ביום שאחרי הפסקת האש אנחנו אמורות לחזור לשגרה, אבל בעיה: אין לנו כפתור של כיבוי והפעלה - וככה, מסבב לסבב, הפכנו ליו-יו אנושי בעל כורחנו | טור דעה
"עוד שבועיים הם יעשו את זה שוב", כך צעק לי ביציאה מהמעלית השכן במדי המילואים, שבעשור האחרון ניהל איתי בערך 14,347 שיחות על למה ביבי זה הכי טוב. כי הבוקר, כששלחנו את הילדים בחזרה ל"שגרה", כולנו הבנו את המשמעות: אנחנו שוב יו-יו אנושי. שלווה-טילים, חופשות-מצור, קריירה-עוני, ביטוח חו"ל – ביטוח מס רכוש. שוב נדרש מהנפש שלנו לעשות חיתוך חד בין "העיקר שנותרנו היום בחיים בואו נאכל את הבורקס הזה", לבין "יובל, אל תשכחי חולצה כחולה יש היום ספורט. טוב יאללה לכי עם סגול".
>> אל תשאלו אותי אם אני בחרדה. תשאלו באיזו חרדה אני היום
יו-יו אנושי
איך אני יכולה להתווכח איתה על צבע של חולצה כשהילדה בת 10 וחיה בחודש וחצי האחרונים בשאלה "האם יפול עלי טיל היום?" כוסאומו, סגול איט איז. משמעת זה לאירופאים. ואני עוד גרה ביבנה ולא בצפון, כמו חלק מהמשפחה שלי שעוד חוטפת טילים (ליבי אתכם), איכשהו "חזרתי לשגרה". אבל אחרי שנתיים וחצי של סטרס מטורגר בגלל אופנועים שנותנים גז ברחוב – תגידו לי אתן: איפה אתן מרגישות שנמצאת השגרה האמיתית? בשלווה המדומה או בעתות מלחמה?
אחרי שנתיים וחצי של סטרס מטורגר בגלל אופנועים שנותנים גז ברחוב, תגידו: איפה אתן מרגישות שנמצאת השגרה האמיתית? בשלווה המדומה או בעתות מלחמה?
הנתונים אומרים שמתחילת המלחמה נרשמו כ-142,000 מחפשי עבודה חדשים, 40% מתוכן הן אימהות לילדים עד גיל 18. כי כשיש מלחמה בחוץ, אנחנו גם במלחמה בפנים. אנחנו נלחמות על הנפש הרכה של הילדים שלנו. אנחנו נלחמות על הפרנסה שלנו. אנחנו נלחמות על הזוגיות שלנו (כלומר, אנחנו נלחמות כדי לא להתחרפן יותר מהרגיל). אנחנו נלחמות על השפיות שלנו. וגם כשהחזית במלחמה נבלמת, החזיתות שלנו עדיין מתקיימות על מלא. הפרנסה נפגעה. הילדים פצועים נפשית (טפו טפו שיהיה רק נפשית), כנראה שגם הזוגיות נסדקה כי שום בן אנוש לא אמור לבלות כל כך הרבה זמן עם בן אנוש אחר, אם אין לו תאומה סיאמית. יש אדוות למלחמה. ככה זה, לנפש האנושית אין שאלטר של און ואוף.
אז אם אתן מרגישות שבורות היום, גמורות, עייפות, או אשמות כי שלחתן את הילדה עם חולצה סגולה במקום כחולה, או ששחלחתן בכלל, שחררו את זה. שחררו את המצפון, האשמה, הגומי במכנסיים. שחררו את הכל. קחו אוויר. נשימה עמוקה. תצברו אנרגיה לסבב הבא, ובעיקר – וסליחה אני לא יכולה שלא להתייחס למי שהביא עלינו את המלחמה – תצברו מספיק אנרגיה כדי שנצליח להחליף לשלטון חדש שמחפש להגיע להסכמים מדיניים ולא לסבבים בהם "נכסח" מישהו שיוחלף בקלות על ידי האחיין המשופם שלו. בואו ניתן לילדים שלנו עתיד טוב יותר, בו הם (או אנחנו) לא מפחדים יותר מרעש אופנועים. ביחד אנחנו כוח של המון נשים שבורות ואיכשהו זה מרגיש שלם.