מה גורם לאדם להיות מתעלל רגשי?

איור: Getty Images
איור: Getty Images

עם מותו של העיתונאי יהודה נוריאל נפתחה תיבת פנדורה בשם התעללות נפשית. מה הקורבנות מספרות ולמה החוק לא מגן עליהן? תחקיר

88 שיתופים | 132 צפיות

"הוא היה העורך הכי מדהים שלי. העבודה עם יודה הפכה מיתולוגית עוד בחייו. לצד זאת, הוא היה אדם אפל, נקמן, שקרן, חסר גבולות ואלים. לא ביד, זה לא היה לכבוד שלו. הוא השתמש בלשון. הוא יפיץ עלייך שמועות, יתנכל לך, יטריד אותך, יירד לך לחיים, ינסה ואולי גם יצליח להרוס אותם. אין לו קו אדום וכל האמצעים החוקיים כשרים", כך כתבה השחקנית בהווה והעיתונאית לשעבר נטע ריסקין בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה, יומיים לאחר מותו של העיתונאי המנוח יהודה נוריאל. נוריאל היה העורך של ריסקין כשעבדה ככתבת במוסף סופהשבוע של מעריב. 

את יודה הכרתי בגיל 23. הוא שלף אותי מחדר צ׳ט כלשהו שהכרנו בו לחיים סוערים ומסעירים. בזמן שהיינו חברים טובים יודה היה…

פורסם על ידי ‏‎Neta Riskin‎‏ ב- יום שישי, 3 ביולי 2020

ריסקין לא הייתה היחידה שהעידה ברשת, ולאחרונה גם בכתבת תחקיר גדולה שפירסמה תמר קפלנסקי בעיתון "הארץ", על יחס משפיל ומתעלל מצדו של נוריאל. לאחר פטירתו כתבה עליו גם הזמרת עלמה זהר שהייתה בעבר חברתו למערכת "ידיעות אחרונות": "אחרי מותו של העיתונאי הנאור, יקומו נשים רבות לספר שהיה שוביניסט ומטרידן. אני כל כך שמחה שהספקתי לומר לו זאת בפניו, בזמן אמת. איש קטן מאוד". אל ריסקין הצטרפה גם המשוררת נעם פרתום, שהתבטאה כך: "ביממה שחלפה מאז שכתבתי את הפוסט הקודם על יהודה נוריאל זרמו אליי כמה וכמה הודעות מנשים שהוא דרס ואימלל – שלא לומר חירב את נשמתן. נגלה לעיניי פרופיל מחריד של תוקף סדרתי, מתעלל נפשית שרמנטי בתחילה – אך כפייתי ואלים ורב תחבולות בהמשך". 

ביממה שחלפה מאז שכתבתי את הפוסט הקודם על יהודה נוריאל זרמו אלי כמה וכמה הודעות מנשים שהוא דרס ואימלל – שלא לומר חירב את…

פורסם על ידי ‏‎Noam Partom‎‏ ב- יום שישי, 3 ביולי 2020

נשים נוספות, בהן גם נשים שניהלו איתו מערכת יחסים רומנטית, חלקו את סיפוריהן האישיים על ההתעללות שחוו, עיתונאיות כמו הדס בשן (כתבת "את") ושירה פור דיברו בגלוי בכתבה ב"הארץ", אחרות עשו זאת בצללים או ברמיזות זהירות. המשך דבריה של ריסקין מבהיר מדוע נשים רבות עדיין פחדו להחשף: "בהכירי את המנוח אני יודעת להגיד בוודאות רק שהוא היה מטרידן נפשית – סוגה שהעולם עדיין לא מוכן לה. יש כל כך הרבה זני הטרדות בעולם ולצערי רק אחת נחשבת באופן מובהק לפלילית, או לא מוסרית או לגיטימית. לא, יש גם מטרידים נפשית. מבחינתי ולאחר שנחשפתי לכמה, לא רק יודה, הם לא פחות גרועים מכל מטרידן מינית – אם לא יותר. אבל הנה, כל עוד הם לא הטרידו אף אחת מינית הם מהלכים בינינו וקולם נשמע וניתן לפרשנות". עיון בפיד בימים שלאחר מות נוריאל גילה כי היא צדקה חלקית. בעוד חציו של העולם – חצי שכלל גם גברים בעמדות מפתח בתחום התקשורת לצד טוקבקיסטים מתלהמים – באמת לא היה מוכן לשמוע, והתרעם על חילול כבוד המת ועל קטנוניותן של הנפגעות; חציו השני של העולם דווקא רצה להאזין לנפגעות ולהזדהות עם כאבן. 

מתוך הפייסבוק של נטע ריסקין: "בהכירי את המנוח אני יודעת להגיד בוודאות רק שהוא היה מטרידן נפשית – סוגה שהעולם עדיין לא מוכן לה. יש כל כך הרבה זני הטרדות בעולם ולצערי רק אחת נחשבת לפלילית"

אף שססמאות בגנותה של האלימות המילולית מעטרות את קירותיו של כל בית ספר יסודי בארץ, הנורמה בחברה הישראלית היא שאין ענישה כנגד אלימות מילולית בין מבוגרים, למעט לשון הרע. ואכן, מי שתעיין בכותרות מן השנים האחרונות תוכל למצוא הרשעות בעברות של אלימות מינית ואלימות פיזית במשפחה (שגם הן טיפה בים המקרים הלא מדווחים), אך לא תמצא הרשעות בעברות אלימות פסיכולוגית. "החוק בישראל וגם במדינות אחרות אינו מגדיר התעללות נפשית בין מבוגרים כעברה עצמאית, אלא רק כנסיבה מחמירה בסעיפי חוק אחרים, כלומר, נסיבה שמצדיקה עונש חמור יותר על עברה אחרת כמו אינוס", מסבירה עו"ד רוני אלוני־סדובניק, המתמחה בייצוג נפגעי ונפגעות אלימות מינית וטראומה. "לצערי אין עדיין עברה עצמאית כזאת בחוק העונשין, אף שהיה ראוי שתהיה כבר מזמן", היא אומרת. 

גם המודעות הגבוהה להטרדות מיניות הופיעה רק לאחר מהפכת Me Too, אך מהפכת Me Too לא חיכתה שהציבור יהיה מוכן. נשים רבות שהעזו לקום ולחשוף את סיפוריהן, ולמעשה דרשו את הוקעתן של ההתנהגויות הללו אל מחוץ לתחומי ה"שובב" וה"מחמיא". תנועת Me Too היא זו שתבעה בעלות על תחום שלם שהיה נחשב ל"אפור" מעצם קיומו – ומיינה אותו לשחור ולבן. האם התעללות נפשית היא השלב האבולוציוני הבא של המהפכה?

שליטה מקרוב

אלימות רגשית, אלימות פסיכולוגית או התעללות נפשית – כולם שמות שונים לאותה התופעה, שנמצאת בשיח האקדמי זה ארבעה עשורים. ד"ר בני ביילי, מרצה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, מטפל וחוקר בתחום של אלימות בין בני זוג, מגדיר זאת כ"כל ביטוי תוקפנות מילולית ולא מילולית שיש בו כוונה לפגוע רגשית באדם אחר ואף לכפות עליו שליטה כוחנית". לדבריו מדובר ברצף שמתחיל בדפוסים פסיביים, כמו התעלמות ו"ברוגז", ממשיך בסרקזם ובציניות, מתקדם לכוחנות, כפייה, כינויים מנמיכים ומסתיים בקצה היותר חריף של הפחדה ואיומים. "כשאנחנו אומרים 'אלימות רגשית', חשוב להבין שאלו עלולות להיות התנהגויות מאוד רווחות והקו המבחין בין קונפליקט פוגע רגשית או לא אינו ברור וחד משמעי. בכל מערכת יחסים יש קונפליקטים הנושאים פוטנציאל פגיעה רגשית בפרטנר בשעת ריב. מערכות יחסים אינן חפות מתוקפנות", הוא מבהיר, "הקריטריונים שמבחינים התעללות רגשית מתוקפנות נורמטיבית כוללים את משך ההתנהגות וחומרתה, ואת ההקשר שבו היא מתרחשת". 

מדוע אלימות רגשית נחשבת לבעיה מגדרית? לדברי ד"ר ביילי, הקשר בין המאבק באלימות פסיכולוגית והמאבק הפמיניסטי הוא בעיקר תדמיתי. "מתוך כלל מחקרים ומדגמים שונים ורבים שנעשו, יש שמצאו שנשים דווקא אלימות יותר רגשית, יש שמצאו שיעורים גבוהים יותר בקרב גברים, והיו שמצאו שיעורים זהים. בסופו של דבר התשובה היא שכנראה השיעורים הם דומים בקרב נשים וגברים", הוא מסכם. סקירה קצרה של מחקרים שנעשו בתחום בכתבי עת פסיכולוגיים מגבה את דבריו. "בזוגיות, האלימות הרגשית היא לרוב אינטראקטיבית, דו כיוונית", הוא מוסיף. "אך כשמסתכלים על אלימות פיזית, ובייחוד לקצה החמור של הרצף – התמונה הרבה יותר דיכוטומית, כשגברים הרבה יותר רצחניים, פוצעים ומפחידים מנשים", הוא מציין. 

רונית לב ארי, ויקטימולוגית וקרימינולוגית: "הצורך בשליטה נובע לרוב מחרדת נטישה שהמקור שלה בדרך כלל הוא בדימוי עצמי פגוע. זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות קיצוניות שנועדו לבסס שליטה על האחר"

הרעיון שאדם קרוב טווה סביבנו קורי מניפולציות ומתכנן להשתמש בנקודות התורפה שחשפנו בפניו מתוך אמון וקרבה כדי לגרום לנו כאב נפשי – הוא רעיון מבעית. האם אותם מתעללים הם אכן מאסטר מיינדס מניפולטיביים, או נשים וגברים פגועים בעצמם? ומדוע פעמים רבות קיים פער כה חד בין הכריזמה הכובשת הניכרת בהכרות השטחית, ובין האישיות המתעללת בין כותלי הבית או המשרד? פנינו לד"ר ביילי ולרונית לב־ארי, קרימינולוגית, ויקטימולוגית ומנהלת מרכז ידע רגיש מגדר לטיפול בעמותת בית רות.

לב־ארי מדגישה כי מילת המפתח להבנת האדם המתעלל היא "שליטה". "צורך זה נובע לרוב מחרדת נטישה שהמקור שלה בדרך כלל הוא בדימוי עצמי פגוע", היא אומרת, "זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות קיצוניות שנועדו לבסס שליטה על האחר – גילויי קנאה, חשדנות, תחקירים עד אמצע הלילה. הגיע אליי למשל סיפור של גבר שדרש מאשתו, עובדת בכירה בבנק, להשאיר את הטלפון פתוח במשך כל יום העבודה כדי שישמע את כל השיחות שלה לאורך היום".

"אדם עם דימוי עצמי נמוך ופגוע מועד יותר להרגיש שהוא צריך להנמיך את האחר ביחסים, לדכא אותו או להכתיב בשבילו, כדי להרגיש בעל ערך", אומר ד"ר ביילי ומוסיף למשוואה שני מאפיינים אישיותיים חשובים. "נראה שאנשים מתעללים מתאפיינים ביכולת ויסות רגשי נמוכה, לצד תחושת מוקד שליטה חיצוני. הביטוי 'מוקד שליטה' מתייחס ליכולת לקחת אחריות ולאופן שבו האדם פותר בעיות. אנשים עם מוקד שליטה פנימי יחפשו את הפתרון אצלם. אנשים עם מוקד שליטה חיצוני יגידו לפרטנרית – 'את הבעיה'". 

סכנת הרעלה

להתעללות הרגשית יש פן מפחיד ומטלטל נוסף, והוא עיוות המציאות, דהיינו ערעור האמון של הנפגעת בשיקול דעתה ולעתים אפילו בתפיסת המציאות שלה. הפוגע משכנע את הנפגעת כי היא מדמיינת, הוזה או מגזימה, ובכך מנטרל את יכולתה להציב גבולות ולהגן על עצמה, לבסס את השליטה בה ולזרוע בה ספקות מנכרים. דפוס התנהגות זה מכונה גזלייטינג. על כך יכולה להעיד דפנה (שם בדוי), בת 36 מיישוב בנגב, שהייתה בזוגיות מתעללת למשך שנה. "זה התחיל מדברים קטנים. בן הזוג היה עושה דברים שידע שמפריעים לי, ואז מכחיש שהוא עשה אותם", היא מספרת, "כל ההתנהגויות שלו היו תמיד מוסוות. היה נורא קשה לזהות שזו זוגיות אלימה כי הבן אדם אף פעם לא הרים יד, לא איים, לא צעק, לא קילל, והיה נראה מקסים כלפי חוץ, כל החברות שלי מתו עליו, אבל בכל פעם שהלכתי להורים שלי או נפגשתי עם חברות, הוא היה עושה לי את המוות. לא על ידי איומים אלא על על ידי שיחות טלפון בלתי פוסקות שהוא מתגעגע אליי, וסצנות בכי קורעות לב שאילצו אותי לחזור הביתה".

כאשר דפנה מנסה להיכנס לראש של בן זוגה לשעבר, היא מציירת תמונה דומה לזו שמשרטטים ד"ר ביילי ולב־ארי. "הוא היה נורא חסר ביטחון ומאוד פחד שאעזוב, הוא אמר לי את זה כמה פעמים. הוא ניסה להשאיר אותי איתו בכך שגרם לי להאמין שאני לא ראויה ליותר טוב", היא מספרת. "למשל הייתה תקופה שעליתי קצת במשקל. הוא לא נתן לי רגע של שקט, אך הכל נעשה בצורה מעודנת מאוד. הוא היה אומר לי כמה פעמים ביום: 'אני דואג לך. אני רוצה שתישארי יפה כמו שאת יכולה להיות. חשובה לי הבריאות שלך'. בסוף את מפנימה את זה ולא מזהה את עצמך במראה. יום אחד זרקתי משהו בעבודה על זה שאני שמנה, וכל מי שהיה שם הסתכל עליי כאילו 'מאיפה נפלת'. הוא הצליח לערער את המציאות שלי באופן יסודי בלי ששמתי לב שמשהו לא בסדר. יש אנשים שמרביצים, ויש אנשים שמה שהם עושים זה ללחוש לך באוזן דברים רעילים כשאף אחד לא שומע, ומפני שכל הסביבה מאשימה אותך את מתחילה להאמין שהבעיה היא בך. כמה חודשים אחרי הפרידה לא יכולתי לעבוד, חוויתי חרדות והתחלתי טיפול תרופתי". 

דפנה (שם בדוי) : "הוא ניסה להשאיר אותי איתו בכך שגרם לי להאמין שאני לא ראויה ליותר טוב. יש אנשים שמרביצים, ויש אנשים שמה שהם עושים זה ללחוש לך באוזן דברים רעילים כשאף אחד לא שומע"

האם לרוב המתעללים יש תוכנית סדורה? האם המתעלל הטיפוסי חושב לעצמו באופן מודע 'עכשיו אני עושה גזלייטינג כדי שהיא תישאר איתי ותהיה כנועה לי'? או שאנחנו נוטים לייחס כוונת זדון במקום שאין, ומדובר בדפוסי יחסים לא מודעים? 

"שני התיאורים מדויקים ומתארים שני טיפוסים שונים. המקרה הראשון יותר פתולוגי, יותר מטריד וקשה לטיפול", משיב ד"ר ביילי. "ישנן כמה פתולוגיות נפשיות שיכולות להוביל להתנהגות הזאת, למשל הפרעת אישיות נרקיסיסטית או גבולית, עם אלמנטים מניפולטיביים מאוד. מישהו שבאופן אסטרטגי תוקף את דפוסי החשיבה או הנראות הפיזית של הפרטנר, ובאופן שיטתי מנמיך אותו – יכול להיות שמדובר במישהו עם אישיות בכיוון הפסיכופטי, ללא יכולת אמפתית וללא חסמים מצפוניים".

ד"ר ביילי מסביר כיצד יכול להתפתח מבנה אישיות כזה. "קיימים מגוון רחב של סיפורים אישיים ומכניזמים משפחתיים שיכולים להוביל לפתח דפוס פוגעני ביחסים קרובים. דוגמה אחת – אם אני כילד גדלתי עם מודל הורות של הורה שתלטן, דומיננטי, נוקשה – זה יכול להוות קרקע ראשונית שתהפוך אותי לבוגר כזה, עם צורכי שליטה גבוהים. דוגמה נוספת יכולה להיות דווקא ילדה שגדלה עם חוויות רבות של חוסר שליטה, וחשה חרדתיות גדולה מול מצבי עמימות, ומשם נובע צורך מאזֵן. לאדם יכולים להיות כישורים קוגניטיביים ואינטלקטואליים שמשרתים אותו בספירה הציבורית. אבל ברמה האינטימית, במקומות שבהם הוא מושקע וחשוף, מתעוררים ונמתחים נימים פסיכולוגים מוקדמיים מהילדות המוקדמות, שמייצרים התנהגות פוגענית".

"באוכלוסייה יש הרבה יותר מקרים שבהם האלימות הפסיכולוגית איננה כה מכוונת מטרה, ונעשית לעתים באופן אימפולסיבי מתוך חוסר מודעות", ממשיך ד"ר ביילי, "מרבית הגברים האלימים למשל לא מודעים לאיך שהם נחווים על ידי סביבתם, אבל בקבוצה טיפולית טובה הם מצליחים לקבל שיקוף להתנהגות שלהם, ולא אחת גם לשנות אותה".

לב־ארי מוסיפה תיאור משלה לאותו טיפוס: "הוא לא מוציא לפועל תוכנית מדוקדקת בעלת מאה שלבים שמטרתה לאמלל את זוגתו. הוא מתאהב ומרגיש שמצא את אהבת חייו, וזה מה שיש לו להציע. יש לו אישיות שיש בה הרבה מאוד חרדות ודימוי עצמי נמוך וחסכים, והוא מצפה שזוגתו תמלא לו את הבור". 

אצל חלק מהמתעללים ההתנהגות הרעילה גולשת גם לקשרים בעבודה ובין חברים. "אם גבר מתעלל בחבריו לעבודה או בעובדים שלו, יש סיכוי גבוה מאוד שהוא מתעלל גם בזוגיות. זה מראה על רמה נמוכה יותר של שליטה עצמית", מעידה לב־ארי. האם גברים מתעללים רגשית נידונו להיות מתעללים סדרתיים? גם הפעם מדובר בתשובה מורכבת. "זה תלוי במבנה האישיות ובהיסטוריה האישית שלו עם יחסים, וגם בדינמיקה שמתפתחת בתוך זוגיות ספציפית. גבר שבעבר התעלל רגשית, עשוי להיכנס לזוגיות עם אישה שתציב לו גבולות, שיגרמו לו למתן את התנהגותו", אומרת לב־ארי. ד"ר ביילי מצטרף לדבריה: "מידת הפתולוגיה האישיותית היא שתכריע כמה האדם נידון להיות עבד של האישיות הבעייתית שלו, או שיש לו יכולת לקבל ביקורת, להשתחרר ולתקן".

>> התעללות רגשית יכולה להרוג. מונולוג בגוף ראשון של י' שחברתה התאבדה על רקע מערכת יחסים מתעללת

קווי חרום לסיוע נפשי

ער"ן – 1201
הצ'אט של עמותת סה"ר – סיוע והקשבה ברשת
מרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן – 050-9949244, 03-6910921
עמותת בשביל החיים – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו – 03-7487771
מוקד מידע וסיוע של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – 118