התארסה בגיל 14 והתגרשה עם 10 ילדים: סיפורה של בדואית שנלחמה על עצמאותה
סועד אבו עג'אג' מכסייפה התחתנה בגיל 18, הפכה לאימא ל-10 ילדים והתגרשה. במשך שנים אחרים קבעו איך ייראו חייה, אבל היום, בגיל 61, היא בעלת עסק, מרצה ומעודדת נשים לבחור בדרך משלהן
במשך שנים אחרים קבעו איך ייראו חייה של סועד אבו עג'אג'. היום, בגיל 61, היא בעלת עסק לאירוח בדואי בכסייפה, מספרת את סיפורה בקול שלה ומבקשת להזכיר לנשים אחרות שאף פעם לא מאוחר לבחור בדרך משלהן.
זוזי הצידה: היום זו הסטודנטית בקמפוס, מחר זו את בקופת החולים
התארסתי בגיל 14 ונישאתי בגיל 18 במסגרת נישואי בדל, נישואי חליפין בין שתי משפחות – מנהג חברתי ומסורתי שבו אח ואחות ממשפחה אחת מתחתנים בהצלבה עם אח ואחות ממשפחה אחרת. לא רציתי בנישואים האלה, אבל לא הייתה לי אפשרות לסרב. נכנסתי לחיי נישואים בגיל שבו נערות אחרות עדיין לומדות, מתבגרות וחולמות על העתיד. עוד לפני שהספקתי לגבש לעצמי זהות, כבר הייתי בתוך מסגרת שקבעה במידה רבה כיצד ייראו חיי.
עם השנים הפכתי לאימא ל-10 ילדים. גידול משפחה גדולה דרש ממני כוחות והתמודדות יומיומית עם אחריות כבדה. בגיל 42 התגרשתי ונדרשתי לבנות מחדש את חיי ואת עתיד ילדיי. בחברה הבדואית, שבה המשפחה, המסורת והמוניטין החברתי תופסים מקום מרכזי, גירושים אינם עניין פשוט. בחלקים מהסביבה שלי התקשו לקבל את ההחלטה, והיו מי שראו בי מורדת, כאילו עצם הבחירה שלי לצאת ממסגרת הנישואים הפכה אותי למישהי שצריך להיזהר ממנה או להתרחק ממנה. לצד הביקורת, היו גם מי שראו בי אישה חזקה ועצמאית, והתגובות האלה נתנו לי כוח להמשיך.
"היו מי שראו בי מורדת, כאילו עצם הבחירה שלי לצאת ממסגרת הנישואים הפכה אותי למישהי שצריך להיזהר מפניה או להתרחק ממנה"
ההתמודדות הקשה ביותר הייתה מול הילדים. עבדתי קשה כדי להכין אותם למציאות החדשה ולהסביר להם את השינוי בחיי המשפחה. היה לי חשוב שיבינו שגם אם הוריהם נפרדו, אבא שלהם נשאר אבא שלהם, ושעליהם לכבד אותו ולשמור איתו על קשר. בתוך הקושי האישי שלי הייתי צריכה להיות חזקה גם בשבילם ולשמור ככל האפשר על תחושת היציבות שלהם.
הגירושים לא היו רק סיום של פרק בחיי, אלא גם תחילתה של דרך חדשה. הייתי צריכה למצוא את הכוחות לעמוד מאחורי הבחירה שלי, לעבוד, להתפרנס ולהוכיח לעצמי שאני יכולה.
לוקחת את העתיד בידיים
דווקא מתוך הקושי התחלתי לשאול את עצמי: מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי? התחלתי את דרכי המקצועית בתחום בריאות הציבור, ובהמשך הגעתי לעולם התיירות. דרך העבודה בכפר הנוקדים וההיכרות עם מיזם ״קסם המדבר״, המקדם תיירות בדואית בנגב, גיליתי אפשרויות חדשות. העבודה החזירה לי את הביטחון ואת תחושת הערך, ואפשרה לי להבין שאני מסוגלת ליצור לעצמי עתיד אחר.
היום אני בעלת עסק לתיירות ולאירוח בדואי. באוהל האירוח שלי "האוהל של סועד" בכסייפה אני מקבלת אנשים, מגישה אוכל ומספרת על התרבות הבדואית ועל החיים שלי. האוכל, הכנסת האורחים והמפגש האנושי הם דרך לחבר בין אנשים, לשבור דעות קדומות ולהציג את העושר שבמסורת הבדואית. האפשרות לארח בעסק משלי ולספר את הסיפור בקול שלי היא גם חלק מהדרך שעשיתי לעצמאות.
חשוב לי שיראו גם את האישה שמאחורי העסק. אני לא רוצה שיסתכלו עליי רק דרך הנישואים המוקדמים או הגירושים. אני רוצה שיכירו את היכולות שלי, את היוזמה ואת העבודה הקשה שבאמצעותן בניתי את חיי. אני יודעת שהסיפור שלי הוא לא סיפור רגיל של אישה בדואית. ובכל זאת, אני מאמינה שלכל אישה צריכה להיות האפשרות ללמוד, לעבוד, להתפרנס, להקים עסק ולבחור את דרכה. עצמאות כלכלית היא לא רק כסף; היא ביטחון, תחושת ערך והיכולת לקבל החלטות על החיים שלך.
כיום אני משתפת את הסיפור שלי גם בהרצאות. אני רוצה לעודד נשים אחרות להאמין ביכולות שלהן, גם כשהדרך נראית קשה. אני רוצה שהילדים שלי, ובעיקר הבנות הצעירות, יידעו שהמקום שבו נולדו לא חייב לקבוע את גבולות החלומות שלהן. אפשר לכבד את המשפחה, המסורת והתרבות, ובו בזמן לבחור בדרך אישית. אני גאה בשורשים שלי ובדרך שעשיתי. אני לא מתכחשת לעבר שלי, אבל גם לא נותנת לו להגדיר את כל מי שאני. היום אני יודעת שגם לי יש קול, גם לי יש אפשרות להשפיע, וגם לי יש עתיד שאני יכולה לבנות בעצמי.
הכותבת היא סועד אבו עג'אג', אימא ל-10 ילדים, גרושה ויזמית, מתגוררת בכסייפה.