הרצח של שרית אחמד הוא חלק ממפלצת האלימות הגדלה

הרצח של שרית אחמד פוענח במהירות, ואישש את הסברה שמי שהזמין את הרצח שלה היה אחיה, על רקע נטייתה המינית. אותו האח ממש, יחד עם אח נוסף, הורשעו באיומים על חייה של שרית לפני כשנתיים, וריצו עונשי מאסר.

>> "אני הולכת לישון אחרי שסיימתי לסקר רצח, וקמה בבוקר לרצח אחר"

יש נטייה להתייחס לעליית הפשיעה ומספר הרציחות בחברה הערבית כבעיה מגזרית, ולא לאומית. ובתוך הבעיה המגזרית, לראות את הרציחות האלו על רקע מאבקי שליטה על טריטוריה וכסף. אלא שאלימות היא מפלצת שלא יודעת שובע, וככל שמאכילים אותה יותר, כך היא גדלה ומתפשטת. כך, העובדה שיש יותר נשק ונגישות להזמנת רצח, מקלה על מי שמעוניינים לרצוח את נשות הבית על רקע מגדרי או נטייה מינית, ובמקרים מסוימים גם מקשה על פענוח המקרה – אם בעבר מי שהיה מעוניין לרצוח בת בית היה צריך לבצע את זה בעצמו, כיום ניתן להזמין את הרצח ולייצר אליבי בזמן שהוא מתרחש. גם המחשבה שהרצח בחברה הערבית יישאר בתחומיה, אינה נכונה. יש קשר הדוק בין ארגוני פשיעה ערבים ליהודיים, ויש איום ממשי שהזליגה לגידול ברצח יהודים על רקע פלילי היא רק עניין של זמן. אלא שבמקום לדאוג לצמצם את הנשק במרחב הציבורי – הממשלה דווקא מגדילה אותו.

על אף הקשר בין קלות הרצח במקרים שהמניע להם היה מגדרי או על רקע נטיה מינית ובין עליית הפשיעה בחברה הערבית כולה, אסור להתעלם מהעובדה – כפי שעשו מרבית הפוליטיקאים הערבים – שלא מדובר ברצח זהה לרוב הרציחות האחרות. זה לא אומר שחייהם של אחדים חשובים יותר משל אחרים, אלא שההתעלמות מבסיס הרצח חוטאת למציאות וגם לא מאפשרת לייצר לו מענים מדויקים, הן מבחינת המדינה והן בצורך באמירות ברורות מצד מנהיגי החברה למגר כל לגיטימציה לאלימות ואפליה על רקע להט"בופובי.

הביטוי "רצח על כבוד המשפחה" הוא ביטוי שמסיר אחריות ברשויות השלטון ומוסדות המדינה. ביותר מדי מקרים ראינו "כתובת שהייתה על הקיר" – מקרה רצח של מישהי שהייתה מוכרת למשטרה ולרווחה, כמו במקרה של שרית אחמד

זה נכון שהרצח של שרית אחמד ייצר יותר כותרות בעיתונות בעברית. ייתכן שחלק מההתייחסויות, בחלק מכלי התקשורת, הן כדי להוקיע את הערכים הקיימים בחברה הערבית ("הפרימיטיבים"). אבל אין ספק שחלק מהזעזוע נובע מכך שחיי להט"ב, ביטחונן.ם ורווחתן.ם, אינם מוגנים מספיק במדינת ישראל. רצח הוא מקרה חריג, אבל גם מעשים הומופוביים אחרים, כמו תרסיס פלפל בפניהם של זוג גברים, מייצר תחושה קשה של חוסר ביטחון בתוך המרחב הציבורי.

>> הפתרון לרבנות: להתחתן עם אישה

וחשוב להדגיש שוב ושוב: הביטוי "רצח על כבוד המשפחה", שמייחס את הרציחות של נשים על רקע מגדרי או מיני בחברה הערבית למנטליות או תרבות, הוא ביטוי שמסיר אחריות ברשויות השלטון ומוסדות המדינה. ביותר מדי מקרים ראינו "כתובת שהייתה על הקיר" – מקרה רצח של מישהי שהייתה מוכרת למשטרה ולרווחה, כמו במקרה של שרית אחמד. זאת אחריות המדינה לפעול נגד פשיעה ורצח באופן כללי, ולייצר מענים ספציפיים בכל הנוגע לאלימות כלפי נשים.

הממשלה צריכה לשנות את הגישה שלה לחלוטין – ראשית, לשנות את ההתייחסות למקרי הרצח, ולייצר מאמץ בין-משרדי משותף לצמצום הפשיעה בחברה הערבית, כפי שנעשה בתקופת הממשלה הקודמת; שנית, לאמץ את אמנת איסטנבול שקובעת את קווי המדיניות להגנה וצמצום אלימות נגד נשים, ולתקצב את התוכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים במלואה; ושלישית – להתחיל להילחם בלהט"בופוביה בכלל החברה הישראלית. ההתבטאויות של חלק מבכירי הממשלה ושל הרבנים הקיצוניים איתם הם מזוהים מקלה ומתירה את הפגיעה בקהילה. ניתן עדיין לשנות כיוון. את מפלצת האלימות חייבים למגר.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל