"הפסקתי עם הבדיקות התקופתיות כי חשבתי שניצחתי – ואז הסרטן חזר"

בניגוד לאמירה הרווחת ש"סרטן לא כואב", אני דווקא הרגשתי כאב, ומיששתי את השד הרגשתי את הגוש. הייתי צעירה, רק בת 40, אימא לילדים קטנים ומורה במשרה מלאה, ושכנעתי את עצמי שזה משהו הורמונלי שבטח יחלוף. הרי אין לי מחלות רקע, אני צעירה, אז מה כבר יכול להיות? התעלמתי.

>> הסרטן במוח התגלה אחרי שנים של כאבי ראש שטופלו עם אקמול

חצי שנה חלפה. כשחזרתי ללמד עם פתיחת שנת הלימודים וחזרתי לדבר בעצימות גבוהה, הצטרדתי עד שלא הצלחתי לדבר. ניגשתי לרופאת המשפחה רק כדי לקבל ימי מחלה, ובפתח הדלת, רגע לפני שיצאתי כמעט כלאחר יד, אמרתי לה "דרך אגב, יש לי משהו בשד". הרופאה בדקה אותי ושלחה אותי מיד לכירורג שד. משם הדרך לבית החולים הייתה קצרה. עברתי בדיקות ממוגרפיה, אולטרסאונד וביופסיה והלכתי הביתה להמתין לתוצאות.

רגע לפני ראש השנה, הרופא התקשר אליי ואמר שהוא מצטער לפתוח את השנה עם בשורה לא טובה. מיד הציפה אותי תחושה כבדה. הרגשתי שאני טובעת, שאני בחוסר אונים מוחלט, בפחד קיומי ונכנסתי לשוק. בסוכות הרופא התקשר לבשר לי שהסרטן התפשט מצינוריות החלב. זה היה נורא. הייתי עם הילדים ברכב כאשר נסענו לבלות. פרצתי בבכי היסטרי מול הילדים, שנבהלו ושאלו מה קרה. ניסיתי להרגיע אותם ואמרתי להם שפשוט כואב לי הראש – אבל בלב ידעתי שהחיים שלי עומדים להשתנות.

טעות גורלית

עברתי כריתת שד חלקית, טיפולי כימותרפיה והקרנות. אחרי תשעה חודשים החלמתי. החלטתי שאני חוזרת לשגרה כמה שיותר מהר, וכחודשיים אחרי סיום הטיפולים התחלתי בחודש ספטמבר ללמד כיתה חדשה. לא אפשרתי לעצמי לעצור – הילדים היו קטנים, הפרנסה הייתה הכרחית, ובעלי ואני התמודדנו כמעט לבד. עשור שלם הקפדתי על בדיקות מעקב כדי לוודא שהמחלה לא תחזור וכל פעם התשובות היו תקינות. אחרי תקופה כל כך ארוכה כבר הייתי בטוחה שכבר לא אחלה שוב ושאפשר להפסיק ללכת לבדיקות, מה גם שהרגשתי שגם המערכת הרפואית פחות מודאגת לגביי. אמרתי לעצמי – בשביל מה אני צריכה את כל המתח והחרדה סביב הבדיקות הללו, אם גם ככה הכל תקין ואני בריאה? זו הייתה טעות.

בשנת 2020, שלוש שנים אחרי שהפסקתי לעשות את הבדיקות התקופתיות, שוב מיששתי את השד ומצאתי גוש. בהתחלה ניסיתי להקטין את הסיפור, אבל בתי סירבה בתוקף ואמרה שהיא מיד מתקשרת לקבוע לי תור לכירורג שד. כשאמרו לה שיש תור פנוי רק בעוד מספר חודשים, חטפתי את הטלפון וצעקתי לפקידה שעד אז אני אמות ושאני צריכה תור דחוף. הרי כבר למדתי על בשרי את המחיר של ההמתנה המיותרת מהסבב הקודם. למזלי, בעזרת רופא המשפחה המצוין שלי שובצתי מיידית לבדיקות.

"כשסיימתי את בדיקת הממוגרפיה אמרתי לטכנאית להתראות בשנה הבאה. רציתי להרחיק ממני בשורות רעיות – סוג של מנגנון הגנה. אבל כשהטכנאית ענתה לי שאצטרך להישאר לבדיקת אולטרסאונד, כבר הבנתי שהסרטן חזר"

 

כשסיימתי את בדיקת הממוגרפיה אמרתי לטכנאית להתראות בשנה הבאה. רציתי להרחיק ממני בשורות רעות ורציתי להאמין שאולי הכל בסדר. זה סוג של מנגנון הגנה. אבל, כשהטכנאית ענתה לי שאצטרך להישאר לבדיקת אולטרסאונד, כבר הבנתי שהסרטן חזר. יצאתי לחדר ההמתנה במכון ההדמייה בבכי וראיתי איך האנשים מסביב מסתכלים עליי בבעתה וברחמים. הפעם הדרך הייתה קשה יותר: כריתה מלאה, שוב כימותרפיה, שוב הישרדות. אבל גם הבנה – גילוי מוקדם הציל אותי.

בשונה מהפעם הראשונה, הפעם לא נשארתי לבד. פניתי לעמותת "אחת מתשע" שסיפרו לי על תכנית "לצידך', שמעניקה ליווי ותמיכה אישית למתמודדות עם סרטן השד על ידי מתנדבות שהחלימו ועברו הכשרה מקצועית. הצטרפתי לתכנית וחיברו אותי למתנדבת שכבר עברה את המסע הזה, אשר הבינה אותי וידעה בדיוק מה עובר עליי. היא העניקה לי אוזן קשבת ומילה מנחמת. זה שינה הכל, כי לראשונה לא הרגשתי לבד מול המחלה. היום, אחרי ההחלמה השנייה, אני מתנדבת בעצמי ומלווה נשים שחוות את מה שאני עברתי.

חמישה כללי זהב שיכולים להציל חיים

1. הכירי את גופך, את מבנה ומרקם השדיים שלך. בדקי את עצמך מידי פעם במקלחת, בזמן מנוחה או בהזדמנות כשאת פנויה.

2. הכניסי בדיקת כירורג שד והדמיות שד לשגרת הבדיקות שלך, בהתאם לגילך, לסיפור המשפחתי שלך ובעיקר בהתאמה לתחושותייך. את לא צעירה מדי, מבוגרת מדי, היסטרית מדי. אם יש ספק – אין ספק ולכי להיבדק!

3. אם הגופים הרפואיים מבטלים את חששותייך, אל תוותרי, עמדי על שלך בכל מה שנוגע לבדיקות, לרופאים ולייעוץ.

4. אם חלילה חלית, הכיני רשימה של כל שאלותייך לגורמים הרפואיים. תוכלי להיעזר באתר עמותת 'אחת מתשע', שם תמצאי את השאלות שחשוב לשאול את הצוות הרפואי? אל תישארי באפילה, זכותך וחובתך להבין מה קורה לך ואיתך.

5. כדאי לא להזניח את החלק הרגשי. גם בכך עמותת 'אחת מתשע' תוכל לסייע לך: טיפול רגשי פרטני, קבוצות תמיכה ומיזם "לצידך" המעניק לך אפשרות לליווי על ידי מלווה שהייתה בעצמה חולה ויכולה להבין את מה שאת עוברת ולתרום לך מניסיונה.

אורית לא לבד. מאות נשים פונות מדי שנה לתכנית "לצידך" של עמותת "אחת מתשע", ומגלות כמה כוח יש בליווי האישי. לכבוד חודש המודעות לסרטן השד, יצא לדרך מהלך משותף של קפסולות קפה עלית מבית שטראוס ועמותת "אחת מתשע", שנועד להעלות מודעות ולעודד נשים שאובחנו עם סרטן השד להתחבר זו לזו. הקפסולות במהדורה ורודה מיוחדת נושאות את המסר "אחת מתשע – את לא לבד", וכוללות קוד QR שמפנה להרשמה לתכנית "לצידך". חלק מההכנסות יועברו כתרומה לעמותה.