צאו לנו מהצלחת: החטאים התזונתיים שאנחנו עושות נגד עצמנו

יש ימים שבהם נדמה שהארוחות שלנו הוא הדבר האחרון שיש לנו פנאי אליו. אנחנו דואגות שכולם יאכלו, מכינות אוכל לילדים, מפנות מהשולחן, מוזגות קפה, מסיימות את מה שנשאר בצלחת, ורק כשכבר מאוחר בערב אנחנו קולטות שבעצם כמעט לא אכלנו היום, או שאכלנו ארוחות מבאסות, פשוט כי הארוחות שלנו לא היו בסדר העדיפויות. אלה החטאים התזונתיים שאנחנו מבצעות כלפי עצמנו, והם לא סבבה:

מילה של תזונאית: כך תשרדו את כיפור מבלי להתחרפן

1. לאכול בעמידה

כמה פעמים מצאת את עצמך במטבח, פותחת את המקרר רק לרגע, לוקחת משהו "על הדרך" וממשיכה הלאה? ביס מהטוסט, כמה שקדים, חתיכת גבינה, שאריות מהסיר. מבחינת הגוף אולי נכנס אוכל, אבל אם אכלת בעמידה הגוף לא יודע שאכלת. כשאנחנו אוכלות תוך כדי פעולה אחרת, קשה יותר לשים לב למה וכמה אכלנו, ובעיקר לאותות הרעב והשובע. זה משאיר אותנו בלימבו של "אכלתי, אבל אני עדיין רעבה". כולה עשר דקות, צלחת מסודרת ואכילה בלי לעמוד ליד הכיור יכולות להפוך נשנוש לארוחה אמיתית. מגיע לנו לאכול בישיבה, גם אם הילדים עומדים לנו על הראש.

2. דיאטת "חבלים": לאכול את השאריות של הילדים

הילד לא סיים את הפסטה? חבל לזרוק. נשארו שני שניצלונים? דווקא טעים, למרות שעמדו חצי יום. חתיכת פנקייק שהילדה לקחה ממנה ביס ולא אהבה? לך יש אהבה לכולם. זו דיאטת "חבלים", כי חבל לזרוק, וזה אולי נראה בקטנה, אבל כשזה קורה שוב ושוב אנחנו עלולות להסתפק בשאריות במקום לעצור ולשאול מה וכמה אנחנו בעצם רוצות לאכול. וזו גם לא ארוחה כיפית. בעצם – זו אפילו לא ארוחה, זו אכילה ממניעים שאינם כשרים.

3. קפה הוא לא ארוחת בוקר

קפה הוא קפה. גם אם הוא עם חלב. זה לא ארוחת בוקר ולא מזין בשום צורה. הוא יכול להיות חלק מהארוחה או אפילו רגע קטן ונעים של הפוגה, אבל הוא לא יכול להחזיק את כל הבוקר. כשאנחנו יוצאות מהבית עם קפה בלבד, או דוחות שוב ושוב את הארוחה הראשונה, אנחנו עלולות להגיע בהמשך היום רעבות מדי ולהרגיש לא טוב. ארוחת בוקר לא חייבת להיות הפקה והיא לא פונקציה של זמן: יוגורט עם פרי, בננה וחופן אגוזים, כריך או נשנוש בריא עשוי להספיק. ובעיקר, כדאי להפסיק להתייחס לאוכל כאל משהו שנדחק לתחתית סדר העדיפויות, אחרי שסיימנו את כל המטלות. הגוף שלנו לא צריך לחכות עד שיהיה לנו זמן פנוי כדי לקבל ארגיה.

4. לחכות עם הארוחה לרגע האחרון

יש הבדל בין להיות רעבה לבין להגיע למצב שבו כל דבר שנמצא במטבח נראה כמו רעיון מצוין. כשאנחנו דוחות ארוחה במשך שעות, הרעב עלול להסלים לפתע, ואז הרבה יותר קשה לאכול בנחת, לשים לב לשובע או לבחור את מה שבאמת רצינו. זה לא אומר שצריך לאכול לפי שעון או להכריח את עצמנו לאכול כשאנחנו לא רעבות. להפך: הרעיון הוא לתת מענה לרעב לפני שהוא מתחיל לעשות לנו רע. ארוחה בזמן היא לא פינוק ולא מותרות. אם אנחנו יודעות שהיום צפוף במיוחד, אפשר גם לתכנן מראש אגוז ותמר זמינים שיהיו שם בשבילנו כשנצטרך אותם.

5. להתיישב לאכול ואז לקום תוך כדי עשר פעמים

"אפשר מים?", "נפל לי המזלג", "בא לי קטשופ". איכשהו, גם כשכבר הצלחנו להתיישב, אנחנו הופכות משפיות למלצריות. אם אנחנו תמיד קמות, מגישות, חותכות, מנגבות, מסדרות ומביאות קרח – אנחנו בעצם אף פעם לא באמת אוכלות ברוגע ובנחת. כשמתאפשר, כדאי להכין מראש את מה שצריך ולהניח על השולחן לפני שמתיישבים. ואפשר גם להגיד לילדים שמרגע זה – סיימת לקום, מה שיש על השולחן זה מה שאוכלים, והיתר הם יכולים לקחת לבד.

6. לתדלק כל היום קפה

יש ימים שבהם הקפה הופך להיות תצורת ההזנה הבלעדית שלנו. אחד בבוקר, עוד אחד בבוקר המאוחר, אחד בצהריים, עוד אחד כי כבר שלוש, ועוד אחד כי מי בכלל זוכרת כמה שתתה וצריכות איכשהו להישאר בהכרה. את מגיעה לאמצע היום עם ריח פה חמוץ של נס, עייפות וכאב ראש. רע מאוד. חייבות למצוא שיטה לתבל את היום במים ובנשנוש בריא. בין אם להחזיק בקבוק לידנו, למלא כוס עם מלפפון ונענע או להיעזר בקרח כדי לדרבן את השתייה – אין מצב לחיות על קפאין כל היום. ואם מים רגילים משעממים אותנו, אפשר לגוון עם סודה או חליטות ללא סוכר, אבל הכי חשוב: לא לחכות לסוף היום כדי לגלות שהנוזל היחיד שנכנס לגוף היה קפה ואת עם מיגרנה.

7. לחלוק את הארוחה שלך עם כל בעלי העניין

מה שאת אוכלת הכי טעים. חוק טבע. הכנת לעצמך טוסט מושקע? מישהו רוצה ביס. פתחת יוגורט ופיזרת עליו שקדים וחמוציות? "אפשר לטעום?" הכנת כריך עם אבוקדו? פתאום כולם אוהבים אבוקדו. הבאת לעצמך קינואה וקציצות? קהל סקרנים יתאגד סביבך. יש הבדל בין לאפשר לילדים לנסות דברים חדשים ולהתנסות, לבין לחלוק את האוכל שלך כי בדיוק הרגע הם החליטו להיות הרפתקנים. מותר שיהיה לנו משהו שהוא רק שלנו. מותר לנו לאכול את המנה שהכנו לעצמנו עד הסוף. מותר גם להגיד "לא, זה שלי".

יחסים עם אוכל זה עניין מורכב. אנחנו לא נכנסות לך לצלחת, רק מבקשות שכחלק מההחלטות לשנה החדשה, תקדישי לעצמך זמן ותאכלי כמו בנאדם, כמו שבאמת מגיע לך. אחרי שכל היום את דואגת שכולם יאכלו, ישתו ויקבלו את התזונה הבריאה שהם צריכים, חובה להשאיר גם לעצמך מקום בשולחן.