"אם ילד בן 5 יודע את זה, גם גבר צריך לדעת את זה"
זוהר וסילויצקי לא הבינה איך נשים כמו ביונסה וליזו יכולות לבכות על קובי בראיינט, אז היא העלתה סטורי ששבר את הרשת, ואת האימהות
""לאביקי? היי חתיך. רציתי לשאול אותך משהו. אתה זוכר כשאנחנו ממש רוצים לחבק או לנשק מה אנחנו עושים?", שואלת הבלוגרית זוהר וסילויצקי את בנה בסטורי. "שואלים אם אפשר?", משיב לה לביא בן ה-5.
זוהר: "ומה אם הוא אומר שהוא לא רוצה? שלא בא להם חיבוק או נשיקה?".
לביא: "פשוט עוזבים אותם".
זוהר: "למה?".
לביא: "כי הם לא רוצים".
זוהר: "והגוף שלהם שייך למי?".
לביא: "להם".
זוהר: "והגוף שלך שייך למי?".
לביא: "לי".
זוהר: "וזה ממש ממש פשוט נכון?".
לביא: "נכון".
זוהר: "איי לאב יו בייבי".
הסטורי הנ"ל עלה השבוע ברשת עם הכיתוב "אם ילד בן 5 יודע את זה, גם גבר צריך לדעת את זה". לא במקרה, עלה הסטורי בסמוך למותו של שחקן הכדורסל קובי בראיינט בהתרסקות מסוק, ולא במקרה הוא עלה לאחר רצף סטוריז המתקוממים נגד האדרתו. "אני לא יכולה לסבול את זה", אומרת וסילויצקי. "מוציא אותי מדעתי שהדביקו לו כנפיים של מלאך. אנחנו לא מדברים על אדם שהיה באמת מלאך בשום צורה, אבל ככה זה כשאתה גבר. כל כך הרבה חבר'ה צעירים אגב, בני 20-25, לא היה להם מושג. לא שמעו על זה בכלל".
>> קובי בראיינט נהרג והעולם מוחק אונס
באופן אישי, סאגת קובי בראיינט הותירה אותי מבולבלת. כעיתונאית שמתבטאת רבות מתוך אג'נדה פמיניסטית, ציפיתי מעצמי לגבש עמדה מוצקה לגבי האירוע הזה, ולהצטרף לבליל הדעות הנחרצות שהציף את הרשתות החברתיות. הפעם נאלמתי דום.
מצד אחד, נגעו ללבי המספידים. קשה להישאר אדישים למותם של אב ובתו בת ה-13 בהתרסקות מסוק, במיוחד אם פניו של הראשון ליוו אותך חלק ניכר מחייך בהקשרים חיוביים. המתאבלים לא מבכים על אנס ולא תומכים באונס, אלא זוקפים לזכותו ברגעים אלה את צדדיו החיוביים – נטייה אנושית שכולנו לוקים בה. לא זכור לי שבהספדים על אבי הוספנו: "רק נציין שהיה זורק חפצים בזעם ומכור להימורים", או שהזכרנו כי סבי בגד בסבתי במשך חמישים שנות נישואיהם. לאחר מותו של אדם רוצים לזכור אותו לחיוב.
מהצד השני, לבי יוצא אל נפגעות האונס ושאר המתקוממות כנגד האדרתו של בראיינט. הספדים שנכתבו לו והופצו ברשתות מציגים את הכדורסלן המנוח כלא פחות מאלוהים, תוך התעלמות מוחלטת מעברו האפל. במו עיניי ראיתי תמונה ערוכה בפוטושופ ובה מופיע בראיינט עם כנפי מלאך. רבים מרגישים כי מותו הטראגי של הכוכב זיכה אותו מאשמה על אונס, והם צודקים בכעסם.
למי שהצליחו להישאר מחוץ ללופ: ב-2003 הואשם בראיינט בן ה-25 באונס של צעירה, עובדת בית מלון בת 19. בראיינט הזמין אותה לחדרו. לטענתה היא נענתה וגם נישקה אותו, אבל אז הוא כפה את עצמו עליה. בראיינט הותיר חבורות על צווארה, ושיירי דם שלה נמצאו על חולצתו. בתום מספר חודשי משפט, החליטה הצעירה שלא להעיד נגדו. כפי שאנחנו יודעים היום, לנפגעת אונס לא חסרות סיבות להרים ידיים ממערכת המשפט, ודאי כשאת אלמונית והוא כוכב גדול, אהוב ועשיר, בעל יכולת כלכלית לשכור את עורכי הדין החזקים בשוק.
רבות דובר על ההתנצלות המפורסמת של בראיינט. אחדים מהאזכורים מציינים אותה לחיוב, אחרים לשלילה, אבל מבחינת וסילויצקי – כל התנצלות מיותרת. "זה הדבר הכי צבוע בעולם בעיניי, יש דברים שאין עליהם מחילה", היא אומרת. "אי אפשר לקחת מקובי בראיינט, או ממייקל ג'קסון למשל, את עובדת היותם מוכשרים, אבל הסגידה, הטירוף, אדם כזה מת והופך להיות אל. ראיתי פוסטים ואמרתי – אוקיי, תתאבלו, תדברו על הטרגדיה, אבל תזכירו גם את זה. תכתבו שזה קרה. ראיתי את הפוסטים של ביונסה, ליזו ונשים מפורסמות שחורות אחרות שמתאבלות עליו, ואני אומרת, רגע, שכחתן? אמרו שהיא רצתה כסף. אבל מה זה שניים וחצי מליון דולר בשביל לשקם את החיים שלך ולהתמודד עם פוסט טראומה – זה כלום".
אילו תגובות קיבלת לסטורי שלך?
"קיבלתי מאות תגובות, הרבה אימהות כתבו לי שזה החינוך הכי טוב שהן ראו, שככה מגדלים בנים מנומסים וטובים ושככה יגיע השינוי. הרבה נשים גם שיתפו אותי בסיפורים שלהן. היה רגע שאמרתי, 'איזו סתומה אני. למה עשיתי את זה?'. הרגשתי מוצפת, גמורה, זה היה מאוד אינטנסיבי. ביקורת קיבלתי ממש מעט, בעיקר מגברים. הרוב בכלל לא ידעו על סיפור האונס. וברור שהיה שם אונס רק מההתנצלות שלו. כשאדם אומר 'עכשיו אני מבין איך צריך להיראות מין בהסכמה', מובן שזה לא היה בהסכמה".
שני ילדיה של וסילויצקי, לביא בן ה-5 ועוז בן השנה וחצי, מהווים חלק בלתי נפרד מפעילותה ברשת החברתית. "הם משולבים בסטוריז שלי מגיל אפס", לדבריה. "אני שומרת על הפרטיות שלהם בדרך כלל, אבל כשדיברתי עם הילד שלי באוטו על הסכמה ועל לבקש רשות, אמרתי 'וואו, אני חייבת להעלות את זה'. אם ילד בן 5 מבין את המשמעות – אין סיבה שהעולם לא יבין את זה".
הם מסכימים להצטלם? הם מבינים את המשמעות של הצילומים?
"בן ה-5 כבר מבין, והוא יודע בעצמו להקליט דברים בווטסאפ ולשלוח. הוא כל הזמן אומר לי 'תצלמי אותי', והוא מבין שאני שולחת את זה לחברות ולאנשים אחרים. שניהם גדלים לתוך העולם הזה. אם הוא ילחץ עליי אחר כך אז יש לו חיסכון לפסיכולוג. את לא יכולה לגדל ילדים בלי לדפוק אותם".
את חושבת שהחינוך למרחב אישי וכיבוד גבולות חסר דווקא בגיל הזה?
"בטח. ילדים שומעים מגיל אפס, 'נו, לך תיתן חיבוק לסבתא, תן נשיקה, זה לא יפה'. סבבה שאלה סבא וסבתא, אבל אנחנו מלמדים את הילד לא להקשיב לעצמו אלא לעשות מה שאנחנו מבקשים ממנו לעשות בגוף שלו. זה מחריד בעיניי. אני זוכרת בתור ילדה שקיבלתי כל מיני נשיקות מדודים שממש לא רציתי מהם נשיקות. למה חייבים מגע בכלל? אגב, זה מאוד ישראלי. בתור בחורה מקועקעת, כל כך הרבה פעמים אמרו 'אפשר לראות?' ונגעו בי. אפשר להגיד שלום עם העיניים, לא צריך מגע. אני באה ממשפחה מרוקאית, בית שמנשקים בו ונוגעים. אבל היום אם זה לא מתאים לי, זה לא קורה".