זן ובודהיזם לטיפול בדיכאון
טיפול בדיכאון בעזרת תרגול זן ובודהיזם מסורתי
זר לא יבין זאת. אבל המיליונים הרבים ברחבי העולם שחוו דיכאון קליני, יבינו היטב ואף ויזדהו עם תיאורו המדויק עד כאב של הסופר האמריקאי פיליפ מרטין, מחבר הספר "דרך הזן בימי דיכאון" (הוצאת בבל). </p>
מרטין, היום בן 53, עובד סוציאלי פסיכיאטרי ומתאם טיפול, לקה לראשונה בדיכאון עמוק ביותו בן 37. המפגש עם הדיכאון הזכיר לו חוויה אחרת שחווה בגיל 17. הוא זכר כיצד יצא עם שני חברים למסע בסירות קאנו במרחביה הפראיים של צפון קנדה, ואיך איבדו לחלוטין את דרכם. כשהדיכאון תקף אותו 20 שנה מאוחר יותר, שוב חש את אותה תחושה של חוסר אונים. "שוב הייתי אבוד", הוא נזכר בספר, "באזור לא מוכר, מקום מפחיד ועם זאת יפהפה. כל סימני הדרך נעלמו. מכשולים הופיעו לפתע במקומות בלתי צפויים. המפות שהתרגלתי לסמוך עליהן לא הציגו את האזור שנמצאתי בו. וגרוע מכל – אפילו לא ידעתי שהלכתי לאיבוד".
המקום האפור
"המקום האפור, שהוא הדיכאון, יכול להיות מאיים ומבלבל", ממשיך מרטין להסביר בספרו. "בין שנקלעתם לשם בעבר ובין שלא, כל פעם שונה מקודמתה. לעתים תרגישו שאתם נמצאים במדבר קר, חסר חיים ובודד. במקרים אחרים תרגישו שאתם תועים ביער עבות, חשוך ורוחש חיות איומות שאורבות בצללים מחוץ לשדה הראייה. ואולי תרגישו שאתם בקרקעית האוקיינוס, כלואים בתוך המים, נמצאים תחת כובד משקלם הבלתי הנסבל, בלי יכולת לנשום".
"רגשות עזים ממלאים אותנו: חוסר תקווה, חוסר ערך ועצבות תהומית ובלתי מוסברת. אנחנו מרגישים לגמרי לבד. מחשבות על מוות מתפרצות להכרה שלנו… אנחנו גם חשים תשישות גופנית, כורעים תחת עול כבד, כאילו היינו הולכים במים עמוקים או באזור שבו כוח הכבידה מועצם. אנחנו נעים באטיות ולעתים קרובות מרגישים שכל פעולה שנרצה לעשות, תהיה אשר תהיה, אינה מצדיקה את המאמץ הנדרש מאיתנו רק כדי לזוז… נראה שמישהו עמעם בהדרגה את האורות עד לנקודה שבה קשה לראות".
לא לעשות דבר
נכון שהדחף הטבעי שלנו הוא לברוח או להילחם כשאנו עומדים מול מצב חדש ומאיים, אך תגובות אלו, לדעתו של מרטין, לא רק יעצימו את הכאב, אלא יעמיקו את התחושה שאנו אבודים. דווקא לא לעשות דבר עשוי להיות בעל חשיבות מכרעת להחלמה. והרי זו בדיוק דרך ההתמודדות שהבודהה בחר כמוצא אחרון במסעו לחיפוש תשובות למהות החיים: הוא התיישב בנחישות תחת עץ ההתעוררות ללא תנועה, ונדר לא לזוז משם עד שימצא את התשובות.
"בשלב ההוא", מזכיר מרטין, "הבודהה כבר ניסה כל דבר בעולם שניתן היה לנסות באותה תקופה. הוא עבר מקיצוניות לקיצוניות: מהנאות גופניות להינזרות ולסגפנות, אך אף אחת מהדרכים לא קרבה אותו לתובנה שחיפש. לכן, החליט להפסיק את מסע החיפושים ופשוט לשבת".
מעשהו של הבודהה יכול להיתפש כאומץ לב או ככניעה. לדעתו של מרטין, היה במעשה הבודהה אקט של ייאוש של אדם שנדחק אל הקיר, אך היה בכך גם ביטוי לסקרנות של אדם שרוצה לגלות את סודות החיים. וכך, במקום לפנות לכל מיני תיאוריות פילוסופיות ולנסות להתאים אותן לחייו, הבודהה התבונן ללא מורא אל תוך חייו. בדיוק כמו הבודהה, גם המחפשים הרוחניים של ימינו מונעים על ידי תערובת של ייאוש וסקרנות.
"אכן, אנשים השרויים בדיכאון, חשים שנדחקו אל הקיר ללא מוצא", קובע מרטין, "אך זהו מקום של בשלות יוצאת מן הכלל, מקום עמוס אפשרויות. ניתנת לנו הזדמנות להיות קשובים באמת ופשוט להתבונן במה שקורה. אחרי שניסינו הכל, כשנוכחנו לדעת שדבר מכל מה שאנחנו יודעים ומאמינים בו אינו עוזר, קיימת בסופו של דבר האפשרות לראות דברים באור חדש. לעתים הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא פשוט לשבת בשקט".
המסר העיקרי של הספר הוא הרעיון שדיכאון מציע לנו הזדמנות להתבונן ללא מורא בעצמנו, בחיינו ובכאב שלנו. יש בדיכאון מסר מלכותי ואם נעצור ונקשיב, נוכל לשמוע אותו. דיכאון מעלה בחריפות את כל השאלות הקיומיות: למה נולדנו ולמה אנו חייבים לסבול ולמות? בתשובות לשאלות אלו טמונים זרעי החופש. ההתמודדות עם דיכאון מאפשרת להתבונן, לעתים לראשונה, בבעיות העמוקות וברגשות הכמוסים של חיינו. בספר 43 פרקים ובכל אחד מהם היבט אחר של דיכאון והצעה לתרגיל מדיטטיבי ברוח הזן להתמודדות עם התופעה.
בחלק השני של הכתבה: על שימוש בתרופות נגד דיכאון, על דיכאון ככלי לצמיחה ותרגיל להתמודדות עם כאב»
מתוך: מגזין חיים אחרים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה