חרדים לשעבר
על פוביות והטיפול בהן באמצעות טכנולוגיה של מציאות וירטואלית
תחושת הפחד מגינה עלינו בדרך כלל. היא גורמת לנו להתרחק מסכנה ומאפשרת לנו לזהות גורמים מאיימים ולהתרחק מהם. תחושת הפחד הינה תחושה קדמונית, כשהמנגנון האחראי עליה שוכן בחלקים הפרימיטיביים יותר של מוחנו ומופעל באופן אוטומטי כמעט במצבי מצוקה.
למנגנון זיהוי הסכנה יש חשיבות להישרדותנו, אלא שאנחנו שכללנו את מנגנון הפחד באופן שאינו מיטיב ומועיל בכל מקרה לחיי היומיום. ישנם מקרים שבהם תחושת הפחד מופעלת גם במצבים שאין בהם סכנת איום ממשית באופן המתבטא בפתולוגיות שונות, המכונות פוביות. למרבה המזל, במקביל פיתחנו דרכי טיפול חדשניות המאפשרות טיפול בפוביות ושחרור מהחיים המסויטים בצילן.
מקור הפוביה הוא חרדה מגורם ספציפי שאינו מעורר חרדה אצל רוב בני האדם, משום שאין בו בדרך כלל סכנה אמיתית. כאשר מדובר בפוביה, לפחד אין ערך הישרדותי. ברוב המקרים מתרחש תהליך הפוך: הפחד מהווה גורם מעכב או משתק המפריע למהלך החיים התקין. למעשה, אנשים עם פוביות סובלים מהתופעה לא רק בעת המפגש עם הגורם המפחיד, אלא הם מנהלים את כל חייהם תחת איום מהמפגש הפוטנציאלי עם מושא הפחד. חשבו למשל על ארכנובופיה, שהיא פחד ממפגש עם עכבישים. הסובל מפחד כזה נתקף בפאניקה לא רק בעת מפגש עם עכביש, אלא נמצא באי שקט וחרדה מתמידים מפני מפגש עתידי אפשרי עם החרק מעורר האימה, משום שעכבישים יכולים להימצא בכל מקום כמעט: בבית, בדרך לעבודה, במקום העבודה או בביתם של ידידים ומכרים. אף שהמפגש עם עכבישים אינו תדיר, החשש מן המפגש עימם הנו תדיר.
כמו כן, ישנן פוביות נפוצות יותר כמו החרדה החברתית, אגורופוביה, קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) ואקרופוביה (פחד גבהים) שהן אפילו חמורות יותר, משום שהאימה המתעוררת בעקבותיהן משתקת את האדם החרד ומצרה את צעדיו כמעט בכל היבט בחייו.
הימנעות ממפגשים חברתיים
חרדה חברתית מתבטאת בדרך כלל בתחושת פחד ומבוכה במפגשים חברתיים. רבים מאיתנו חווים חוסר נוחות לפני אירועים חברתיים. מי שהתבקש לנאום או להעביר הדרכה במסגרת מקצועית אולי חווה תחושה של "פרפרים בבטן", הזעה מוגברת, תחושת יובש בלשון או הסמקה עזה.
ישנם מי שחוו את התופעות הללו לפני שנפגשו עם משפחת בן הזוג בפעם הראשונה או כאשר נכנסו לכיתה חדשה. אלו הן תחושות סבירות של מבוכה או חוסר נוחות בעת מפגשים חברתיים, אולם אין מדובר כאן בפוביה חברתית. החרד חברתית חש כל העת כי הוא עומד בפני מבחן או שיפוט מתמיד. התחושה הזו מקשה על תפקודו היומיומי בעבודה, במסגרת לימודים או במסגרת פעילויות חברתיות אחרות. החרדה הזו משפיעה על קשריו החברתיים וגורמת לו להימנע מן המפגשים הללו.
החרדה החברתית היא נקודתית ויכולה להופיע בתגובה למצב חברתי מסוים כמו בעת אכילה ברבים, אך לא תופיע בתגובה, למשל, להרצאה מול קהל. התופעות הפיזיולוגיות המתלוות אליה הן בדרך כלל הסמקה, הזעה ורעד, וגם ייתכנו קשיים בדיבור, בחילות ואי נוחות גופנית כמו מחושים בבטן. התופעות הללו דומות למאפייני הביישנות, אבל חשוב להבחין בין השתיים.
אנשים ביישנים יכולים להיות מאוד מודעים לעצמם, אולם המודעות הזו אינה מוגדרת כפוביה כל עוד אינה משתקת את האדם או מחבלת באורח חייו התקין. ככל שהחרד החברתי מפחד לחוות את התופעות הללו, כך גדל הסיכוי שלו לפתח את הסימפטומים עד שהפוביה החברתית עלולה לפגוע בשגרת יומו, בקידומו בעבודה ובקשריו החברתיים.
צפוף וסגור
פירושו המילולי של המונח אגורפוביה, הנו "בעת שוק". הנטייה הרווחת היא להתייחס לאגורפוביה כחשש משהייה במקום הומה וצפוף כגון מרכז קניות או אצטדיון הומה אדם, אולם הפירוש הזה אינו מדויק. למעשה, הפחד העיקרי של הסובלים מאגורפוביה הוא להימצא במקומות שבהם נדמה להם שיתקשו להימלט או יהיה בלתי אפשרי לקבל סיוע. לעתים הדבר בא לידי ביטוי במעלית, במכונית בכביש מהיר שבו לא ניתן לעצור בצד הדרך, במטוסים וכדומה.
הקלסטרופוביה, לעומת האגורפוביה, היא חרדה ומתח המתעוררים כתוצאה משהות במקומות סגורים. האדם החרד ממקומות סגורים עלול להרגיש מתח שרירים, דפיקות לב, קוצר נשימה וסחרחורת כשהוא נקלע למקום סגור כגון מעליות, מעברים צרים, מטוסים ואף בעת בדיקות CT או MRI.
בשני המקרים, גם באגורפוביה וגם בקלסטרופוביה, אדם מחפש כל העת דרך להימנע מהימצאות במקומות המעוררים אצלו את הפוביה. לעתים, כאשר אין ברירה ועליו לעלות למטוס כדי להשתתף בלוויה בחו"ל או בכנס מקצועי חשוב מעבר לים, הוא ילעיט את עצמו בכדורי הרגעה או ישתה לשוכרה כדי להימנע מחוויית החרדה בטיסה.
אקרופוביה – פחד גבהים
גם פחד גבהים הוא סוג של פוביה נפוצה. הלוקה בפחד גבהים עלול לחוות התקף חרדה בעת שהייה במקום גבוה. במקרים קיצוניים הפחד מכתיב את מהלך החיים בכלל. הוא יעדיף מגורים בקומות נמוכות, יימנע מלבקר במקומות המצויים בקומות גבוהות גם אם מדובר בביקור אצל רופא, למשל.
הוא יסרב לעבודה המצריכה שהייה במשרדים הממוקמים בקומות גבוהות או ידיר רגליו ממפגשים חברתיים המתקיימים על גגות. במקרים קיצוניים הפחד מתעורר גם במצב של הימצאות על כמה מטרים בודדים מעל לאדמה.
מדיגום ועד הצפנה
הטיפול המקובל בפוביות הנו טיפול התנהגותי קוגניטיבי, משום שלרוב הפוביה מתפתחת דרך מנגנון של התניה. אדם חווה חוויה טראומתית בצמוד לגורם המאיים, ועקב כך מפתח התקף פאניקה בעת המפגש עם הגורם או לקראת מפגש אפשרי.
למרות שהפוביה שייכת לאשכול הפרעות החרדה, טיפולים בחרדה אינם יעילים לבדם אם אינם כוללים מפגש עם הגורם המאיים והתמודדות יעילה עם הפחד ממנו. למעשה, הטיפול ההתנהגותי מניח שכל ההתנהגויות שלנו, ובכלל זה גם תגובות החרדה, נרכשו במהלך החיים. לפיכך, טיפול בחשיפה לגורם הפחד מתמקד בשינוי דפוסי ההתנהגות ובהרחבת מעגל התגובות של הסובלים מפוביה. ההנחה היא שהגירוי מעורר הפוביה, למשל עכבישים, הפך בשלב מסוים בהיסטוריה האישית של המטופל מגורם ניטרלי לגורם מעורר חרדה, לאחר שנחווה בצמוד לגירוי שעורר פחד ממשי.
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)