על עבריינות, שחיתות ועוולות ומה זה תורם?" בעדה החרדית מכנים באידיש חדשות חשובות וחיוניות בשם "נייעס". ההנחה היא שאם יש מידע שעשוי להועיל או שעלול להזיק אם לא ידעו עליו – הוא כבר ימצא את דרכו לאוזניים הנכונות.

עד כה הייתי צרכנית חדשות לא קטנה, אך בהשראתו של משה התחלתי להקשיב לחדשות באוזן הרבה יותר סלקטיבית. גיליתי, שהרוב המוחלט של החדשות בעצם לא תורמות לחיי דבר בעל ערך. כל ידיעה מעוררת אצלי כיום את השאלה: ואם לא הייתי שומעת על זה, אז מה? התשובה היא: אז כלום! ידיעות על אסונות של אחרים מדכדכות, הדיווחים על פשעים הם עניינה של המשטרה ומה שחשוב הוא לבחון את מעשיהם של הפוליטיקאים ופחות להקשיב להצהרותיהם בתקשורת. אך אני מקווה שתמצאו בין הדפים הבאים מידע מועיל.

לבסוף הערה אישית. זה היה הגיליון האחרון של "חיים אחרים" שערכתי. תקצר היריעה לפרוס כאן את כל המניעים להחלטה זו, אך אוכל לומר שאחרי הרבה מאוד שנים בתקשורת ולא מעט שנים בעריכת "חיים אחרים" לבי נוטה לאתגרים בתחומים חדשים.
אתם קהל נפלא. שמחתי להיפגש אתכם אחת לחודש ושאבתי הנאה רבה מהעשייה. תודה, תודה שאפשרתם לי להרגיש משמעותית.
בברכת כל טוב,

שלכם,
מיכל בן דוד

**עוד בחיים אחרים:

התחזית האסטרולוגית שלכם ליוני

טיפים להגנה על הילדים מהשמש

דו"ח חדש חושף – העולם ממשיך להשמין

<<עכשיו בעיתון חי - צפו בילד מברזיל שמסביר לאמא שלו מדוע לא צריך לאכול חיות

<<עכשיו ב-ZOOG - איך לחזק את הזוגיות שלכם