״המפקדת״ הסתיימה ללא קתרזיס, בדיוק כמו החיים עצמם

"לא כל אחד מתאים לכל דבר", אומרת ערבה לנועה בפרק הסיום של "המפקדת" ששודר אמש (שני) בכאן 11. זוהי הודאה שעל פניה אמורה להתפרש כתבוסה אך בפועל זוהי הכרזת ניצחון קטנה, על אחת כמה וכמה כשהיא מגיעה מפי המ"כית הכי כושלת, במחלקה הכי כושלת, בבסיס טירונות כושל שהוא חלק מהמערכת הגדולה והשבלונית שלא מסוגלת להסתכל לכשלונות בלבן של העין ונקראת צבא ההגנה לישראל.

מתוך "המפקדת". כאן 11 | צילום: ורד אדיר

ערבה השברירית (בגילומה של עלמה קיני) היא לא היחידה שמעצם ההודאה בסו-קולד כישלונה – יצאה לחופשי. נועה המ"מ (בגילומה המופתי של אלונה סער), הסנגורית הראשית של המערכת, מודה בכך שכשלה בקריאת המפה ולא ראתה  שלא רק שערבה לא מתאימה למערכת, אלא שהמערכת מסוכנת לה כמעט עד כדי אובדנות. אפילו צליל (בגילומה של נועה אסטנג'לוב), המ"כית החמודה והמורעלת שתעשה הכל בשביל להתקדם בסולם הדרגות, מתחילה לשאול את עצמה שאלות על מוסר וכמה רחוק היא מוכנה ללכת בשביל לאחוז בגביע הקדוש, הלא הוא יציאה לקצונה.

גם נועה וגם צליל זכו ככה לגאולות קטנות, אבל כפי שהמב"סית (בגילומה של מיה דגן) מיהרה להזכיר – צרכי המערכת קודמים לכל. "מי את חושבת שאת?", היא שואלת את נועה שמנסה לקחת אחריות על המצב ומבקשת להתפטר מתפקידה משום שכשלה בו. כי לקחת אחריות זה נחמד והכל, אבל מה שחשוב באמת זה לכסת"ח ולהמשיך הלאה (כפי שמדגימים יפה מיטב שרי הממשלה הנוכחית שהסבירו לנו ש"אחריות אינה אשמה" ולא טרחו להתפטר גם אחרי מותם של עשרות בהר מירון).

מתוך "המפקדת". כאן 11 | צילום: ורד אדיר

וכך הסתיימה לה "המפקדת" – ללא קתרזיס, בלי האפי אנד, אבל גם בלי באד אנד. למעשה לא הייתה כאן אווירת סיום בכלל, כמו הפרידה נטולת הטקסיות של הטירוניות הכושלות מבסיס הטירונות – כך גם בחיים: קחי את הקיטבג ונקסט, אל הכישלון הבא בשרשרת.

אני לא בטוחה אם זוהי השורה התחתונה של יוצרי הסדרה עטרה פריש וניר ברגר, יכול להיות שזו רוח התקופה מדברת מגרוני. פעם, לפני חודש פחות או יותר, כל המדינה בערה יחד עם איציק סעידיאן. סיפורו הטראגי של הלום הקרב שהצית את עצמו לאחר מאבק ממושך במסגרת שהביאה אותו למצב הזה מלכתחילה – פתח תיבת פנדורה. מתחתית התיבה התחילו לצוץ גם קולות של נשים הלומות קרב שהמערכת בלעה וירקה בתום השימוש, חלקן התראיינו אלינו ל"את" במסגרת אחת הכתבות שהיה לי יותר קשה לערוך מבחינה רגשית. לצערי ולצערן הן נדחקו הצדה שוב, לאחר שאסון מירון "גנב" להן את הפוקוס, ואז הגיע מבצע שומר החומות על שלל אסונותיו והרוגיו משני הצדדים ועלה עליו עם הנגמ"ש. ככה זה בישראל, תמיד אסון רודף אסון, כישלון רודף כישלון וכסת"ח רודף כסת"ח.

מתוך "המפקדת". כאן 11 | צילום: ורד אדיר

"המפקדת" הצליחה לשפוך אור על נשים מקצוות וגוונים שונים באוכלוסיה, שפחות או יותר המכנה המשותף לכולן הוא שהמערכת לא באמת רואה אותן. היא לא חתרה לג'סטות דרמטיות גדולות מהחיים, וגם אם היא לא צללה עמוק לקרביים של הדמויות שלה היא עדיין הציגה אותן באופן מורכב שאינו נופל לקטגוריות המסורתיות סטייל "השמנה", "השרמוטה", "הטיפשה" וכו'.

במדינה שבה צבא ההגנה של ישראל הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, יש הרבה ערך וחשיבות לביקורת הסמויה-לא סמויה הזאת. כי לרוב נשים שאינן נספרות בצבא – ואין מה לעשות, רוב הנשים לא נספרות בצבא מעצם היותן נשים – לא נספרות אחר כך גם באזרחות. כשזה נוגע לצורכי המערכת, בין אם הצבאית ובין אם המדינית, הנשים הן עדיין בתפקיד הסטטיסטיות.

מתוך "המפקדת". כאן 11 | צילום: ורד אדיר

לשבריר שנייה היה נדמה שהמציאות הזאת עומדת להשתנות, עם המתווה של ממשלת השינוי שכלל שמונה שרות ו-12 שרים – מאזן כוחות היסטורי במונחים של ישראל. המצב הביטחוני הכשיל את האפשרות הזאת, ושוב נדחקנו הצדה בשביל לא להפריע לגברים שמכתיבים את חיינו (משני הצדדים) לשחק במלחמה. לראייה, הפרשנית המדינית דנה ויס שננזפה על ידי הכתב הצבאי רוני דניאל בשידור חי בחדשות 12 משום שהעזה להשמיע קולות ביקורתיים; יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי (שהיא גם חברה מזה שמונה שנים בוועדת חוץ וביטחון) שנדחקה לפינה שוב ושוב על ידי מגיש אולפן שישי דני קושמרו באטיטוד שכולו "וואלה, למה את היית עושה את זה טוב יותר?"; גל גדות שהעזה לגלות חמלה לשני הצדדים וספגה מטחים של זעם ברשת; והמכשפה התורנית שעל המוקד – מיה לנדסמן  שמגלמת את המ"כית ספיר ב"המפקדת" בצורה פשוט נפלאה, ומתמודדת עם איומים על חייה מאז שהביעה תמיכה במאבק הפלסטיני.

מבלי לצלול למעמקי השירות הצבאי שלי (מאבחנת פסיכוטכנית ומדריכה בקורס מאבחנות), אני יכולה לומר שלמרות המורכבות של התפקיד נהניתי מחוויית השירות שלי באופן גורף למדי. נחשפתי לגוונים שונים של נשים ואנשים, ואני מקווה שהצלחתי לראות את רובם ככולם למרות שייצגתי את המערכת. מבלי לצלול למעמקי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אני חייבת להאמין שלמרות המורכבות של המציאות שאנחנו חיים בה – לדבר הזה יכול להיות סוף הגיוני. בלי קתרזיס, בלי האפי אנד, אבל גם בלי באד אנד.

מתוך "המפקדת". כאן 11 | צילום: ורד אדיר

>> אחרי לחץ ברשת גל גדות הגיבה לאירועים