"הסוד" ופשרו

לא צריך הרבה כדי לביים סרט ניו-אייג': רק מעט מוסר מפוקפק
אתמול ראיתי סרט שמציג את "הסוד", הדרך לחיים מאושרים. זאת, אם אושר נמדד ביורו או בדולר, לבחירתכם. "הסוד" הגדול הוא "חוק המשיכה": אתה מקבל את מה שאתה מצפה לו, כאשר דברים חיוביים או שליליים נמשכים אליך לפי מחשבותיך. אותו "סוד" מגובה באינספור דוגמאות פשטניות ומניפולטיביות, במשהו שניתן לקרוא לו סרט במובן הטכני בלבד. מדובר באוסף ראשים מדברים, וקטעים המומחזים במיטב המסורת של החוג לקולנוע בבית ספר תיכון, החוזרים עשרות פעמים על אותה מנטרה. בין כל אלו מצוטטים הוגי דעות גדולים, שדבריהם מוצאים שוב ושוב מהקשרם. למרבה השמחה, רובם מתים, כך שהם לא יכולים להתמרמר על השימוש הנלוז בהגותם.
כמובן שאותו "סוד" נשמר בקפידות על ידי "אנשים רעים" חסרי שם ונטולי פנים, כדי לשמור על כוחם. לאחר צפייה, אני יכול להעיד שכל תוכנית סבירה לשליטה בעולם צריכה להתחיל בהפצת "הסוד" במספר רב ככל האפשר של עותקים. אנשים שעסוקים בפנטזיות על כסף ומוכנים לקנות מסרים כל כך רדודים הם חומר גלם מצוין לדיקטטורות.
ודאי שיש מקום לחשיבה חיובית בחיים. ברור כי בן אדם שמח ובטוח בעצמו ימצא יותר הזדמנויות להצליח, וימשוך אליו אנשים חיוביים ושמחים. הבעיה היא ההנחה שיש קיום לחשיבה חיובית מעבר למישור החברתי, וכי ליקום אכפת ממה שאנחנו חושבים, ולא רק שאכפת לו, אלא יש לו גם חברת הפצה, מעין אמאזון פאן-גלקטית שמקבלת תשלום במחשבות שמחות.
החומרנות במסווה הרוחניות
מצפייה בסרט מזדקרת לעין עובדה אחת פשוטה – אחרי שמסלקים את הבבל"ת, מטרת כל ה"רוחניות" הזו היא בעיקר כסף. כל אחד מהדוברים בסרט מדבר על כסף והצלחה לפני בריאות או אהבה. אין כאן חשיבה חברתית או מוסרית, שבמסגרתה עליך לחשוב חיובית כדי לשפר במקצת את העולם מסביבך. כל מה שיש זה הטפה לשיפור חייו הפרטיים של הצופה. בגדים, מכוניות ובתים קודמים תמיד לאהבה או בריאות.
כל זה לא מפתיע, מכיוון שיוצרת הסרט, מודה שהיא למדה את "הסוד" מתוך ספר מ- 1910 ששמו "המדע של ההתעשרות". לזכותו של מחבר ספר זה יאמר כי הוא לא ניסה להסתיר את מטרותיו, בניגוד לסרט.
חוק המשיכה – הזווית הפיזיקלית והביולוגית
במיטב המסורת הנבובה של העידן החדש, המסר מוגש באצטלה פסוודו-מדעית. הסרט מרופד בז'רגון מדעי שאינו אלא בליל מילים חסר משמעות, שכל מטרתו היא להציג שטויות בנאליות כרעיונות מורכבים.
נבחר כאן מספר שטויות שהופיעו בסרט, מכיוון שניתוח של כל שימושי הסרק במדע ידרשו ספר:
- "למחשבה יש תדר" – אכן, ניתן למדוד את הפעילות החשמלית במוח, בבדיקת א.א.ג., אבל עד היום לא הראה אף אחד כי ניתן להפריד בבדיקה זו התדרים המתאימים למחשבות שונות, ולהבין מתי אדם חושב על אופניים ומתי על הליכה לים. אם ליוצרי הסרט יש מאמרים ומחקרים בנושא, אני בטוח שמיטב הנוירולוגים ישמחו לקרוא אותם. מדובר בתגלית גדולה עד כדי כך, שתזכה את מגליה בפרס נובל כמעט בוודאות.
- "אף אחד לא יודע מהו חשמל" – כל תלמיד שנה א' לפיזיקה יודע מהו חשמל. לצערי, הדובר המופיע בסרט בור מספיק לא לדעת זאת, ושחצן מספיק לחשוב שבורותו אוניברסלית.
- "מוכח מדעית כי מחשבה חיובית חזקה פי אלף ממחשבה שלילית" – שוב, אשמח לראות את מכשיר המדידה שמבדיל בין מחשבות חיוביות לשליליות. אני אפילו לא אכעס אם יתברר כי מחשבות חיוביות חזקות רק פי חמש מאות ממחשבות שליליות.
במיטב המסורת, מופיע גם פיזיקאי שמבטיח כי "חוק המשיכה" מגובה על ידי הפיזיקה המודרנית. הגיע הזמן להבהיר כי מדענים הם בסך הכול בני אדם, וגם בשורות הפיזיקאים ישנם תמהונים מרשימים. במקרה זה, מדובר באדם שמעוות בצורה מרשימה את רעיון ה"צופה" וה"נצפה", שמשמשים כמטאפורות לתהליכים המתרחשים ברמה התת-אטומית, שזוהי הרמה שבה מכניקת הקוונטים ישימה. כאשר מדובר על צופה בתהליכים קוונטים לא מדובר על בן אדם, אלא על מדידות ברמה התת-אטומית, וכל ניסיון להפעיל הגדרות אלו על בני אדם הוא מוטעה. במידה ומישהו מקוראי חושב שהוא חלקיק תת-אטומי, הוא מתבקש לפנות לעזרה נפשית בהקדם האפשרי.
שוב, מכיוון שיוצרי הסרט מתעקשים על כך שזהו חוק שקול בתוקפו לכוח המשיכה, אשמח לתת להם ליהנות מהספק, בתנאי שהם מסוגלים להציע ניסוי מדעי, לבצע אותו, ולהראות כי תוצאותיו תומכות במסקנות שלהם. כדי לשחק במגרש המדעי, עליהם לספק יותר מאנקדוטות. אנקדוטות, כמעט מטבען, הן תיאור יוצאי הדופן. באנקדוטות לעולם לא נמצא את חולי הסרטן שחשבו חיובית ומתו ממחלתם.
העוול המהותי
אולם הבעיה העיקרית בסרט, לטעמי, היא לא התוקף המדעי שמנסים לתת לו. לא, הבעיה העיקרית היא ההשלכות המוסריות שלו.
לפי הסרט, אם אתה ילד רעב בדארפור, זו בעיה שלך כי לא חשבת באופן חיובי מספיק. כמו כן, כל שלושת אלפי האנשים שמתו ב-11 בספטמבר אשמים במותם. הם לא חשבו באופן חיובי מספיק. גם תינוק בן חודשיים שמת מוות בעריסה, פשוט לא חשב מספיק מחשבות חיוביות – שכזכור, חזקות פי אלף ממחשבות שליליות – בין האכילה לשינה. ייתכן גם שהוריו אשמים, שכן הם לא חשבו מספיק חיובית.
זה הצד השני והמזוויע של אותו "חוק". אם העשירים הם כאלו בגלל שהם חשבו חיובית, הרי העניים הם כאלו באשמתם. חולה הסרטן במשפחתך הוא חולה באשמתו, אם אנו מקבלים את המסר המרכזי של הסרט, גם אם מדובר בילד בן ארבע. לטענת אחד מהראשים המדברים, חשיבה חיובית יכולה לרפא גם מחלה גנטית. שוב נפתחת כאן אפשרות לקבלת פרס נובל, ואני בטוח שחסידי השיטה ישמחו לקבל את הפרס הכספי הנלווה, מכיוון שלפי הסרט לפחות, התועלת לאנושות של טכניקת ריפוי כזו תהייה פחות חשובה להם מהיתרה בעו"ש.
מאחורי כל היומרה, ראיית העולם של הסרט היא בעצם אנוכית במהותה. אין סיבה לעזור לאף אחד אחר בעולם, לא משנה מה מצבו, מכיוון שזוהי אשמתו בלבד.
האמת העירומה
"הסוד" הוא סרט רדוד ופשטני, המייצג אנכיות חומרנית במיטבה. הסרט אינו מתיימר אפילו להסתיר את המסרים הללו – יוצריו טוענים שניתן לקבל דברים בהזמנה ישירה מהיקום. מניפולטיביות זו בולטת במיוחד כאשר ילד שחושק מאוד באופניים מקבל אותם מהיקום, בבימוי המנצל את מיטב הקלישאות הקולנועיות.
"חוק המשיכה" עצמו בנוי בצורה שמגינה עליו מכל ביקורת. כי הרי אם קיבלת את מה שרצית, הרווחת, ואם לא, זוהי אשמתך: פשוט לא רצית את זה מספיק. בניגוד לנטען בסרט, אין כל דרך לבדוק "חוק" זה כפי שנבדקו חוקי ניוטון או ניבויי תורת הקוונטים. אין גם שום תוקף מדעי לתיאוריות הרפואיות המופיעות בסרט.
ואכן, מדובר בהבל טהור שמשווק חיים מושלמים לאנשים העסוקים מדי בטבורם. ההבטחה לעושר ואושר היא פשוט מפעל שיווקי מרשים, המתבסס על כך שהאדם המצוי מעדיף לרבוץ על הספה ולחשוב חיובית על הרזיה בזמן שהוא בוהה בסרט זה, מאשר לאכול סלט ולצאת להליכה.
לכן, בפעם הבאה שתקראו את "מוכרת הגפרורים הקטנה" אל תבכו יותר מידי. היא לא מתה מקור ומרעב; היא לא מתה בגלל שאיש לא דאג לה. היא מתה בגלל שהיא הייתה צרת אופקים, ילדה דיכאונית ומעצבנת. אולי עדיף כך.
27.02.07