חזרה למדורת השבט האינדיאני

הטבע כראי הנפש בפילוסופיה האינדיאנית

88 שיתופים | 132 צפיות

בכתבה:

סמלים אינדיאנים»

אישה מעודנת»

לא מתחברת ליהדות»

עיט זהוב»

תושב העיר הגדולה נתקל בשיטוטיו האורבניים בשתי קבוצות של חיות: החמודות והחמודות פחות. בקטגוריה הראשונה נכללות חיות המחמד ובעיקר כלבים המטיילים עם בעליהם וגם חתולי הרחוב הרבים. בקטגוריה השנייה נמצאים הנמלים והג'וקים. בתדירות נמוכה יותר אפשר לפגוש כמה בעלי כנף, וחסרי המזל עלולים להיתקל באחת החולדות הממלאות, כך מספרים, את הביוב העירוני. ברי המזל, לעומתם, יכולים לספר בהתרגשות על מפגש עם נחש קטן, קיפוד אובד או תנשמת שקטה.

אבל פעם, בתקופות קדומות יותר, לפני המצאת הבטון, האספלט ובתי המגורים המודרניים, החיים התנהלו בצמידות לטבע. לכוחות הטבע היתה השפעה מרכזית על התנהלותם של בני האדם, הרבה יותר ממה שהטבע משפיע עלינו כיום. פעם, בעלי החיים היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של בני האדם.



הליויתן, שומר הידע העתיק

הליויתן, שומר הידע העתיק

סמלים אינדיאנים

אורלי נירן, תושבת ראשון לציון, חזרה והתחברה לטבע דרך הפילוסופיה האינדיאנית, אותה היא מלמדת בארץ מזה 10 שנים. המסע שלה לעבר התרבות האינדיאנית החל בשנת 1994, בהרצאה ששמעה על הפילוסופיה של שבט הסנקה, אולם היא זוכרת כי תמיד נמשכה לעולם זה.

"באותה תקופה עסקתי בעיצוב טקסטיל. כבר אז הייתי מודעת לעובדה שבכל פעם שהכנתי דוגמאות לחולצות או לבדים שהיו בעלי מוטיבים אתניים, ובעיקר אינדיאניים, הם נמכרו היטב. מבלי שידעתי להסביר זאת, הרגשתי מאוד מחוברת אל הסמלים הללו. לכן החלטתי ללכת ולשמוע על התרבות, ומשם הכל נפתח".

במהלך תרגול מדיטציה, אותו העביר המרצה, דוב טרובניק, החלה נירן כבר באותו ערב להיזכר בחוויות מגלגולים קודמים שלה כאינדיאנית. הידע שהיה טמון בה מימים קדומים החל להתעורר.

שנה לאחר מכן היא נסעה לארצות הברית לפגוש את טווילה ניטץ', זקנת שבט הסנקה ואחת היחידות שמעבירות בצורה מסודרת ומפורטת את מורשת האינדיאנים למערביים. שם, למרות שהיא כלל לא תכננה שכך יתגלגלו העניינים, היא הוסמכה ללמד את הפילוסופיה האינדיאנית.

אישה מעודנת

"לא תכננתי להיות מורה אינדיאנית", היא מספרת. "פתחתי סטודיו לעיצוב פנים, ונסעתי ל'סבתא' כי התרשמתי מהידע שלה. הייתי אצלה שבוע בסך הכל. עברתי כל מיני תהליכים במסגרת תוכנית הלימודים שהיא בנתה. שם קיבלתי את השם האינדיאני שלי, גוטגנוני, כלומר, אישה מעודנת".

כל אחד יכול פשוט לנחות בשמורה?
"טווילה ניטץ' לימדה בבית ספר שהיא הקימה בשמורה, ומבקרים היו מקובלים מבחינתה. צריך להבין שהשמורה היא שכונה של בתים אמריקאיים רגילים, ללא סממנים אינדיאנים חיצוניים".

היא הסבירה למה היא מעבירה לך את הידע הזה?
"היא עצמה גדלה בתוך משפחה נוצרית. היתה תקופה שבה האמריקאים הנוצרים האמינו שהאינדיאנים אינם מפותחים מספיק על מנת לחנך את ילדיהם, והם הפרידו אותם ממשפחותיהם והעבירו אותם למשפחות נוצריות אומנות, כדי להעניק להם חינוך ותנאי חיים יותר טובים. היא עצמה למדה דברים שלא היתה לומדת אם היתה נשארת בשמורה, כמו לנגן על פסנתר. הרבה ילדים לא ידעו, לאחר מכן, מי המשפחה הביולוגית שלהם והתנתקו, אבל היא היתה חוזרת לחופשות, ונותרה בקשר עם המשפחה".



הדב נושא תדר של ריפוי ותקשור

הדב נושא תדר של ריפוי ותקשור

לא מתחברת ליהדות

למרות ההסמכה שקיבלה, נירן חזרה ארצה והמשיכה בתוכנית המקורית שלה – לפתוח סטודיו לעיצוב פנים. עברו עוד שנתיים, שבמהלכן קרס העסק ונירן מצאה את עצמה במצב כלכלי קשה. זו היתה התקופה שבה היא החליטה כי הדבר שעליה לעשות הוא להתמקד בהעברת הידע.

איך התחברת לתרבות כה זרה?
"לי זה היה טבעי מאוד. זו היתה התרבות שלי הרבה יותר מהיהדות, כפי שהיא היום, שאליה אני לא מתחברת. התרבות האינדיאנית לא היתה עבורי תרבות זרה מעולם. זה היה בשבילי חזרה הביתה".

איך הגיבו לשינוי בסביבה שלך?
"הילדים שלי היו קטנים וקיבלו את זה בטבעיות. אני לא חושבת שבמשפחה הבינו בהתחלה לאיפה הולך כל הסיפור הזה, אבל קיבלו את זה די בטבעיות, אולי משום שכך אני קיבלתי את זה".

מה היא בשבילך התרבות האינדיאנית?
"התרבות האינדיאנית היא ראשית חיבור לטבע, מבחינתי. אלו חיים בריאים ומחוברים לכל מה שקיים בטבע סביבנו, בין אם אלו עצים, אבנים או בעלי חיים. אנחנו חלק ממנו, ולא משנה אם אנחנו גרים במרכז תל אביב ולעולם לא יוצאים לטיולים בטבע, עדיין כל הדברים האלה משפיעים עלינו".

במרכז העיר לא רואים הרבה חיות.
"מבחינתי, החיות הן סביבי כל הזמן. אני יכולה לראות אותן בטלוויזיה ולקבל מסר לחיים שלי. זה לא משנה שאיני רואה פומה ברחוב. אני יכולה לפתוח עיתון ולראות פומה, ולקבל מסר על כל שעליי לגלות מנהיגות, לא להקשיב לאנשים אחרים, לא לתת לעצמי להיגרר לכיוון לא מתאים אלא להתחבר לעצמי פנימה. כל ההוויה הפיזית שלי מונחית על ידי כל המסרים שאני מקבלת ".

עיט זהוב

בתהליך הדרגתי החלה נירן להכיר יותר ויותר את התרבויות השבטיות במקומות שונים בעולם, והיא רואה את עצמה כמרפאה שאמאנית. היא מספרת כי במהלך השנים החלה לתקשר ישות בשם "עיט זהוב", שהיתה בעבר הרחוק שאמאן אינדיאני, והחלה להעביר לה ידע בנושא.

ההתפתחות שלה כמורה הביאה אותה לכתוב מאמרים שונים בנושא וגם להוציא ספר ראשון, שנמצא בימים אלו בחנויות בשם "בינת הלוויתן". הספר, המשלב את סיפור חייה, מציג ידע על ההסתכלות של האינדיאנים על בעלי החיים, כמו גם על השפעות הירח על חיינו.

הספר כתוב בצורה מעגלית ולא ליניארית.
"זו אני, ככה אני גם מלמדת. אולי יש כאן גם חיבור לדרך האינדיאנית, העובדת במעגלים. אנחנו עומדים במרכז ומסביבנו יש את ארבעת הכיוונים, ועל זה מבוסס הכל. אתה מתחיל מעגל ומגיע לסוף ושוב פעם מתחיל. אין התפתחות שהיא לאורך קו אורך רציף כל הזמן".



אורלי ובן זוגה.

אורלי ובן זוגה. "לא להתפשר בושא זוגיות"

מדוע בחרת לשלב בספר את סיפור הגירושים שלך והבעיות בעסק שהובילו לשינוי?
"אם אדם רוצה להיות מרפא, הוא צריך קודם כל לרפא את עצמו. זו הסיבה שכתבתי את הספר וגם תיארתי את סיפור החיים שלי. לא עשיתי זאת כדי למשוך אליי תשומת לב, אלא כדי שאנשים אחרים שאולי נתקלו במצבים או בבעיות דומות יקבלו כוח להיות הם עצמם, בדרך הייחודית להם. אני מאמינה שהדבר הכי חשוב זה הריפוי שלי עצמי.

"אם אני חיה מתוך דפוסים מגבילים, אני לא אוכל להביא אדם אחר למקום של חופש אמיתי. אם אני רוצה לעשות זאת, אני צריכה להביא את עצמי לשם ולחוות את כל הקשיים שבדרך, כי כך, כשאדם אחר חווה את הקשיים, אני אדע לכוון אותו ואהיה משוכנעת שגם הוא יכול להתגבר עליהם, כי אני עשיתי את הדרך והתגברתי בעצמי".

את מספרת באומץ בספר סיפור קשה של גילוי עריות שעברת בגיל שלוש וחושפת את תהליך הריפוי שעברת.
"מבחינתי זה לא מרכז הספר ולמרות זאת הזכרתי את זה. היום זה לא המרכז של החיים שלי, ועם זאת, זה משהו שהיה משמעותי. אפשר להגיד שזאת שריטה שצריך היה לרפא אותה. השריטה הזו רק חיזקה אותי. ראשית, הייתי צריכה לזהות אותה בעצמי ולהסכים לקבל אותה.

"הרבה שנים חייתי בהכחשה ולא הייתי מודעת לקושי. חשוב לי שאנשים יבינו שהם יכולים לקחת את נסיבות החיים שלהם בפרופורציות. לא משנה מה חווינו, הכל פתוח עבורנו, אם אנחנו רוצים לרפא את עצמנו. כל אדם סוחב איתו כל מיני חוויות שקרו לו, גם מגלגולים אחרים, שחשוב שיהיה מודע להם. אנחנו צריכים לגלות מי אנחנו ומהם הכוחות הפנימיים שלנו. הכלים שיש בספר הזה נועדו לחבר אנשים לעוצמה הפנימית שלהם".

האינדיאנים מדברים על טראומות נפשיות שיש לטפל בהן?
"הדרך של המרפאים האינדיאנים להחלים מפצעים רגשיים היתה בטכניקה של איסוף רסיסי נשמה. לאינדיאנים, מבלי שלמדו את הפסיכולוגיה המודרנית, היתה הבנה של נפש האדם: שכל מה שקיים בטבע הוא בעצם מראות לנשמה שלנו. בנשמת האדם יש עומקים כמו באוקיינוס. נפש האדם מסועפת כמו שורשים וענפים. אפשר למצוא בה את ההרמוניה של יונק הדבש ואת חוש המנהיגות של הפומה. הטבע, לפי האינדיאנים, הוא מערכת סמלים של ההיבטים של הנשמה שלנו. בטבע אפשר למצוא הסבר ומרפא".

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה