די לשבור לנו את הלב: תזכרו טוב את החיוך הזה של מירי רגב

החיוך, כשברקע הוואן הממותג הזה ששילמנו עליו וכתוב בו "מירי זה בית". תזכרו את החיוך הזה של מירי רגב. כשאני שומעת את השם "שני לוק" אני יכולה לעצום עיניים ולראות את היפהפייה הזאת עומדת מולי, עם ראסטות, בטבע, כמו מלאכית אמיתית. אבל אם נאסוף רגע כמה חברי כנסת מהקואליציה (יהיה קצת קשה לגרד אותם מעונת החתונות והבר מצוות) ונשאל אותם מי זאת שני לוק, אני בספק אם יכירו.

>> הלב של נעמה לזימי במקום הנכון, בזמן שההנהגה איבדה את שלה

וזה בדיוק העניין. אנחנו משעממים אותם. יותר מזה, אנחנו האויבים שלהם. יש משהו בתפיסה הזאת של "אם אתם לא איתנו, אתם נגדנו" שמחזיר אותי לשבעה באוקטובר: גם המחבלים לא הבחינו בין יהודים, מוסלמים, תאילנדים, קשישים וקשישות – מבחינתם כולם היו אויבים. וכשאני רואה את היחס של חברי הקואליציה למי שמעז להתנגד להם, אני מזהה את אותו מנגנון מחשבתי: אם אתם לא איתנו, אתם נגדנו.

גם ניסים לוק, אבא של שני לוק, שניתן לראות מהראיונות שהוא ליכודניק/ימני (של פעם) בדמו, קיבל בדיוק את אותו יחס כשמישהו מהפמליה של מירי רגב צעק לו "אתם אשמים ב-7 באוקטובר". ניסים לוק עבר את הדבר הנורא ביותר שאדם יכול לעבור בעולם כולו, וגם במצבו, הוא קיבל התעלמות וקללות, בפרצוף שלו, משרה בממשלה שלו. שרה שנושאת באחריות מיניסטריאלית לאסון. באיזו מדינה דבר כזה יכול להיות שפוי מלבד צפון קוריאה או איראן? מה אני אגיד לכן, לפחות הפעם היא בארץ (כי יש פריימריז כמובן).

אין משילות. יש אלימות. יש קטסטרופה. אנחנו חייבות שינוי אמיתי ומהר. אנחנו חייבות את זה למשפחה של שני לוק ז"ל, לעוד אלפי משפחות אחרות, ולעצמנו. לחיים שעוד אפשר להציל כאן

 

וכשניסים לוק צעק עליהם "אתם לא ימין אתם שמאל" ובריאיון שלו באולפן חדשות 12 אמר על הליכוד "הם לא ימין אמיתי" צבט לי בלב. כי אם נחשוב על זה לעומק: רגב בסוף היא לא הבעיה, היא הסימפטום. היא רק דג רקק ולקקן באוקיינוס שלם של כרישים שאישרו להעביר מזוודות דולרים לחמאס וששמם נקשר, לכאורה כמובן, גם בכסף קטארי. הכאב של ניסים גדול מנשוא ואני לא שופטת אדם בצערו. אני כן שופטת אנשים שלא בצער בכלל. אנשים שעובדים קשה מאוד והרבה זמן כדי להסית ולפלג בינינו, והכל כדי לתת לאזרחים תמימים את התחושה שאם הם פוגשים אנשים רעים – הם בטח "שמאל".

אם תקשיבו קצת לקולות שבוקעים מערוץ 14 וממקומות נוספים בימין התקשורתי; נווה דרומי, עמית סגל ומוריה אסרף (ברוכה הבאה למועדון נשמה!), אייזנקוט הוא עכשיו אשכנזי כופר למרות שהגיע מבית דתי (פחח); בנט הוא שמאלן למרות שכיהן כראש מועצת יש"ע (פחח); וה"שמאלן" הדי אמיתי בתמונה, יאיר גולן, הוא אויב המדינה הגדול למרות שהוא זה שירד לעוטף להציל ילדים בזמן שביבי התאפר למסיבת עיתונאים, נפצע בקרב כשהיה מפקד בשטח והרג יותר מחבלים מכל חברי הקואליציה ביחד (תזכירו לי רגע כמה זה משהו כפול 0?).

מכונת הרעל תעשיות בע"מ

וכאן בדיוק הצליחה עבודת מכונת הרעל, הבוטים, השופרות, לשכנע אותנו: ימין זה טוב, שמאל זה רע. בוגה בוגה. ובגדול זה יכול היה להיות מצחיק, אילולא היו יותר מדי אנשים שמאמינים להם. אילולא היינו בבחירות הכי גורליות בתולדות המדינה שלנו. הבחירות שיכריעו אם ניסחף למדינת הלכה עם כפייה דתית אמיתית לגמרי, איראן סטייל (רק תראו מה קורה בבני ברק ובירושלים בשבת), או שאולי נצליח לתפוס את ההגה, לדפוק את הפרסה של הלייף, לבחור הפעם הנהגה ראויה – ולכונן פה מחדש מדינה דמוקרטית חופשיה לכולם. וכאן הגלגלים שלכן במוח צריכים להיכנס לעבודה (סליחה, יותר מדי מטאפורות של עולם הרכב): בכל פעם שאתן שומעות טינוף פוליטי, תזכירו לעצמכן שמאחורי הרבה ממנו יש גם הרבה מאוד כסף. תזכירו לעצמכן שכבר ניסינו את העניין הזה של ימין על מלא וקיבלנו במקרה הרע מנהרה עם חטופים בתוכה ובמקרה הטוב תעלה עם תנינים. שאין משילות. יש אלימות. יש קטסטרופה. שאנחנו חייבות שינוי אמיתי ומהר, אחרת לא יהיה פה חינוך, או בריאות, או שפיות, או שלום. אנחנו חייבות את זה למשפחה של שני לוק ועוד אלפי משפחות אחרות, ולעצמנו. לחיים שעוד אפשר להציל כאן. ועל זה אני נלחמת כל יום, עד ל-80 יום הקרובים.

גילוי נאות: הכותבת היא חלק ממשפחת "מפלגת הדמוקרטים" וכשאומרים לה שהיא קיצונית – היא מתמלאת בגאווה.