"לא זוכרת מי זו חן": חן אמסלם-זגורי פותחת את הלב
חן אמסלם־זגורי פותחת את הלב לראשונה מאז לידת בתה לאב ולומדת לאזן בין האימהות לקריירה. תחנה ראשונה: קמפיין ל־H&M
לאב זגורי הייתה בת חמישה חודשים בלבד כשהגיעה לאודישן הראשון שלה. לא כשחקנית צעירה, עדיין לא לפחות, אלא כבת לוויה של אימה, חן אמסלם־זגורי, אחת השחקניות המבוקשות בתעשייה. אחרי שנה משופעת בתפקידים דרמטיים מדוברים, כמו בסדרות "הרמון" ו"פמת"א", לאף מלהק לא היה ספק שבשביל אמסלם־זגורי שווה להתאמץ, גם אם זה אומר להפריע לה בחופשת הלידה.
"מאז שלאב נולדה קיבלתי המון הצעות לשחק, אבל לא בשביל כל דבר אצא עכשיו מהבית", משחזרת האם הטרייה, "תפקיד אחד היה נראה לי שווה במיוחד, ניסיתי לדחות את האודישן שוב ושוב אבל בסוף כבר אי אפשר היה. ביקשתי מחברה שתבוא איתי ותחכה לי בחוץ עם לאב בזמן שאני בפנים עושה את האודישן. התכוננתי לזה הרבה, ממש נכנסתי לרגע, אבל איך שהתחלתי את הטייק – אני שומעת את לאב בוכה בחוץ".
"גם אני גדלתי בבית שאבא חוזר ב־11 בלילה כי הוא מפרנס את כולנו, ואימא כבר באחת בצוהריים בבית ודואגת לילדים. לא הייתי רוצה להיות בזוגיות שבה הגבר יוצא לחופשת לידה"
זה החלק שבו את מספרת איך השתמשת במה שהרגשת באותו רגע, והתקבלת?
"איזה, נראה לך? יצאתי מזה לחלוטין. עצרתי את האודישן, יצאתי להרגיע את לאב ובזה נגמר הסיפור".
אמסלם־זגורי לא עושה עניין, וניכר כי אין בה שמץ מרירות או אכזבה. במהלך הריאיון כולו, לאב בת החצי שנה לא יורדת מהידיים של אימה. היא מעורסלת, מנושקת ומונקת, כשאמסלם־זגורי נעה בין עמידה לכריעה לישיבה, ולא מפסיקה להיראות מאוהבת בכל נימיה ביצור הקטנטן. מה עלה בגורלו של אותו תפקיד מסתורי היא לא מספרת, אבל נראה שאין מה לדאוג לקריירה שלה.
גם בסטטוס החדש כאימאל'ה, אמסלם־זגורי בכל מקום: היא מככבת בקמפיין של H&M, מתכוננת ליציאה של סרט חדש השנה, משתפת את מעל 300 אלף עוקביה באינסטגרם בתמונות של חיוכים פוטוגנים ונמשים מסוגננים. הדרך לשם עוברת באיזון יומיומי בין הורות לעבודה, בין עולם הפליטות לחיי הזוהר שהיא מנסה לכפות על עצמה, לפעמים בכוח. אבל לא רק אודישנים אלא גם פגישות עסקים, מתברר, הן לא מה שהיו פעם עכשיו, כשלאב בסביבה. "היה לי חשוב לצאת לעבוד", היא אומרת. "אבל במקום להגיע למשרדים של H&M, הבנות משם באו אלי. הן ישבו כאן על השטיח בסלון, דיברו על הקולקציה ועל האופן שבו הבגדים של החברה ידידותיים לסביבה בזמן שאני קופצת על כדור פיזיו וברקע גזים של ילדה בת חודשיים. לא ישנתי כל הלילה, לא לגמרי קלטתי על מה אנחנו מדברות אבל הייתי באיזו עננה. כנראה לא יצאתי מהעננה הזאת עד עכשיו".
>> חן אמסלם-זגורי: "בהתחלה שנאתי את השם לאב"
הפגישה הזו נגמרה בקמפיין לעונת הסתיו של H&M. איך היה ביום הצילומים עצמו?
"אימא שלי הגיעה עם לאב, כך שיכולתי להיניק בין הטייקים אבל זה גלש לערב אז יצא שהייתי גם חמש שעות בלעדיה. כשאני לא עם לאב אני מרגישה כאילו שכחתי משהו, כאילו משהו חסר לי. אני לחוצת בית. אני תמיד מרגישה שהיא צריכה אותי. שהיא לא יכולה בלעדיי אבל בעצם זו אני שלא יכולה בלעדיה. בפעם הראשונה שמאור ואני יצאנו בערב בלעדיה, בכיתי במעלית בדרך".
ומאז, אתם יוצאים?
"קצת לאירועים, אם חייבים. אני יכולה בבוקר להגיד למאור, 'בוא, היום יוצאים' ואז בערב את רואה אותי מרוחה בפליטות, מתה מעייפות, מבקשת 'בוא נישאר בבית אני אבשל'. אבל גם לבשל אני מפסיקה אחרי שחתכתי את הבצל. זו לא אותה חן של פעם שהייתה מתעסקת בעצמה, קונה בגדים, אין לי אפילו מוטיבציה להכין חביתה. אני מרגישה שאני כרגע רק אימא והייתי רוצה להרגיש שאני גם חן. אני לא כל כך זוכרת מי זאת חן, אני מנסה להזכיר לעצמי, לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות. אבל אני עובדת על זה".
"כשאני לא עם לאב אני מרגישה כאילו משהו חסר לי. אני מרגישה שהיא לא יכולה בלעדיי אבל בעצם זו אני שלא יכולה בלעדיה. בפעם הראשונה שמאור ואני יצאנו בערב בלעדיה, בכיתי במעלית"
אז תזכרי שעכשיו את גם חן הדוגמנית. ועוד בקמפיין עם אג'נדה ירוקה.
"זה פתח לי את הראש, ללבוש בגדים שלא פוגעים בסביבה. פתאום התחלתי לקרוא בנושא, אני מוצאת את עצמי מסתכלת על התווית של הבגד כדי להבין מאיזה חומר הוא עשוי. חוקרת לאיזה מותגים יש אג'נדה אקולוגית. אנחנו חייבים להתחיל לקחת את הנושא הזה ברצינות".
מאסט בי לאב
מאור זגורי נמצא בשעה זו גם הוא בבית, אבל הוא בחדר השני, מקליד את היצירה הבאה שלו. חן (28) ומאור (38) גרים בדירה מרווחת ברמת אביב החדשה, מבורגנים היטב אחרי הצלחה זוגית ופרטנית – שניהם פרצו בסדרה "זגורי אימפריה", היא כשחקנית והוא כיוצר, ומשם הלכו והתעצמו, השלימו את הדרך מעפולה ובאר שבע והתמקמו בלב האליטה של התעשייה. בעוד שאמסלם־זגורי עשתה לעצמה שם כשחקנית בטלוויזיה, בקולנוע ("מכתוב", "ואז היא הגיעה") ובתיאטרון ("שיער","חצוצרה בוואדי"), זגורי המשיך מהשכונה של "זגורי" לישיבה של "שבאבניקים" והשנה הוא כתב וביים את "זה אני", המחזמר בתיאטרון הקאמרי שמבוסס על שירי אייל גולן. כעת הוא עובד על פרויקט חדש, וכשהוא סגור במשרד הביתי זוגתו מבהירה – אין סיכוי שהוא יפציע לעשות ללאב גרעפס, לאב תישאר אצל אימא. "מאור אומנם בבית, אבל הוא עובד. אני לא רוצה להפריע, למרות שאני ידועה כמפריעה גדולה".
בטור שלו ב־7 ימים מאור כתב שהוא לא מחליף חיתול עם קקי, זה נכון?
"כן. אבל הוא כן מחליף חיתולים עם פיפי".
שערורייה. חן, היום זה יקרה.
"עזבי, זה לא שלאב עושה קקי כל יום גם ככה. היא עושה בערך פעם בשבוע. מה, את חושבת שאם הוא יהיה איתה לבד ויהיה לה קקי הוא לא יחליף? ברור שהוא יחליף, הוא לא מתפנק. אבל כשהוא כתב את זה הוא בסך הכול רצה להרים לי, שאני עושה כל כך הרבה. החלוקה בינינו בטיפול בלאב היא 90 אחוז אני ו־10 אחוז הוא, אבל כשהוא איתה הוא מהמם ומתפקד. אני פחות עובדת כרגע ויש לי יותר זמן, מאור כותב, יש לו עבודות".
גם לך.
"נכון, וכשאני אחזור לעבוד אני מאמינה שזה יתחלק אחרת. תכף נביא מטפלת ואז בטח נתייצב על 60 אחוז אני, 40 אחוז מאור. לא הייתי רוצה אחרת. לא הייתי מתחתנת איתו אם זה היה הפוך. נשים הרי מחפשות בגבר שלהן את אבא שלהן ואני אוהבת גבר שעובד ומצליח, זה סקסי בעיניי. גם אני גדלתי בבית שאבא חוזר ב־11 בלילה כי הוא מפרנס את כולנו, ואימא כבר באחת בצוהריים בבית ודואגת לילדים. לא הייתי רוצה להיות בזוגיות שבה הגבר יוצא לחופשת לידה. אני יודעת שיש אבות שגם עובדים וגם עוזרים, אבל לי טוב המצב כמו שהוא".
השתמשת במילה "עוזר", את רוצה שכל קוראות "את" יתעצבנו?
"מה לעשות, אני עושה והוא עוזר. זה מה יש. אני לא מתביישת בזה. אני מרגישה לגמרי שווה למאור. אני לא האישה הקטנה כי אני מנקה ומבשלת, אני מרגישה אישה מוגשמת. אני עושה שניים־שלושה פרויקטים בשנה וזה גורם לי להרגיש הכי חזקה בלי הגדרות של כן או לא פמיניסטית. הייתי צריכה ללדת כדי להבין מה זה כוח של אישה, איך אישה יכולה לברוא חיים, זה סוג של אלוהות, משהו מטורף. יש גם משהו מאוד חזק בעיניי בלקרוא לגבר שלי 'בעלי', לנקות, לבשל, ליהניק ובמקביל לצאת לעבוד. אני לא מרגישה לרגע מוחלשת".
אין לך אפילו רגע אחד של התמרמרות?
"טוב, אני יכולה להתבכיין למאור לפעמים שהוא לא זרק את הזבל. אבל בגדול, אם אני שוטפת את הבית שלי אני לא עושה משהו מוחלש. זה אפילו מעליב, אם דודה שלי מתפרנסת מניקיון אז מה, היא מוחלשת? לא ראויה? קמתי בבוקר, הנקתי את הילדה שלי, ניקיתי את הבית ושאבתי חלב תוך כדי שמאור נתן בקבוק ואני עושה עכשיו את הריאיון הזה איתה על הידיים. התקתוק הזה גורם לי להרגיש אישה כל יכולה".
אם יש משהו שאפשר לומר על אמסלם־זגורי הוא שמעולם לא הרגישה צורך להתנצל. לא על כך שהפכה לאשתו של הבמאי שלה, לא על העובדה שהוסיפה את שם משפחתו לשלה, גם לא על מידת הבקיאות שלה בסוגי אקונומיקה. "אם בכל ריאיון מדברים איתי על מאור, אז מי השוביניסט כאן?", היא אומרת בהתרסה.
"זה חזק בעיניי לקרוא לגבר שלי 'בעלי', לנקות, לבשל, להיניק ובמקביל לצאת לעבוד. אני לא מרגישה מוחלשת. ובכלל, אם בכל ריאיון מדברים איתי על מאור, אז מי השוביניסט כאן?"
שיטת המטבוחה
אין ספק, כריזמה לא חסרה לאמסלם־זגורי. אל תעשיית הבידור הגיעה מעפולה, שם גדלה במשפחה אמידה, צמחה על במות במגמת תיאטרון והגיעה לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין עם כוכבים בעיניים. בצבא שירתה בלהקת חיל התקשוב, ובחיים שאחרי הכול קרה מהר ובקלות, מתפקיד ראשי ב"זגורי אימפריה" בגיל 22 בלבד עד רומן מאחורי הקלעים שהפך לסיפור אהבה רציני. למעט פרידה מתוקשרת אחת, עליה היא לא רוצה לדבר, היחסים בבית זגורי־אמסלם סימביוטיים למדי. "אנחנו שבע שנים ביחד וכשאני חושבת על זה, זה ממש מוזר. אני בדרך כלל ממצה מאוד מהר, אבל עם מאור זה מרגיש שונה, כאילו אנחנו ביחד רק שנה. את חושבת שאת צריכה להתחתן עם מישהו שיש לכם את אותם תחומי עניין או אותה מוזיקה אהובה, אז לא חשבתי שאתחתן עם החנון שאוהב גיבורי על. החיים הפתיעו אותי".
אהבת להיות בהיריון?
"הייתי מאושרת. לא היה לי בתכנון שום דבר מבחינת עבודה אבל הרגשתי מלאה, שאני לא צריכה כלום. הייתי מאוד יעילה, ממש חן בשיאה. התאמנתי שלוש פעמים בשבוע, עיצבתי את הבית, קיננתי, הייתי מאסטר שף וכל הזמן בישלתי אוכל. ירדו לי המים בזמן שהכנתי סיר של מטבוחה ב־12 בלילה. מאור חשב שזה יהיה כמו בטלוויזיה, שאני אפליץ את הילדה. הוא כנראה לא ממש הקשיב בשיעורי ההכנה ללידה. זה לקח 12 שעות בבית חולים, מתוכן שעתיים של צירים שבהם ראיתי את אלוהים מכל כיוון".
ומה קרה למטבוחה?
"היא נשארה במקרר שלושה ימים אז כבר עשינו ממנה שקשוקה כשחזרנו הביתה".
הקליק בינה לבין לאב ("מה, חשבו שאתן לילדה שלי שם כללי כמו חן? זה כיף ששברנו את השגרה עם השם הזה. כשקוראים מהסוף להתחלה זה גם 'באל', ואלוהים זה החיים"), היה מיידי אבל כרגיל, לווה בקצת הורמונים. "היו בהתחלה רגעים של לבכות במקלחת בלי לדעת למה את בוכה, או דכדוך בלילות. זה היה בשבועות הראשונים. בימים הראשונים במלונית עוד ביקשתי מאימא שלי לחתל אותה, אני רק הנקתי, אבל עם הזמן נזרקתי לסיטואציה, התחלתי לקלח ולחתל. אני לא אחות גדולה, אין לי ניסיון בזה, לאב היא התינוקת הראשונה שחיתלתי, וכולם אומרים לי כמה זה נראה טבעי שאני אימא. מאור בכלל מתנהג כמו אבא לחמישה ילדים. אני מקנאה בו על זה".
על מה בדיוק?
"שהוא יודע לשחרר. לי קשה לצאת עם לאב מהבית, יש לי חרדות. אני לא רוצה להסתובב איתה בקניון ואז היא תהיה רעבה ומה, אני אתחיל להיניק? הייתי שולפת שדיים בכיף, אבל אני מוכרת וזה לא מתאים. גם מספיק שעולה לה החום ואני כבר משתגעת. בניגוד אלי, מאור יכול גם לראות את לאב נחנקת ולא להיבהל, הוא סומך עליה".
איך זה להפוך מזוג לשלישייה?
"מאור כתב גם על זה בטור שלו, שאם אני מטפלת בילדה והוא מטפל בי, אז מי מטפל בו? הוא צודק. כרגע אני בעיקר בשביל לאב ומאור רגיל שאני בשבילו, זה לא מאוזן. יש רגעים שקשה לנו להיות אחד בשביל השנייה. אחרי לילה ללא שינה אני נהיית עצבנית ואני יכולה להתנהג כמו דוקרן על כביש, שכל מי שמתקרב אני אדקור אותו. זה לא פשוט, אנחנו כבר לא במקום הידוע של הזוגיות שהכרנו, זה מקום יותר מורכב".
ובמעבר חד – את נראית מעולה. זו עבודה קשה?
"אני מרגישה טוב כשאני מסתכלת במראה ונראה לי שאמשיך להתלבש כמו בת 17. זה מגניב וסקסי בעיניי, אז למה לא. מעניין שעל גבר לא אומרים כלום כשהוא הופך לאבא. למשל, על איך הוא מתלבש, אבל אישה פתאום חושבת פעמיים אם להעלות תמונה בבגד ים כי היא אימא עכשיו, אבל לי זה לא עובר בראש. מאז שלאב נולדה לא היה לי זמן להתאמן אבל כשאת עם ילד בקושי יש לך זמן לאכול, אז חזרתי לעצמי בלי להתעסק בזה יותר מדי".
בין לבין הספיקו אמסלם את זגורי לעבוד יחד על סרט שעתיד לצאת השנה, "בתולים" שמו. "זה סיפור התבגרות שמבוסס על הצגה של מאור", היא מספרת. "אני מגלמת אימא של נער, אישה מוחלשת, לא בריאה בנפשה, מאוד שונה מתפקידים שאני רגילה לעשות. זה לא תפקיד ענק, אבל הוא טוב".
מאור אמר בעבר שהאישיו המזרחי שהוא עזר לקדם כבר לא זקוק לכך. את מסכימה?
"בסרט הזה למשל, מזרחיות היא באמת לא העניין, למרות שהמשפחה כמובן מזרחית. אני אישית לא חוויתי קיפוח אבל זה לא אומר שלא היה. המאבק הזה לא מובן מאליו. במחזמר של מאור בקאמרי יש חגיגה מזרחית אמיתית, מהבטן, עם דרבוקות, והקהל רוצה לקום ולרקוד כאילו הוא בקיסריה וזה חשוב. חשוב שגם קהל אחר יבוא לתיאטרון".
"ירדו לי המים בזמן שהכנתי מטבוחה. מאור חשב שזה יהיה כמו בטלוויזיה, שאני אפליץ את הילדה. זה לקח 12 שעות בבית חולים, מתוכן שעתיים צירים שבהם ראיתי את אלוהים מכל כיוון"
יצא לך לצפות בתחקיר של אורלי וגיא על אייל גולן ועל ניצול קטינות?
"כן. לא היה כיף לצפות בזה, זה לא נעים לכל הצדדים. אבל אני לא הרשות השופטת, לא הייתי ואני לא מכירה ולא בקיאה. זה מה שהמדינה החליטה. יצאו על מאור בעניין הזה, יש הרבה דעות לכאן ולכאן ואני מאמינה בהחלטות של מאור. הוא עושה דברים מהלב והוא מאוד מאמין ביצירה שלו, היא חשובה. אני מאוד ממליצה לך לראות את זה. השירים האלה הם נכסי צאן ברזל והמחזמר מאוד מצחיק, אבל גם קורע את הנשמה ואת הלב".
ואת, אף פעם לא הרגשת שמנצלים אותך?
"כשאני חושבת על זה, אז לא. אני לא קמה בבוקר ויוצאת להילחם על הזכויות והכסף שלי, כי תודה לאל אני ראויה ושווה בין שווים ושוות. הערות סקסיסטיות תמיד יהיו, אבל גם כאן אני לא תמיד יודעת מה לחשוב. אם גבר יפה אומר לי שאני יפה אז זו מחמאה אבל אם אומר את זה גבר שהוא לא נעים לי, אז זה מבאס. מה זה אומר?".
שכולם צריכים להיזהר במה שהם אומרים, כדי שאף אחת לא תפגע.
"נכון, אבל אז אף אחד לא ידבר בכלל".
את חושבת שב־2019 במאי היה יוצא עם שחקנית?
"כל עוד זה היה לי נעים, אני לא רואה בעיה. מאור לא בדיוק היה המעסיק שלי. הוא רק ביים אותי, לא הוציא לי את התלוש. תשמעי, המאבק הפמיניסטי ראוי וחשוב ובמיוחד במקצוע הפרוץ שלי. זה טוב שגברים יזהרו ויחשבו פעמיים. אולי בהתחלה הם יפחדו אבל אז ימצאו את האיזון".
אמסלם־זגורי תרמה בשמחה את קולה בבחירות הלפני אחרונות לאישה. "אנחנו לא רואים הרבה חדשות, אנחנו לא מאוד פוליטיים אבל ראיתי את אורלי לוי אבקסיס מדברת עם רינה מצליח בטלוויזיה ומאוד אהבתי את הגישה שלה, אז הצבעתי לה. אמרו לי שזה קול מבוזבז אבל לא היה לי אכפת".
הריאיון הזה יתפרסם אחרי הבחירות. עד אז תוכלי לומר שהצבעת ללוי אבקסיס שוב?
"יכול להיות, אולי. עוד לא ממש חשבתי על זה. אני לא באה מבית של ליכוד, אנחנו אנשי מרכז, רבין. לא ראיתי טלוויזיה חמישה חודשים, אנחנו לא מדברים על פוליטיקה בבית. אני אימא, מאמי, נראה לך שיש לי זמן לזה? אפילו לא זכרתי שיש בחירות עד שאמרת את זה".
צילום דור שרון ל-ArtBook
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג נועה נוז'יק
איפור תהילה גוטליב לסולו
שיער מאור קידושים לסולו
ע. צלם שלו אריאל
ריטוש תמונה שני סקרלט קגן
עיצוב גבות מושיק טקו ל-ArtBook
סוכנות חן אמסלם-זגורי זוהר יעקובסון