עורכת הדין הדתייה שנלחמת ברבנות למען נשים עגונות

עו"ד ניצן כספי־שילוני (37) היא חברתן הטובה ביותר של נשים עגונות בישראל. היא מדברת בשמן בבתי הדין הרבניים, מגישה בג"צים ומוצאת להן פתרונות הלכתיים – הכול, רק כדי שירגישו פחות כבולות לסטטוס של "מסורבות גט". "יש אלפי נשים במצב הזה בישראל", היא מספרת, "קשה להשיג נתונים מספריים מדויקים כי בתי הדין מפרסמים נתונים מעוותים בנושא. להיות מסורבת גט זה מצב מאוד קשה, שבו לאדם, שהוא במקרה אישה, אין אוטונומיה על הגוף. הרעיון שלפיו בנישואין קונים את האוטונומיה שלך הוא בלתי נסבל בעיניי".

במסגרת עבודתה כעורכת דין ב"מרכז צדק לנשים", מקדמת כספי־שילוני את העגונות בדרכן אל החופש. "מטרת המרכז, כשרק הוקם, אז בשנת 1997 כשעוד קראו לו 'יד לאישה', הייתה לשכנע את בתי הדין הרבניים ללחוץ על גברים לתת לאישה גט ולאכוף את הסנקציה הפלילית. עם הזמן, הבנו שצריך לשנות דברים ברמת המקרו ורתמנו גם את הזרוע האזרחית של מדינת ישראל בתביעות פיצויים. זה נותן המון כוח לנשים".

כבר חמש שנים שכספי־שילוני עובדת במרכז, ובשנה האחרונה חלה עליית מדרגה בהשפעתו. "השנה הקמנו 'בית דין פרטי', שבו רבנים שגייסנו, חלקם בשמם וחלקם בעילום שם – יכולים לקבוע שאישה היא פנויה מבחינה הלכתית. זהו למעשה ביטול של הנישואין, גם בלי גט. אנחנו מבינות שהרבה נשים דתיות מחויבות למערכת הדתית ושהסביבה שלהן דתית, מעבר לגירושין שהן רוצות לקבל הן רוצות פתרון הלכתי, לדעת שההלכה מכירה בזה שהן פנויות. הרגע המרגש שלי היה כאשר בית הדין הפרטי קבע שצביה גורודצקי, שנלחמת כבר 25 שנה כדי לקבל גט מבעלה, היא אישה פנויה. הוא יושב בכלא 18 שנים ועדיין לא הסכים לתת לה גט אבל עכשיו נתנו לה משהו שהיא הייתה זקוקה לו כל הזמן הזה. כל מי שהיה בדיון הזה היה עם דמעות בעיניים, בזכות הידיעה שאם מערכת בתי הדין פוגעת בנשים והן לא מצליחות להתגרש, יש אלטרנטיבה".

מה התוקף המשפטי של מוסד כזה?
"איו לו, אבל הנשים הדתיות זקוקות לזה מול עצמן, מול הקהילה. אם חשוב לה להתחתן בשנית, לא יהיה לה קשה למצוא רב שיקבל את הפסיקה הזו".

כשהיא לא מפעילה את בית הדין הפרטי, כספי־שילוני היא הסדין האדום של בתי הדין הרבניים, שם היא מופיעה לעיתים קרובות, מייצגת נשים שדורשות צדק. העובדה שהיא עצמה אישה דתייה לא מפריעה לה להילחם בממסד. בימים אלה היא חוגגת ביטול של החלטה שערורייתית של בית דין רבני, על פיו אישה צריכה לשלם לבעלה 100 אלף שקל בגלל שביקשה ממנו גט – על פי חוזה ביניהם. "פוגשים כל מיני דברים בבית הדין הרבני. אני גם נלחמת ברשימות השחורות של ה'ממזרים' שיש לבתי הדין הרבניים, במקרה שאישה עגונה ילדה ילד לגבר אחר והילד נחשב ממזר. הגשתי על זה בג"צ, שלא יתכן שיהיו רשימות שחורות של אזרחי המדינה. באופן כללי, בתי הדין הרבניים לא מייצגים את האישה הדתייה בישראל. העמדה שלהם הרבה יותר קיצונית מרוב הדתיים במדינה. זה שיש מוסד ממלכתי שלא מחויב לערכים דמוקרטיים, זה משהו שצריך להסתיים כבר. גם את הרבנות צריך לסגור. מוסדות דת לא צריכים להיתמך על ידי המדינה בכלל בעיניי, זו רעה חולה".

גם מהנעשה בערכאות האחרות היא לא מאושרת. "אני שמה לב שהמדינה ובית המשפט העליון כבר פחות מחויבים לדמוקרטיה, זו התחושה שלי, שהתקבלה גם בעקבות פסק הדין על האישה הבוגדת. דווקא בקהל ובקהילה הדתית, אצל האנשים הפרטיים, אני מרגישה שינוי מאוד משמעותי ויותר פתיחות. בסופו של דבר הציבור ישנה את המערכת שמעליו".

זה אולי מפתיע לשמוע דברים כאלה מאישה עם כיסוי ראש, אבל כספי־שילוני היא לא היחידה. אנחנו נמצאות בעיצומה של התקופה המרתקת ביותר בחיי הפמיניזם הדתי בישראל, שתמיד היה עבורה מקום טבעי. "אחזתי בתפיסת עולם פמיניסטית מגיל מאוד קטן. הייתי דתייה מאוד, אבל במקביל שרתתי בצבא בתקופה שזה לא היה מקובל ולמדתי בבתי מדרש לנשים. נושא העגונות תמיד עניין אותי והפריע לי, היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעסוק בו. למדתי משפטים באוניברסיטה העברית, התמחתי בפרקליטות ועבדתי בבית המשפט כעוזרת משפטית, עד שהגעתי למרכז הזכויות לנשים, שזה מה שבאמת רציתי לעשות".

"אני רוצה לפתח את בית הדין הפרטי, שנשים עגונות ידעו שהוא הכתובת בשבילן", ניצן כספי שילוני. צילום: מיכאל טופיול

מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
"אני רוצה לפתח את בית הדין הפרטי, שנשים עגונות ידעו שהוא הכתובת בשבילן, ואני מקווה גם שעצם קיומו ישפיע על הבתי הדין הרבניים בפסיקות שלהם. כמו כן, פיתחנו הסכמי קדם נישואין שאמורים באופן מוחלט לפתור את הבעיות האלה של עגינות, וכל זוג שחותם עליהם, אם הם מגיעים לגירושין, סרבנות גט לא תוכל להתקיים. זה רלוונטי מאוד לא רק לדתיים אלא גם לחילוניים ומסורתיים שרוצים להתחתן, ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יעזרו בנו לצורך הזה".