"אני לא סרבנית גט. הבעל שלי הוא ביגמיסט"

"מה שקרה לי יכול לקרות לכל אישה בארץ, בגלל החלטה שרירותית של הרבנים בבית הדין הרבני שהתירו לו לשאת אישה אחרת על פניי", אומרת מ', שבעלה בנפרד קיבל אישור לשאת אישה נוספת. "ההכרזה עלי כעל סרבנית גט היא תקדים מסוכן. אני לא עומדת בקריטריונים של סרבנית גט: הוא לא הציע הסכם ואני סירבתי, שזו אחת העילות להכרזה הזאת. בנוסף, אני לא דמנטית, לא מאושפזת, אי אפשר להאשים אותי באי שפיות וגם לא נעלמתי לשום מקום, שהן עוד עילות לקבוע סרבנות. לאור התקדים הזה, עכשיו יוכל כל גבר שמאס באשתו בגלל שלא הכינה לו חביתה או בגלל שיש לו אישה אחרת בחייו, לטעון נגד האישה החוקית, הרבנים יסכימו והביגמיה תשלוט. העולם נהיה מטורף. ממש סדר עולמי חדש".

בשבוע שעבר התייצבו מ' ובעלה בנפרד בבית הדין הרבני. מדובר בזוג מפורסם שהקימו משפחה גדולה שנקרעה עכשיו לגזרים. הגדול עם האבא, השאר עם האימא. כל אחד מהם הגיע עם מלווה, הם לא החליפו ביניהם מילה ובאוויר עמדו כעס וניכור בלתי ניתנים להסתרה.

מ' מתמודדת עם קשיי החיים: אין לה בית, אין לה אוכל והיא נעזרת באנשים טובים שדואגים לכסותה ולאוכל לה ולילדיה. אבל זוהי עובדה: בית הדין הרבני הגדיר אותה סרבנית גט והחליט באופן חריג עם היתר של 100 רבנים להתיר לבעלה לפתוח בהליך שיאפשר לו לשאת בת זוג שנייה למרות שטרם התגרש מאשתו לה הוא נשוי שנים רבות. כמובן שהיתר חריג כזה מתאפשר ברבנות לגברים בלבד ולנשים מסרובות גט בית הדין לא נותן את החסד הזה. "אני מצפה מכל ארגוני הנשים ומחברות כנסת שיקומו ויצעקו את צעקתי", היא אומרת. "הרבנים טענו שאין הוכחה שהוא עזב בגלל אישה אחרת והם לא יכולים לשים את היד על זה. באופן רגיל לפני גט בית הדין מנסה להניח את דעתה של האישה ומחייב לערוך הסכם כלכלי בין בני הזוג. אצלנו הם בכלל לא דרשו את זה. לאורך כל הדיון עשו לו את כל ההנחות", היא קובלת ולא מסתירה את זעמה.

"אני מצפה מכל ארגוני הנשים ומחברות כנסת שיקומו ויצעקו את צעקתי. הרבנים טענו שאין הוכחה שהוא עזב בגלל אישה אחרת"

אילו זה היה תלוי בה, היא הייתה נחשפת בשמה ובתמונתה וצועקת בקול מהדהד את צעקתה, אבל בית הדין מונע זאת ממנה. "בית הדין מפחד מהרעש שהחשיפה תעשה. ויש לו ממה לפחד". על פי הנימוק של בית הדין: "מסיבות של צנעת הפרט אסור כרגע לפרסם את שמותיהם", אבל היא לא מתכוונת לוותר ומקווה להפוך את הקערה על פיה. כבר למחרת ההחלטה היא ערערה, הגיעה עד הרב הראשי לישראל דוד לאו, ועכשיו היא ממתינה לתשובה. "עכשיו אין לי כלום והוא אפילו לא מנסה להגיע איתי להסכם. עורך הדין שלי ניסה לדבר על ליבו, ללא הצלחה. נכון להיום אין לי היכן לגור ואני מסתובבת עם ילדי ממקום למקום. למזלי אנשים טובים עוזרים לי".

עם יד על הלב, יש לך תקווה שאולי הוא יתעשת כמו שהיה בעבר ותחזרו להיות זוג יום אחד?
"לא. לא. לא. ריד מיי ליפס. הוא בחיים לא יכול לחזור לחיות איתי או לגעת בגוף שלי. אני מתביישת שהייתי נשואה לו. אולי אני סמרטוט היום, אבל אני לא מזוכיסטית".

מה הרגשת אחרי הפסיקה של בית הדין הרבני על פיה הוא יכול לשאת אישה אחרת תחתייך?
"הגט היה על הפרק ובכל זאת ההחלטה להכריז עלי כסרבנית גט הייתה סוג של הלם. זה היה מפחיד, לא הגיוני. נמשכו שם חוטים שמעוררים הרבה סימני שאלה. אני המומה. עשו לי לינץ'. לכאורה הוא יכול עכשיו להתחתן, אבל אני אומרת שאסור לתת לדבר הזה לקרות. אני חוזרת ואומרת: אני לא סרבנית גט. ההפך. אני רוצה לתת לו גט". 

אז למה את לא מסיימת את הסאגה הזאת, נותנת לו גט ומחזירה לעצמך את החיים?
"כי אני רוצה דבר אחד: שהוא יהיה הוגן כלפי ויתן לי את המגיע לי כדי שאוכל לבנות לי חיים". 

"אני מסתובבת עם ילדי ממקום למקום. למזלי אנשים טובים עוזרים לי"

את חושבת שהערעור יהפוך את ההחלטה?
"אני מאוד מקווה. העוול שנעשה לי זועק לשמיים. בבית המשפט לדיני משפחה זה לא היה קורה, כי יש שופטים בישראל. אלוהים הקשה את לב פרעה שסרב לשלוח את בני ישראל מארצו ומה היה סופו? הוא וחיילו טבעו בים. זה המשל, והנמשל? ברור מה יקרה לבעלי אם לא יעשה את הדבר הנכון והמוסרי. הוא יגמור כמו פרעה".

את רואה את עצמך בזוגיות חדשה?
"לא. ממש לא רוצה פרק ב'. אני לא יכולה להגיד שאני ספקנית לגבי זוגיות כי יש לי ילדים שאני צריכה לחתן. אני רוצה להקדיש את שארית חיי לעצמי. אני רוצה להיות עם הילדים והנכדים, לאפות עוגות, להכין שולחן לחגים, זו הנחת שאני מצפה לה בחיי".

את אישה מאמינה, את לא כועסת על אלוהים שהביא אותך למצב הזה?
"כועסת על אלוהים? ממש לא. אני מודה לו. בזכות מה שקרה נתקלתי בעם ישראל, צאן קדושים, כמה תמיכה אני מקבלת, אנשים טובים לא מפסיקים להביא לי אוכל ובשפע. משיגים לי תרופות. כשהיה לי נתתי, ולהיות עכשיו במקום המקבל זה תיקון מנחם. אני מרגישה זכה".

אם מחר יוודע לך שהוא התחתן, איך תגיבי?
"בואי נגיד שמזל טוב אני לא אגיד להם".

מיכל גרא מרגליות, מנכ״לית שדולת הנשים, מסכמת היטב את הסיפור הזה: ״הכפיפות של הנישואים והגירושים בישראל לדין ההלכתי מייצר אינספור תוצאות מקוממות. האפשרות לתת היתר לשאת אישה שניה היא אמנם חוקית, אבל היתר אמור להינתן רק במקרים קיצוניים מאוד, כמו במצב בו האישה לא בתפקוד מנטלי, או נעלמה ולא יודעים היכן היא נמצאת. הסימנים במקרה הנדון לא מעידים שהוא נופל תחת נסיבות קיצוניות כל כך. שום גבר ושום אישה לא צריכים להיות כלואים בנישואים לא רצויים, אבל לא ייתכן שרק לגברים המדינה תמצא פתרון. הגיע הזמן שרישום ופירוק נישואים במדינה ייעשה באופן אזרחי, בדומה להצעת החוק שהגישה ח״כ מרב מיכאלי, ושכל אחד ואחת יבחרו בטקס בו ירצו להתקשר – הלכתי, אזרחי או חברי״.

*  מטעמו של הבעל לא נמסרה תגובה עד לשעה זאת.

>>> עורכת הדין הדתייה שנלחמת למען העגונות בטוחה שצריך לבטל את הרבנות