הילדים חווים רגרסיה? כך תתמודדו
אירועי השבוע החולף מובילים לתופעות של רגרסיה בקרב הילדים. הרטבות, התקפי זעם, קושי להרדם, חזרה למוצץ - הכל חוזר ובגדול. אז איך להגיב, מה להגיד ומה לא להגיד? המדריך המלא
"סבב ירי", צמד מילים אשר שגור בפי פרשנים ויודעי דבר, תמיד ובימים אלו בפרט. מה זה אומר "סבב ירי"?, איך זה מרגיש "סבב ירי"?פירוק הביטוי מאפשר לראות מקרוב את האנשים אשר חווים זאת מקרוב. אנשים אשר הירי לעבר היישוב בו הם חיים, הבית בו הם מגדלים את ילדיהם, מעורר בהם רגשות של פחד, איום וחרדה.
הורים אשר חווים את האיום על ביתם ואת האיום על היקר להם מכל – הילדים אשר הביאו לעולם הזה והבטיחו להם כי ישמרו עליהם, יגנו עליהם ויתנו מענה לכל צרכיהם.
הדיווחים מתארים הרס ופגיעה ברכוש, הדיווחים מתארים איך "כמעט", איך הם בדיוק לא היו ואיך רגע לפני כן עזבו את המקום. אמנם אין פגיעה בגוף אולם, האיום נחווה, ה"כל כך קרוב" הזה מורגש, שורט ומותיר חותם על נפש האדם. ככל שההתרחשויות קרובות יותר – ביישוב בו חיים, בו גדלתי, משפחה מורחבת החיה במקום, התחושות המתעוררות בעלות עוצמה רבה יותר. הקרוב עושה את זה למוחשי יותר, מאפשר לשמוע את החוויה ממקור ראשון ועלול לעורר בהלה, פחד, חרדה ודאגה.
אנו עסוקים בדרכי החינוך של ילדינו, בבחירת גן הילדים המתאים להם ובית הספר הטוב ביותר וכעת, הורים חווים איום בסיסי ומשמעותי על עצמם ועל ילדיהם. תחושה שהם עומדים בפני מציאות עליה אין להם שליטה וקשה להם יותר למצוא פתרונות ומענים. הורים נדרשים בעת הזאת למצוא את תעצומות הנפש להכיל את שהם חווים ולהיות שם במקום מכיל, מבין, נותן לגיטימציה, מרגיע ומעודד עבור ילדיהם.
רגרסיה בקרב ילדים
בין ההורים מסתובבים הילדים, מתבוננים, שומעים, מקשיבים וסופגים פנימה. קצת מסבירים להם, קצת מתווכים להם והרבה הם מוסיפים, משלימים את הסיפורים ששומעים ובדרך כלל משלימים לסיפורים רעים יותר. הילדים עוקבים אחר תגובות ההורים, אחר שיחות הטלפון, אחר השיח ביניהם, מתרשמים, לומדים והתנהגותם מושפעת מכך.
הילדים שלנו יותר מתנהגים מאשר מדברים. הם פחות ידעו לומר את שחשים, לתמלל את מה שהמציאות מעוררת בהם, ואז אנו נראה ביטויים התנהגותיים ושינויים בהרגלים של הילדים, אשר יעידו על התחושות המלוות אותם.
רואים ילדים שיותר קשה להם לווסת את הרגשות הגואים בהם. עולה בהם דאגה, חרדה, פחד, אי נוחות, תסכול והם לא יודעים לומר את זה להורים. אז הם בוכים וצועקים, משתטחים על הריצפה כי יש מעדן וניל ולא מעדן שוקולד ואנחנו לא מבינים מה הם בעצם רוצים לומר לנו. ילדים החווים יותר התקפים והתפרצויות זעם מוציאים החוצה את כל הרגשות המבעבעים בתוכם. רואים ילדים שהתרגלו להרדים את עצמם ולישון במיטה שלהם, מבקשים שישארו לידם. מבקשים לישון ליד ההורים, כי הם מפחדים, כי קשה להם להכיל את כל מה שחוו ושמעו. רואים ילדים אשר נגמלו מחיתולים, שבים להרטיב, שנגמלו ממוצץ וזקוקים לו שוב לצורך הרגעה.
הבנה של התנהגות הילדים והתייחסות יעילה של ההורים, עשויות לקדם את ההתמודדות עם הרגרסיות אשר ההורים רואים בקרב ילדיהם. והנה הכלים:
- לצפות לרגרסיה – ההבנה שהשינוי, הרגרסיה שאנו רואים הינה צפויה ומובנת וכי ההתנהגות של הילד מותאמת למציאות המאתגרת עבורו ועבור כולנו.
- לא להיבהל – נכון, זה מפתיע אתכם, נכון כבר הייתם במקום אחר, נכון אתם לא מבינים למה. הבהלה לא משרתת אתכם ולא את ילדכם. כאשר הילד שלכם רואה אתכם נבהלים, גם הוא נבהל ומרגיש: "מה קורה לי, משהו לא בסדר אצלי".
- מה זה אומר לי – הילד אומר לכם משהו בהתנהגות שלו, הילד אומר לכם משהו בשינוי שאתם רואים בו. לצאת לחשיבה של ההורה בינו לבין עצמו ובין בני הזוג.
- מה לא לעשות – לא לשאול את הילד מה קרה? מה השתנה? "חמוד, אתה כבר בוגר, מה פתאום אתה שוב מרטיב?" הילד שלכם לא ידע לענות על השאלה הזאת.
- הפרדה – הפרידו בין הילד לבין ההתנהגות שלו. ההתנהגות מעידה על מה הוא יכול עכשיו, בנקודת הזמן הזאת ואינה מעידה על איזה ילד הוא או איזה אדם מבוגר יצמח להיות.
- התייחסות עניינית – התייחסו באופן ענייני להרטבה: "אני רואה שנרטבת חמודי, בוא נחליף".
- התייעצו עם הילדים – שאלו את הילד שלכם: "מה יעזור לך להירדם במיטה שלך? בוא נחשוב, בוא נחפש ביחד מה עשוי לעזור לך?"
- לגיטימציה לרגש – הילד נסער, נרגש, זועם, היו אמפתיים למה שהוא מרגיש. תנו לגיטימציה לתחושות שלו ועזרו לו לתת להן שם: "אני מבינה שאתה כועס", "אני מתארת לעצמי כמה זה מדאיג", "זה באמת מאד עצוב". עזרו לילדים להכיר את השמות של הרגשות הגואים בהם.
- אופק אופטימי – הסבירו מה אתם עושים – איך אנחנו שומרים על עצמנו, איך אנחנו נערכים לאור המצב ונענים להנחיות פיקוד העורף.
- פחות ופחות חדשות – המעיטו בצפייה בחדשות ובעידכונים השוטפים. האינפורמציה אשר כל הזמן זורמת פנימה ממוקדים רבים מגבירה את הדאגה, מיותרת ומייצרת לחץ אשר השפעתו שלילית.
הורים יקרים, מה שאתם רואים כעת הוא זמני ולא כאן על מנת להישאר. תוכלו אתם והילדים שלכם ללמוד לפתח שפה רגשית, לעודד, לחזק, לגלות כוחות התגברות ולהיות ספר הזיכרונות של הילדים שלכם – להזכיר להם שהיה קשה ושהם התגברו על הקושי.
יהודית אוליבר היא מדריכת הורים מוסמכת מטעם מכון אלדר