העולם הוא במה – חלק ב'

עודד קוטלר והרב מיכאל לייטמן בשיחה על קבלה, משחק ורוחניות
משחק על פי הקבלה
עודד קוטלר: "בעולם המשחק יש 'אלמנט' של העמדת פנים – אני יכול להעמיד פנים שאני קבצן או מלך – וזוהי בעצם תורת המשחק. איך האמת הצרופה של תורת הקבלה מסתדרת עם עולם התיאטרון והמשחק?"
הרב לייטמן: "למעשה, חכמת הקבלה מסבירה שכולנו שחקנים. ב-20 השנים הראשונות של חיי למדתי משחק: הסתכלתי על ההורים, על החברים, על המורים ועל שאר האנשים בסביבה, ולמדתי מהם כל מיני צורות התנהגותיות. ראיתי כיצד הם מתנהגים בסיטואציות שונות, 'קניתי' מהם את הדמויות האלה, זאת אומרת, הפנמתי אותן, ואחר כך, כמו שחקן שמורכב מדמויות רבות, שלפתי דמות מתוך 'המחסן הפנימי' ושיחקתי אותה בהתאם למצב. כך אנו מתנהגים בחיי היומיום".
עודד קוטלר: "כלומר, קשה לנו לזהות מי האיש שנמצא מולנו, האם הוא אותו אדם שאנחנו רואים או שהוא הרכבה של עוד כמה אנשים…"
הרב לייטמן: "אגלה לך סוד: אין איש מולנו".
עודד קוטלר: "מה זאת אומרת? אז מי בכל זאת נמצא מולי?"
הרב לייטמן: "בספר ישעיהו כתוב 'באתי ואין איש', כלומר הבורא 'מחפש' בכל העולם אדם בעל אישיות אמתית משל עצמו, אבל אין איש כזה. לעומת זאת, כשאנו עושים את צעדינו הראשונים בלימוד חכמת הקבלה, אנו מתחילים לזהות את המנטליות ואת ההתנהגויות של הדמויות שקנינו במשך כל חיינו, ודרכן אנו מוצאים את ה'אני' האמתי שלנו. אנו מתעמקים עד הנקודה הפנימית שלנו, שואלים מתוכה 'מה הטעם בחיים?' וכך מתחילים להתפתח".
עודד קוטלר: "ואז האישיות האמתית שלנו תצא לאור?"
הרב לייטמן: "כן".
עודד קוטלר: "אז אם אגיע בסופו של דבר לגילוי עצמי, לא אוכל יותר לשחק!".
הרב לייטמן: "לא נכון, אתה תישאר שחקן, רק שבמשחק שלך, בין שתרצה ובין שלא, תתגלה הדמות הנכונה והאמיתית ש'קנית'. אדם שלומד קבלה לומד להכיר יותר את חומר הבריאה, הוא מפתח יכולת לראות את הבריאה לעומקה, בכל הממדים. חושיו מתרחבים ומתחדדים, הוא עצמו נעשה מרוכז יותר במה שהוא עושה, כי הוא רואה עכשיו את תמונת המערכת השלמה, המלאה".
"חכמת הקבלה מלמדת את האדם כיצד לפתח חוש נוסף, שישי, שבאמצעותו ניתן להכיר את העולם הרוחני. לכן כל מי שהוא אמן – שחקן, צייר, זמר וכו' – יכול להרחיב את כליו, את יכולותיו, מתוך העיסוק בחכמה, כך שהוא יחוש עמקות יתר באמנות שבה הוא עוסק. שחקן המשחק תפקיד בפני הקהל מתוך הבנת המציאות האמתית, גורם לצופה לחוש פתאום במעין עמקות שכזו הנובעת ממקור בלתי נודע, מעין קסם, כוח פנימי שמושך. הקשר המיוחד הזה בין השחקן לקהל יפתח משהו בצורת המשחק וברמת התקשורת הרגשית ביניהם".
אהבה ודאגה לזולת
עודד קוטלר: "אז בעצם אתה אומר שעל ידי לימוד הקבלה תהיה לנו היכולת 'לקרוא' ולהבין נכון את זולתנו ובכך למנוע קונפליקטים?"
הרב לייטמן: "כשהאדם מתחיל לגלות את האמת, הוא מרגיש את האחר כמו שהוא מרגיש את עצמו, רואה את כולם קשורים אליו כחלקי נשמתו. הבעיה היא שכעת שורה עלינו מסך של הסתרה הנקרא 'גלות', גלות מההכרה שכולנו שייכים במקור לנשמה אחת. אדם שמגלה את המציאות הזאת מתעלה מעל הפערים החיצוניים בין בני האדם ורואה את קשרי האהבה בין האנשים. במציאות שכזו אין טעויות ואין קונפליקטים".
עודד קוטלר: "אם אפשר, שאלה אחרונה: היום המבנה הכלכלי של העולם עובר לתפישה יותר ויותר קפיטליסטית. האם יש מושג כלשהו בתורת הקבלה שממנו ניתן להבין באיזו חברה כלכלית נחיה?"
הרב לייטמן: "כמובן. בעל הסולם, גדול מקובלי המאה ה-20, הקדיש לכך חיבור שלם המכונה "כתבי הדור האחרון". בכתביו הוא מתאר חברה שבה כל הפעולות נעשות אך ורק מתוך דאגה לזולת. ואיני מתכוון למשטר הקומוניסטי ששלט בברית המועצות לשעבר. על פני עשרות עמודים הוא מתווה את הדרך למצב שבו כולנו נרגיש קשורים זה לזה ונחיה באהבה הדדית".
עודד קוטלר: "מי שיש לו יתן למי שאין לו, פחות או יותר?"
הרב לייטמן: "כמו שאתה מתחלק עם בני משפחתך מתוך אהבה והרגשה שהם חלק ממך, כך אתה תנהג עם כולם ועוד יותר מזה. בחברה כזו לא נצטרך חוקי אכיפה מיוחדים, לא משטרה ולא צבא, משום שגילוי האלוקות בקשר בין בני האדם ימלא את כל חסרונותיהם…".
דודי אהרוני, דוא"ל: dudi_a@kab.co.il
מתוך מגזין: קבלה לעם