זרימה חופשית

בראשית המאה ה-20 חקר הרופא-אוסטיאופת האמריקאי, ד"ר וויליאם סאת'רלנד, גולגלות ושם לב שלמרפסים – התפרים המפרידים בין עצמות הגולגולת – יש מבנה משונן שנראה כמעין פאזל. הוא הסיק מכך שבין עצמות הגולגולת קיימת תנועה. כשהניח ידו על גולגלות של מטופלים חש בריתמוס מסוים שאישר את השערתו. כדי לבדוק זאת, בנה ד"ר סאת'רלנד קסדה מיוחדת שניתן היה להדק חלקים מסוימים ממנה לראש, ולמנוע בכך תנועה מאזורי גולגולת ספציפיים.

הוא חבש אותה במשך תקופה מסוימת, תוך הפעלת לחץ מבוקר ומשתנה על אזורים שונים בראשו, כשאשתו מתעדת את השינויים הגופניים והנפשיים שעברו עליו. השינויים היו עצומים, ונעו מכאבים, דרך בעיות תנועה וקואורדינציה ועד שינויים במצבי רוח. במהלך מחקרו, הופתע ד"ר סאת'רלנד בעיקר כשתוך כדי הנחת ידיו על גוף מטופליו, חש תנועה גם בעצם הזנב, ואפילו מצא התאמה מסוימת בין שני הריתמוסים.

הוא שיער שזוהי תוצאה של הקשר האנטומי בין עצמות הגולגולת והאגן. בעקבות זאת פיתח מודל להסברת התנועה לפיו, מקור התנועה מופק מאזור מסוים בעצמות הפנים. היום ידוע שהמודל שגוי, אבל על הבסיס הזה פיתח ד"ר סאת'רלנד שיטת אבחון וטיפול בעצמות הגולגולת, שקצרה הצלחות בקרב מטופליו. שיטה זו, שמטפלת בחלק הגרמי של הגולגולת, קרויה "אוסטיאופתיה קרנילית", להבדיל מהטיפול הקרניו-סאקרלי (Cranio Sacral Therapy) שהתפתח מאוחר יותר.

בין המוח לחוט השדרה

"בשיטת הקרניו-סאקרל אנו לומדים לשחרר את הרקמה שעוטפת את המוח וחוט השדרה", מסביר הפיזיותרפיסט גדי נלינגר, אחראי על מערך הפיזיותרפיסטים של קופת חולים "מכבי" במחוז המרכז, חלוץ שיטת הקרניו-סאקרל בארץ לפי זרם אפלדג'ר ומנהל מכון אפלדג'ר בישראל. קיים זרם נוסף המכונה "ביו-דינאמי" המתרכז במקור המניע את הנוזל ומחפש את הבריאות במערכת ואת הדרך לבטאה.

"אנו מאמינים שתהליכים שונים שעובר גופנו בשל טראומות כמו תאונה או מחלה, יוצרים התכווצויות והצטלקויות שונות על גבי הרקמה, המורכבת מסיבים צפופים וגמישים שהמבנה שלהם משתנה עם השנים. את השינויים האלה אנחנו לומדים לשחרר, כשעם השחרור הפיזי משתחררים גם החלקים האמוציונליים.

"כשמדברים על מערכת הקרניו-סאקרלית הכוונה היא למערכת פיזיולוגית שקיימת בגוף בני האדם כמו אצל בעלי החיים, המצוידת במוח ובחוט שדרה. היא נוצרת בעודנו ברחם וממשיכה לתפקד עד יום מותנו, ונקראת כך מכיוון שעצמות הגולגולת-הקרניום ועצמות האגן – הסאקרום, מסמנות את גבולותיה. המערכת הקרניו-סאקרלית נמשכת מהגולגולת במורד חוט השדרה ומסתיימת בעצם הזנב. מערכת זו מורכבת מנוזלים ומקרומים כשהמוח וחוט השדרה צפים בתוך נוזל המוקף במעטפת של רקמת חיבור הנקראת דורה (The dura matter).

הדורה עוטפת את פנים הגולגולת ואת חוט השדרה במעין מערכת המשכית סגורה. שורשי העצבים שיוצאים מחוט השדרה, חודרים דרך מעטפת הדורה הצינורית החוצה, כך שהיא משמשת חיץ בין מערכת העצבים המרכזית שבתוכה לבין מערכת העצבים הפריפרית, שמחוצה לה. הנוזל שבדורה נמצא כל הזמן בתנועה מתמדת המתבטאת בכל מקום בגוף. יש לתנועה זו ריתמוס ייחודי של 6-12 מחזורים בדקה, המאופיין בדופק איטי יותר מדופק הלב או מדופק הריאה", מסביר נלינגר.

ד"ר ג'ון אפלדג'ר, רופא ואוסטיאופת, החל לחקור את המנגנון הקרניו-סאקרלי במהלך ניתוח נוירו-כירורגי שבו התבקש לאחוז בשתי קצות הדורה וחש לפתע כי היא מתנועעת ונשמטת מידיו. הוא זיהה תנועה אורכית ורוחבית בעלת קצב שונה מזה של ריתמוס הלב או הנשימה, וקישר זאת מייד עם ממצאיו של ד"ר סאת'רלנד.

לאחר שהצטרף בשנות ה-70 לסגל האקדמאי של אוניברסיטת מישיגן כרופא, חוקר ומרצה במחלקה לביו-מכניקה, הקים ד"ר אפלדג'ר קבוצת מחקר של 25 רופאים ומדענים, הוא ביצע מאות מחקרים וניסויים שאישרו את קיומו של המנגנון הקרניו-סאקרלי. בשלב פיתוח ההסבר לאותה תנועה הדגיש ד"ר אפלדג'ר כי הטיפול הקרניו-סאקרלי אינו אוסטיאופתיה. בניגוד לגישתו של ד"ר סאת'רלנד, שכוונה בעיקר לרקמות הגרמיות וביצעה מעין תיקוני עצם. "ד"ר אפלדג'ר הדגיש דווקא את הרקמות הרכות, הנוזלים, המימברנות והאנרגיה. "אחת מפריצות הדרך הבולטות של ד"ר אפלדג'ר היתה התרחקות מהממד המכני של הטיפול, והסטת הדגש לממדים הנפשיים והרוחניים, הוכחת קיומו של זיכרון טראומתי בגוף, והתייחסות רצינית ביותר לתחום האנרגטי", מציין נלינגר.

שחרור הרקמה והרגשות

"התחושה במסגרת הטיפול הקרניו-סאקרלי היא עדינה מאוד", מדגיש נלינגר ומספר חוויות מהקורס החמישי שעשה במסגרת לימודיו במכון אפלדג'ר באירלנד. "מדובר בקורס אינטנסיבי שבו משתתפים 10 תלמידים, ויש בו דגש על טיפול של יותר משתי ידיים במטופל אחד. הגענו ליום האחרון של הקורס כשלמחרת הייתי אמור לטוס מעיר אחרת הביתה. הודעתי כבר בצהריים שאני לא נשאר לטקס הסיום בערב. כל חבריי לקורס ניסו לשכנע אותי להישאר אך אני התעקשתי לנסוע והם הזמינו לי מונית לאחרי ארוחת הערב.

הגענו לשעות אחר הצהריים והגיע תורי לעלות על שולחן הטיפולים. החברים המטפלים עשו דיאגנוזה והתמקדו באזור הגרון. הרגשתי שאני עומד להתעלף. במקום הזה, בגרון, היתה חסימה חזקה מאוד. התברר לי שהיא נבעה מאי-יכולתי להיפרד מאבי, שנהרג בתאונה בהיותי בן שלוש. לפני הטיפול רציתי לעזוב את הקבוצה ולהימנע מהפרידה באותו ערב, ולא הבנתי בעצמי מדוע אני מתעקש. הטיפול שיחרר זאת. המדהים הוא שעד אותו קורס סבלתי שנים מדלקות גרון חוזרות ומאז הן לא חזרו עוד".

נלינגר מאמין כי יש קשר בין חומרת מצבו של אדם לבין מצבו הרגשי בזמן הפציעה, ומסביר זאת באמצעות דוגמה: "אדם יצא מביתו לעבודה במהירות לאחר שהשעון המעורר לא צלצל בזמן, ולכן לא שתה או אכל. בזמן נהיגתו בכביש, התנגש בו רכב מאחור והוא נפגע בצווארו בצורה קלה. מישהו אחר שהתחיל את הבוקר בזמן ובצורה רגועה, עבר את אותה תאונה ופגיעה זהה בדיוק. במקרה הראשון המטופל יכול להזדקק לשנתיים של טיפול ומצבו לא יוטב, ובמקרה השני ייתכן כי שני טיפולים יפתרו את הבעיה.

"ד"ר אפלדג'ר מדגיש כי הסטטוס האמוציונלי של המטופל בעת אירוע טראומה משפיע מאוד על תהליך שיקומו. לכן בעת הטיפול נשתדל להגיע למצבו של המטופל בעת התאונה, נגרום לו לחוות את רגעי האירוע שוב ואת רגשותיו אז. אנו ונסתכל על החוויה בעיניים אחרות וכך יתבצע השחרור הפיזי של הרקמה והשחרור של אותם רגשות. השילוב של שני הדברים יחד הוא שילוב מנצח", מדגיש נלינגר.

מטפלים מנוסים מתקשים להבין עד כמה שונה שיטת הקרניו-סאקרל מטכניקת הטיפול הפיזיותרפי, עד שהם חוזים בעבודת המטפל. מדובר בעבודה עדינה מאוד, כשהלחצים המתקנים לא עולים על 5 גרם, משקלו של חצי שקל, לדוגמה. המטפל נדרש לחוש את התנועה הקרניו-סאקרלית בכל מקום בגוף המטופל, אבל החלקים שדרכם ניתן להקשיב לתנועה ביתר קלות הם עצמות הגולגולת והאגן מכיוון שהדורה מחוברת אליהם באופן ישיר.

תחנות האזנה

כמו הטיפול, גם האבחון נעשה באמצעות מגע. נלינגר מסביר כי "במסגרת תהליך הדיאגנוזה עוברים על כל הגוף מהראש עד הרגליים ומחפשים את הבעיה בריתמוס – תחנות האזנה. מכיוון שהטכניקה מתייחסת לגוף כאל יחידה אחת, הטיפול מתבצע בין הגולגולת לאגן, וכולל את אזור האגן, הסרעפת, הבטן, בית החזה, הגרון ובגולגולת עצמה. המטפלים בודקים את קצב הפעימות, טווח התנועה, מידת הסימטריות שלה ואת איכותה".

לפי ד"ר אפלדג'ר, טווח תנועה קטן מצביע על רמת חיוניות נמוכה ותנגודת נמוכה למחלות: א-סימטריות לא תספר על מהות הבעיה אבל תאפשר לנו למקמה. קצב מהיר מדי אופייני לאנשים מחוסרי הכרה, ואיטי מדי – לחולים במחלות קשות. "מכיוון שהדורה מחוברת לכל עצמות הגולגולת ולעצמות האגן", מסביר נלינגר, "אני משתמש בעצמות אלו כמנוף כדי להשפיע על שחרור הרקמה הזו. הטכניקות פשוטות מאוד – הרמה ומשיכה. אני מניח את הידיים על העצם הפרונטלית בגולגולת ומושך בלחץ מינימלי את העצם כלפי מעלה כדי להניע את הרקמה שנמצאת מתחתיה. מדובר בטכניקות פשוטות המצריכות מיומנות וניסיון רבים כדי לחוש ולזהות את המקום העדין. בסוף הטיפול אני חוזר על תהליך ההאזנה ובודק מה השתנה. הייחוד הוא שכחלק מהטיפול משתחררים רגשות ופה בא לידי ביטוי החלק הטיפולי האמוציונלי".

משפר את התחושה בגוף

בזכות השפעתו על מערכות גוף רבות, משתמשים בטיפול הקרניו-סאקרלי רופאים ואחיות, פיזיותרפיסטים, רופאי שיניים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, קלינאי תקשורת, מעסים, רפלקסולוגים ומרפאים משלימים. יתירה מזאת, נלינגר, על פי נוהג מכון אפלדג'ר בכל רחבי העולם, אינו מקבל תלמידים חסרי רקע טיפולי.

דליה ניצני, מנהלת הפיזיותרפיה במכון לטרשת נפוצה, במרכז השיקום בבית החולים שיבא, עברה את שלושת השלבים הראשונים בקורס הקרניו-סקראל ומטפלת בשיטה גם בחולים המגיעים למרכז השיקומי. "אני פיזיותרפיסטית מן השורה והתנסיתי בעיקר בעבודה בשיטות מניואליות שונות לגמרי מבחינת המגע והווריאציות הטיפוליות. הקרניו-סאקרל מציע תפיסה שונה – טיפול עמוק המלווה במתיחות. החולה הכרוני הישראלי מרוצה מכך – הרי אם לא תכאיבי לו ולא תטלטלי אותו הוא יחשוב שלא עשית דבר.

"אחרי שלמדתי את הקרניו-סאקרל, ניסיתי לקשרו לעבודתי עם חולי טרשת נפוצה אך לא מצאתי בספרות המקצועית מידע על כך. בתחילה חשתי שזה יהיה לא הוגן מצידי לנסות על המטופלים משהו חדשני כשהם אמורים לקבל טיפול אחר שתוצאותיו מוכחות. עד שהגיעה אלי מטופלת שהיתה מרותקת לבית תקופה ארוכה ופיזיותרפיסט של קופת חולים היה פתוח מספיק לטפל בה בעזרת הקרניו-סאקרל, בנוסף לטיפול הפיזיותרפי הרגיל. כשהיא חזרה אלינו לסדרת טיפולים היא סיפרה למנהלת המרכז על הטיפול הנהדר שחוותה והוצע שאני אטפל בה. כשהיא סיימה את הטיפול הראשון, ביקשתי ממנה לספר למטופלת שאחריה בתור מה עשה לה הטיפול כדי להעביר את המסר. כך עברה השמועה על הטיפול החדש, וכולם רצו להתנסות בו.

"התחלתי לתעד את כל האפקטים של הטיפול ולפתע נוכחתי שהחולים ישנים טוב יותר בלילה. חיפשנו את הסיבה כי חולי טרשת נפוצה סובלים מבריחת שתן ושנתם בעייתית. עשינו בדיקת אולטרסאונד לשלפוחית לפני תחילת הטיפולים ולאחר ארבעה טיפולים ומצאנו שדחיפות ותכיפות במתן השתן ירדו והחולים דיווחו על איכות חיים טובה יותר".

גל חדש של מגלים

בארצות הברית הופכת שיטת הקרניו-סאקרל למוכרת יותר ויותר. באפריל 2001 הכתיר מגזין "טיים" את הקרניו-סאקרל כאחד מששת הטיפולים הלא קונבנציונליים המבטיחים והיעילים ביותר, ואת ד"ר אפלדג'ר כאחד מששת האנשים הראויים להיות המייצגים של "גל חדש של מגלים" שיוביל את רפואת העידן החדש. בנוסף, בשנים האחרונות נערך בארצות הברית פרויקט במימון ממשלתי לטיפולים קרניו-סאקרלים בפגועי הלם קרב ממלחמת וייטנאם ובפרויקט הנערך בבתי ספר בשכונות אלימות מלמדים את הילדים לטפל זה בזה באמצעות השיטה.

באמצעות שיטת הקרניו-סאקרל מטפלים היום בבעיות בעמוד השדרה, מפרקים נוקשים, מגבלות תנועה, כאבי ראש ומיגרנות, בעיות במפרק הלסת, עייפות כרונית, אנרגיה ירודה ומצבי רוח קשים.