"הגוש שמולנו הוא אנטי-נשי באופן מובהק": חברת הכנסת נעמה לזימי באה לעבוד

אם לשפוט לפי הזעזוע בתקשורת וההפתעה ברשתות החברתיות, אפשר לרגע לטעות ולחשוב שהניצחון של הח"כית נעמה לזימי בפריימריז של מפלגת העבודה לפני כחודש הוא בגדר אנומליה פוליטית. תעלומה לא ברורה או "השתלטות עוינת", כפי שנכתב לפני כמה שבועות באחד מכלי התקשורת המרכזיים. לזימי, בת 36, הצליחה לסחוף אחריה את מתפקדי המפלגה ואחרי שנה אחת בלבד בכנסת – אליה נכנסה הודות לחוק הנורווגי לאחר התפטרותו של השר עמר בר לב – זינקה מהמקום התשיעי במפלגה למקום הראשון.

>> שוב בחירות, וגם הפעם אין סיכוי לראשת ממשלה אישה. מתי זה ישתנה?

"אני ההוכחה שאפשר אחרת", היא אומרת בשיחה שקיימנו בלשכתה שבחיפה, "אני ח"כית שנכנסה בנורווגי, ועשתה פעולות לא שגרתיות. עצרתי את ההצבעה על תקציב המדינה כי נלחמתי בפינוי בכפייה מדיור ציבורי והגעתי למקום ראשון בפריימריז. בסופו של דבר הציבור רוצה לראות חכ"ים שיש להם דרייב אמיתי לפעול בסוגיות שהם מאמינים בהן, ושהם לא צילה של רשימה של איש אחד".

"המדיניות של 20 השנה האחרונות לא השאירה שום אופק לדור שלנו – לא תעסוקתי, לא פנסיוני, לא בריאותי, לא קורת גג. היו מי שקראו לנו דור מפונק, אבל אנחנו הדור שלוקח בעלות על המקום הזה ומבקש לתקן"

את באה בטענות כלפי ח"כים מהאופוזיציה, או גם מהקואליציה?
"אני מעריכה מאוד את רוב השותפים שלי במפלגות האחרות, וגם באופוזיציה. לצד זה, החוויה שלי היא חוויה של גירעון דמוקרטי מאוד לא פשוט, בחסות מפלגות באווירה של איש אחד. זאת בעיניי אחת הרעות החולות בדמוקרטיה הישראלית. ראיתי את זה בדיונים בוועדות בחוקים שהוגשו, אף אחד לדוגמה מיש עתיד לא חתם לי על החוק למינימום 40 ש"ח לשעה, זאת למרות שחלקם הסכימו איתו. הרגשתי שזה פשוט לא היה חוק שקיבל 'אישור', אז הרשימה כולה כאיש אחד לא יכולה לחתום. נניח אצל ליברמן, אם אני רוצה להחתים ח"כית על אמנה למניעת אלימות מינית, היא צריכה לשאול את ראש המפלגה".

גם אצלכן, הקמפיין של המפלגה מתמקד בדמות המנהיגה של מרב מיכאלי.
"זה שטויות, כי בסוף השאלה היא האם לח"כים בכנסת יש אוטונומיה לעשות עבודה עצמאית. יש משמעת קואליציונית גם במפלגות דמוקרטיות, ויש מקומות בהם לגיטימי להגיד שיש משמעת סיעתית – וזה בסדר גמור כי בסופו של דבר אנחנו שחקנים קבוצתיים. אבל ח"כים שלא יכולים לעשות שום דבר בלי אישור של היו"ר שלהם זה בעייתי, כי אז האינטרס הציבורי נעלם. זה צריך להדיר שינה מעינינו כי את האינטרס הציבורי מחליפים שיקולים אחרים כמו איפה זה ימקם אותי ברשימה. העובדה שבגוש שלנו יש רק שתי מפלגות דמוקרטיות, זה מטריד".

ח"כ נעמה לזימי בפעולה | צילום: מייק יודין

אחת המפלגות הללו היא "תקווה חדשה", מפלגתו של גדעון סער, ממנו לזימי מביעה אכזבה גדולה. אחרי שהעביר את חוק שלילת אפוטרופסות מגברים שהורשעו בניסיון לרצח, היא ציפתה ממנו לקדם את הרחבת החוק, כך שיחול גם על הרשעת תקיפה בנסיבות מחמירות. אמנם הרשעה בדרגה פחות חמורה, אבל הרבה יותר שכיחה. "התאכזבתי מאוד מגדעון סער. ידעתי שיהיו בינינו מחלוקות אבל לא ציפיתי שזה יהיה ברמת חקיקה שנועדה להציל חיי נשים, מה גם שיש לו תדמית של פמיניסט", היא אומרת, "לא רק שהוא חבר לציונות הדתית והתקפל מהכוונה להצטרף לאמנת איסטנבול, הוא גם לא איפשר לי להעביר את החוק לשלילת אפוטרופסות מגברים שהורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות. שמעתי סיפורים מזעזעים על גברים אלימים שהפכו לי את הבטן, ומי טרפד את הרחבת החוק? סער".

"התאכזבתי מאוד מגדעון סער. לא ציפיתי שיהיו בינינו מחלוקות בחקיקה שנועדה להציל חיי נשים, מה גם שיש לו תדמית של פמיניסט. בגלל כמה קולות קיצוניים מהימין הכי סהרורי שיש, זה אשכרה חלחל לממשלה ואמנה איסטנבול לא עברה"

מאיפה לדעתך הגיעה התדמית הזו, של גדעון סער הפמיניסט?
"מחוק האפוטרופסות שעלה בכנסת שעברה אחרי המקרה של שירה איסקוב. סער עבד עם ארגוני הנשים כדי להעביר חקיקת בזק, ובצדק, אני לא ממעיטה בערכה של החקיקה. אבל לי היו מספר אירועים איתו ועם ח"כים מתקווה חדשה, שגרמו לי לחשוב שיש שם משהו שהוא דווקא אנטי ארגוני נשים. גם ההתקפלות עם אמנת איסטנבול בנושא אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, זה משהו שאכזב אותי ברמה האישית. בגלל כמה קולות קיצוניים מהימין הכי סהרורי שיש, זה אשכרה חלחל לממשלה והאמנה לא עברה בסוף".

עיקר המחלוקת בהקשר הזה הייתה סביב סוגיית הפליטות ומבקשות המקלט. אי אפשר היה לאמץ את האמנה עם הסתייגות?
"במקרים מסוימים בהם פנינו לשרים וחברי כנסת, אפילו איילת שקד, הם כן ניסו לסייע. בסופו של דבר כשהמקרים האלו מגיעים לפתחה של הממשלה כן מנסים לגלות רגישות. לא מדובר פה על עשרות אלפי פליטות שמתדפקות על הגבולות, מדובר פה על המקום האנושי שלנו כמדינה שיכולה להוציא נשים מהתופת. אפשר היה לאמץ את האמנה ולהשאיר מקומות עם הסתייגות לגביהם, אבל בסוף יש פה צד שמרני ואנטי-פרוגרסיבי, שלא רק מבקש לפגוע בתמורות שלנו קדימה – אלא מבקש לייצר רגרסיה. לצערי יש קולות שגם לפעמים מקשיבים לו, כמו במקרה הזה עם גדעון סער".

מלשכת שר המשפטים נמסר בתגובה: "סגן רה״מ ושר המשפטים גדעון סער מוביל במשך שנים רבות פעילות וחקיקה למען זכויות נשים, שיוויון בין המינים ומאבק באלימות נגד נשים. כמזכיר הממשלה הוא הקים לראשונה את ועדת השרים לקידום מעמד האשה והיה הגבר הראשון שעמד בראש ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה. בין היתר העביר חוק תקדימי לפיו תישלל אוטומטית אפוטרופסות של הורה על ילדו. זאת, במקרים של רצח, ניסיון רצח, אינוס או מעשה סדום של הורה כלפי ילדו. ואת תיקון החוק אשר קבע כי בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו הגנה, אלא לאחר שנתן למבקש/ת או לבא כוחו הזדמנות להשמיע טענותיו בפניו. הצעת החוק של ח"כ לזימי המוזכרת הינה קיצונית ובלתי מאוזנת, ומתייחסת גם למקרים שבהם נכתבה חוות דעת מטעם הרווחה בלבד כלפי ההורה השני, ועוד בטרם הוכחה אשמתו. כל גורמי המקצוע התנגדו בנחרצות להצעת החוק של ח"כ לזימי ובהם היועצת המשפטית לממשלה, משרד הרווחה והנהלת בתי המשפט. משרדי הממשלה סברו שמדובר בהצעה בלתי מאוזנת, אשר אינה משרתת את טובת הקטין.

"באשר לאמנת איסטנבול: השר סער הוא זה שיזם את הצטרפות ישראל לאמנת איסטנבול. הטיפול בנושא נעצר בהנחיית המשנה ליועצת המשפטית לממשלה עקב תקופת הבחירות. מצער שחברת כנסת המכהנת תקופה כה קצרה ודלת הישגים בוחרת להשתלח ערב בחירות, תוך שימוש בשקרים, במי שיש לו רקורד מוכח ועשיר במאבק באלימות נגד נשים בפרט ובקידום מעמד האשה בכלל".

"כשאני חושבת על ממשלת שינוי זה לא רק לתת קונטרה לצד השני", היא ממשיכה, "זה להיות ממשלה אחרת. אני יודעת מה הצד השני מביא איתו. היום רואים מאוד בבירור שהגוש שמולנו הוא לא רק ללא נשים, הוא אנטי נשי באופן מובהק. לדוגמה, אחת שכל הונה מגיע מייצוג אנסים ודה-לגיטימציה לנאנסות, נכנסת לליכוד על תקן האישה החדשה במפלגה (הכוונה לעו"ד טלי גוטליב ששובצה במקום ה-25 ברשימת הליכוד, לב"ס). כל עוד אנחנו לא מייצרים שינוי, אנחנו משאירים להם את הזירה פרוצה".

מאיפה לדעתך הגיעה השמרנות האנטי-נשית הזו לחלק מהמקומות בימין?
"הברית של ביבי עם כל הכוחות שישנם, כדי לשמור על מעמדו – גם אם הם הכי מסוכנים ומשיחיים – בסוף יצרה הרבה עיוותים. אבל החזית האחידה הזו, עם דף המסרים הלעוס, היא לא מה ששומעים מאחורי הקלעים. אני יכולה להגיד שמה שהפתיע אותי בשנה האחרונה, זה שיש עליו הרבה ביקורת. חברי כנסת מהליכוד שדיברתי איתם מאחורי הקלעים, הרבה פעמים הסתייגו ממה שקורה".

"ההצלחה של בן גביר היא תוצר של קריסת המערכות. את רואה איך בסוף הצד היותר קיצוני, לאומני ושמרני, הוא זה שמנווט את הימין. זה הכישלון הגדול שלנו, של הממשלה, שלא הבאנו אלטרנטיבה של שמאל כלכלי שהיה נותן קונטרה"

אז למה זה לא פורץ החוצה?
"זו באמת שאלה. בחלק מהסוגיות של שוויון מגדרי, יש רצון לתיקון. בסוף הברית היא כזו שמכופפת את כולם לצד הכי רדיקלי וקיצוני מימין – וזה מה שמסוכן. זה לא שהימין הממלכתי מרגיע את הימין הלאומני בברית הזו, להפך! בן גביר הוא המצפן, וכולם מתכווננים אליו. את רואה איך בסוף הצד היותר קיצוני, לאומני ושמרני, הוא זה שמנווט את הימין. אותי זה מפחיד. אנחנו נוהגים להסתכל על בן גביר ושות' במובנים של תמיכה בכהנא וטרנספר, אבל הם גם מייצרים דה לגיטימציה למחנה הליברלי. עם האנשים האלה אי אפשר לבטל טיפולי המרה, אי אפשר לייצר שוויון מגדרי אמיתי ובטח לא חופש מדת בהקשר של תנועה בשבת ועוד. הם מייצרים פה מנגנונים שבסופו של דבר פוגעים בכל אורחות החיים שלנו. פעם היה ליכוד מהסוג שיוצא כשכהנא נכנס לכנסת. היום הליכוד הממלכתי הוא דהוי ומושתק, ובכסות המקום הזה שביבי יצר, בן גביר עלה. הוא לא נכנס לכנסת עד שביבי לא התאבד על זה".

מה את חושבת על ההתנגדות של מרב מיכאלי לחבור למרצ?
"המחנה שלנו נחבל לאורך השנים ועבר דה לגיטימציה קשה. אני עומדת מאחורי ההתעקשות של מרב לא לחבור למרצ, מתוך ההבנה שלה שגם אם היא תוכתר כמי שעשתה מהלך אצילי ויובטחו לה תפקידים מפה עד הודעה חדשה – אם לא נבנה את המחנה שלנו, אנחנו באמת נפסיד לדבר הזה שנקרא מרכז, שהוא בסוף ימין".

ואולי העם פשוט ימני?
"לי יש יותר תקווה. בכל סקרי העומק שאנחנו עורכים, העמדות שלנו הן עמדות הרוב. ברור שאנחנו צריכים לתרגם את זה לקולות בקלפי, יש פה כשל, אבל הידיעה שיותר מ-60 אחוז רוצים הסדר מדיני היא נתון מאוד מעודד. בעבר הנתונים היו גבוהים יותר, עברו את ה-70 אחוז, אבל המגמה עדיין קיימת. 83 אחוז רוצים העלאה דרמטית של שכר המינימום וקיצור שבוע העבודה, 70 אחוז בעד תחבורה ציבורית בשבת – כל העמדות הקלאסיות של השמאל מבחינה כלכלית, חברתית ומדינית. רוב הציבור איתנו".

"מפלגות באווירה של איש אחד זאת אחת הרעות החולות בדמוקרטיה הישראלית. אף אחד לדוגמה מיש עתיד לא חתם לי על החוק למינימום 40 ש"ח לשעה. או נניח אצל ליברמן, אם אני רוצה להחתים ח"כית על אמנה למניעת אלימות מינית, היא צריכה לשאול את ראש המפלגה"

"גם התשובה לבן גביר היא קודם כל צמצום הפערים והאי השוויון" ממשיכה לזימי, "ההצלחה שלו היא תוצר של קריסת המערכות. זה הכישלון הגדול שלנו, של הממשלה, שלא הבאנו אלטרנטיבה של שמאל כלכלי שהיה נותן קונטרה למען הציבור ורווחתו. איזה ח"כ היה מעז להתפטר אם היינו מקצרים את שבוע העבודה לארבעה ימים או מעניקים חינוך חינם מגיל לידה? היינו מקבלים גב ותמיכה מהציבור כולו, משמאל וימין. בהיעדר מסגרות תומכות, מענים ותקציבים נכנסים גורמי שוליים, כמו להב"ה, לה פמיליה ובן גביר".

המערכת הפוליטית נטשה את הנושא המדיני, אף אחד לא מתעסק בזה. בא בן גביר ואומר – אני שם את הנושא המדיני-בטחוני על השולחן ואני בא אליו מימין.
"את צודקת, אין שיח מדיני בכלל וכשיש קיפאון – יש זליגה ימינה. הקיפאון הזה לא סטטי, הוא מעמיק את המציאות ושם בן גביר יוצק תוכן ומנרמל אותו. מהצד השני אין מספיק תגובתיות – לא תקשורתית, לא ציבורית ולא של המחנה, ואז את הוואקום הזה ממלא בן גביר בזמן מסך ששקול לעשרה ח"כים. הציבור לא רואה שיש אלטרנטיבה. אנחנו צריכים להיכנס לשם ולהגיד – חברים, מה שהוא מציע זה אבדון. אפשר גם אחרת".

החיים בין הגן ללשכה

לזימי היא חלק מדור חדש של פוליטיקאיות צעירות, שבשונה מפוליטיקאיות בעבר, פחות ממהרות לסגל לעצמן תכונות גבריות ומבקשות, במודע, להביא איתן משהו אחר לזירה הפוליטית הגברית והכוחנית. "בגלל שיש עכשיו יותר נשים צעירות בפוליטיקה, יש יותר דיבור רגשי ואישי, ואפשר לראות את זה גם אצל פוליטיקאים גברים שמצטלמים כשהם מטפלים בילדים הקטנים שלהם או מאפשרים לעצמם לבכות", היא מברכת על רוחות השינוי, ומוסיפה: "הפוליטיקאיות הצעירות הכניסו דרך אחרת. הן לא מרגישות שהן צריכות להתלבש או לדבר כמו גברים, הן בטוחות בעצמן ולכן נוח להן לעמוד על שלהן בלי לוותר על הנשיות שלהן".

היא אימא לרונה-אסתר (אוטוטו בת 5) ואראל-ציון (בן שנה ו-9 חודשים), ונשואה לאבי מוטהדה, חוקר יהדות איראן ומורה בבית ספר. לזימי נולדה וגדלה במגדל העמק, אך כיום היא מתגוררת עם משפחתה בשכונת קריית אליעזר בחיפה, ואף כיהנה בעבר כחברת מועצה בעירייה.

"בגלל שיש עכשיו יותר נשים צעירות בפוליטיקה, יש יותר דיבור רגשי ואישי, ואפשר לראות את זה גם אצל פוליטיקאים גברים שמצטלמים כשהם מטפלים בילדים הקטנים שלהם או מאפשרים לעצמם לבכות"

איך הנסיעות לירושלים מחיפה?
"בדרך כלל יש לנו לשכה פרלמנטרית שאני שוכרת פעם בשבוע בחלל עבודה משותף פה בחיפה, אז זה נחמד שאני קרובה ויכולה לראות את הילדים. למשל, אתמול כשחזרתי הביתה הם עדיין היו ערים, אז יצא שגם הכנתי אותם בבוקר וגם ראיתי אותם בערב, שזה נפלא. בפריימריז זה היה סיוט, כי לא ראיתי אותם בכלל. זה ממש חשוב, אפילו לא לשים בגן, אלא רק להכין אותם בבוקר ורק אז לצאת. ככה אני מספיקה להלביש את רונה, עושה לה קוקו ואנחנו מדברות קצת – היא צריכה לראות את אימא שלה".

שבוע לפני שנפגשנו הייתה לזימי חברת הכנסת היחידה שהגיעה לאשקלון, לעצרת לציון שמונה שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי בעזה. "הייתי בטוחה שיהיו שם הרבה מאוד חברי כנסת, ממש צרם לי שהייתי שם לבד. נדמה שבתוך כל הצהוב של הבחירות באמת שכחנו למה קמנו בבוקר להיות נבחרי ציבור", היא אומרת. "זו הייתה עצרת מאוד מרגשת ויפה. בסוף יש אנשים שמזכירים לנו מה התפקיד שלנו, מה צריך לעשות ואיפה להיות. צריך להישאר עם היד על הדופק ולזכור שאנחנו מייצגים אנשים ובני אדם, הם המצפן שלנו. יש פה משפחות המשוועות לבשורה, וציבור שמקווה שהנבחרים שלו יעשו הכל למענו".

ח"כ נעמה לזימי עם בעלה והילדים | צילום: לשכת ח״כ נעמה לזימי

החיבור של לזימי למפלגת העבודה הוא שורשי ועמוק עוד מהבית, אבל הטייפ קאסט שלה רחוק מהשמאל "הקלאסי", או לפחות מהדימוי התל אביבי, האשכנזי והמתנשא שנוצר לו.

"אני באה מבית מזרחי מסורתי, ובאה למפלגה עם המון רעיונות כמו פמיניזם, אקטיביזם מזרחי וזכויות עובדים", היא אומרת, "אבא שלי היה מזכיר סניף מפלגת העבודה, וגדלתי בבית של שלום ושל חברה צודקת. בסופו של דבר העבודה זו המפלגה שהניחה תשתית רווחה במדינה הזו, ומי שבנתה פה דיור ציבורי וממשלתי. היום אנחנו מדינה עשירה, שזה מדהים, אבל עם משבר הדיור הכי חריף שהיה פה מאז קום המדינה. לפני יותר מעשור יצאנו לרחובות בגלל משבר הדיור, ובינתיים המחירים עלו ב-130 אחוז".

"אני באה מבית מזרחי מסורתי, ובאה למפלגה עם רעיונות כמו פמיניזם, אקטיביזם מזרחי וזכויות עובדים. אבא שלי היה מזכיר סניף מפלגת העבודה, וגדלתי בבית של שלום ושל חברה צודקת"

את דרכה הציבורית התחילה לזימי אי אז בקיץ 2011, כפעילה חברתית במחאת הדיור. משם היא הגיעה למפלגת העבודה על תקן פעילה ובהמשך הפכה ליועצת הפרלמנטרית של שלי יחימוביץ'. בשנת 2017 היא הקימה את מרכז "חזון" להכשרה מדינית ולפתרון הסכסוך במסגרת ארגון "שלום עכשיו", וב-2018 היא מונתה לחברה מועצת העיר חיפה. כל התחנות בהן עברה, באות לידי ביטוי בתפיסת עולמה. "אני אמנם אשת תנועת העבודה אבל אני גם מייצגת דור. המדיניות של 20 השנה האחרונות לא השאירה שום אופק לדור שלנו – לא תעסוקתי, לא פנסיוני, לא בריאותי, לא קורת גג. היו מי שקראו לנו דור מפונק, אבל אנחנו הדור שלוקח בעלות על המקום הזה ומבקש לתקן. וזה לא רק בשביל עצמנו, אלא גם בשביל הדורות הבאים שהולכים להזדקן בלי פנסיה מכבדת. כל המפלגות מציעות עוד מאותו דבר – חיקוי דהוי של המדיניות הכלכלית של ביבי, בתפיסה שלי אנחנו צריכים להציע חלופה".

בואי, הסבירות שהעבודה תצליח להנחיל ולכתיב את המדיניות הכלכלית לא גדולה.
"זה עניין של כח פוליטי. אני מודה, בממשלה האחרונה יותר עסקנו בקרבות בלימה, ועדיין הממשלה הזאת היא שהוסיפה 900 מיליון ש"ח למענים חברתיים – מה שלא היה ניתן אחרת (לזימי היא גם חברת ועדת הכספים, לב"ס). אני מבינה שלא נהיה מפלגת שלטון, אבל אני מקווה שבכנסת הבאה יהיה לנו יותר כוח פוליטי להשפיע בעולמות שלנו".

>> ממשלת צלליות: אנחנו כבר יודעות בדיוק איך הממשלה הבאה צריכה להיראות