4 כללים להתמודדות עם אתגרים גדולים

אני מאמינה שכל אתגרי החיים – יהיו אלו אתגרים כלכליים, משפחתיים, עסקיים, גילוי של מחלה קשה או שינוי גלובלי כמו הקורונה – הם מה שאני מכנה אירועי זכוכית מגדלת. למה הכוונה שלי? הכוונה היא לאירוע שבעצם מעצים את היכולות, התכונות ואת דרכי הפעולה הטמונים בך.

לפני כעשר שנים קמתי בבוקר, ובעודי שותה את הקפה של הבוקר, אחרי שווידאתי שששת ילידי התחילו את יומם בריאים ושלמים, נתקלתי בכתבה על מרכז חדש לגילוי מוקדם של סרטן. הרעיון של ללכת ולהיבדק כשאת בעצם מרגישה נפלא, ללא שום תסמין וללא סיבה נראה לי אחראי. אם כבר יש גוש, כאב, נפיחות – גילוי מוקדם זה כבר לא. קבעתי תור והלכתי למה שלימים יתגלה כצעד שהציל את חיי. בדרך אמרתי לעצמי – "שימי לב חוה, סיכוי של 50% שיגלו כלום ו-50% שיגלו סרטן שד, זו מהות המקום, אל תתפלאי, תשמחי על הגילוי המוקדם". 

כמי שגדלה ללא אם, הרגלתי את עצמי לשני מנגנונים: האחד, להכין את עצמי נפשית לכל אתגרי החיים. סוג של הכנה נפשית לפני יציאה למסע: כן, יהיו שם בורות וסלעים בדרך ואולי אפילו תפלי, כל זה חלק מהמסע. קומי, תנערי את החול ותמשיכי ללכת. המנגנון השני הוא לדבר אל עצמי. דיבור עצמי מאפשר לי לשמוע את הקול הפנימי ברור וחד, ככה זה כשאת גדלה לבד, את הופכת להורה של עצמך. 

פחד? לא מכירה תחושה כזו. להפך, אם אני מרגישה תחושות פחד זו סיבה לעשות! הפחד הוא התרגשות בתחפושת

בכניסה לבית החולים איכילוב, המחלקה לגילוי מוקדם, קיבלו אותי בקפה ופירות. הבדיקות הראשונות עברו בשלום עד אולטרסאונד שד, שהראה קרצינומה – כן, סרטן שד. לרופאה כנראה היה יותר קשה מאשר לי. "כן, הבנתי, יש לי סרטן שד", אמרתי לרופאה והיא כמעט התעלפה. " זו הסיבה שאתם כאן", הזכרתי לה, "גילוי מוקדם". נכנסתי לשירותים, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי "כל הכבוד לך שהגעת ועכשיו אם נגזר עליך למות, זה בסדר, כולנו נמות בסוף, בואי נעשה חשבון זריז, מה רצית להשיג בחיים האלה? זוגיות – יש (עם מוטי, כבר מגיל 16), ילדים – יש (6 שיהיו בריאים), עסקים – יש, אהבה – חווית. אוקיי, אם המסע נגמר, את החלק החשוב השגת". 

ללא פחד יצאתי ואמרתי לרופאה – יאללה בואי נלחם בשמחה. "איך בשמחה?", היא שאלה.

ברור בשמחה, כי כשאין פחד יש מקום לקריאטיביות. למשל, רק תני לי מלחמה טובה ותראי מה קורה, רק מחשבות חיוביות. מבחינתי הייתי אישה בריאה עם גוש בשד. כן, עברתי את מסכת הטיפולים שלי. לא קראתי וסירבתי לשמוע על תופעות לוואי, כי החלטתי שלי לא יהיו ואכן כמעט ולא היו.

פחד? לא מכירה תחושה כזו. להפך, אם אני מרגישה תחושות פחד זו סיבה לעשות! הפחד הוא התרגשות בתחפושת.

אולי זו הילדות המאתגרת, ללא בית, ללא יציבות, אולי זו תחושת אין ברירה, אבל אני כאן כדי להגיד לכן שכן, אנחנו חייבות להיות חזקות! ובשעות אתגר חשוב לזכור:

1. תסתכלי למציאות בעיניים, תקבלי אותה ואז תתחילי לתכנן תוכניות.
2. הפחד לא קיים – זו התרגשות שהתחפשה, תחושות שהגיעו כדי לדחוף אותך קדימה. כשאת מרגישה פחד, דעי שזה דחף ועופי קדימה.
3. אמצי לעצמך דרכי פעולה שאת גאה בהן. דרכי פעולה שמקדמות אותך גם בעת סטרס ואתגר. נתקלתי בנשים רבות שבכו ונשברו עוד לפני שתשובת הביופסיה הגיעה. למה לבכות לפני הזמן? אולי הכל נקי וחיובי? וגם אם תגיע תשובה חיובית – כדאי לשמור את האנרגיה האמיתית למלחמה עצמה (וזה נכון לכל אתגר).
4. בסוף כולנו נמות והכי עצוב זה למות בחיים. תחיי כל רגע בתשוקה ושמחה ולכי להיבדק, עכשיו.