המחיר לחיים ירוקים

לפני מספר שבועות נפגשתי עם ידידי ר', חובב הטיולים והטבע. ניהלנו שיחה מלומדה על אקולוגיה, מצב כדור הארץ, אפקט החממה, חשיבות המִחזור, ייצור חשמל מאנרגיית השמש, תעשיית הקומפוסט ושאר נושאים הנמצאים ברומו של עולם. כשנפרדנו עלה ר' על הג'יפ הענקי שלו, התניע ודהר בשאגת מנוע, כשאני עוד מספיק לצעוק לו: "הי… ככה לא שומרים על הסביבה".

ראשית, ר' יקר, אני רוצה להתנצל בפניך (אם כי רעש שקשוק ששת הצילינדרים בטח כיסה על הקללה). אמנם באופן כללי קשה להיות "ירוק" אמיתי ולהחזיק בכלי רכב אימתני כזה, אבל מי אני שאקבע. שנית, השיחה איתך והסתירה העמוקה בין תוכנה האקולוגי והג'יפ המדוגם שלך הביאה אותי לכתוב טור זה.

לכל בחירה יש מחיר

רוב האנשים המבוגרים יודעים ומבינים שלכל דבר יש "מחיר" (לאו דווקא כלכלי או כספי): מי שעובד שעות ארוכות, "משלם" בקשר עם משפחתו; מי שמגדל חיית מחמד, עלול להיחשף לקרציות ופשפשים; לצמחונים יש סיכון לסבול ממחסור בברזל; הגרגרנים ישמינו; המעשנים יסתכנו בבריאותם; חובבי האדרנלין האתגרי יסתכנו בגופם; הנמצאים בזוגיות יוותרו על כל שאר האופציות וכו'.



כמעט לכל פעולה או בחירה בחיינו יש "תג מחיר" המובנה כל כך בחיינו, עד שאיננו נותנים עליו את הדעת ולעתים גם מדחיקים ומתעלמים. דווקא את הנושאים הערכיים או הרוחניים יש להעלות למודעות ולהדגיש את המחיר. הנכונות לשלם את המחיר יכולה לשמש פעמים רבות כאבן בוחן למידת המחויבות והדבקות בבחירות שלנו. המחיר יכול להיות לעתים כואב, אבל יכול להיות גם משחרר, מהנה ומחזק.

כמובן שיש גם תג מחיר, אפילו גבוה, אם בוחרים להיות אדם "ירוק" או "סביבתי". העובדה שנושאי הסביבה הפכו להיות אופנתיים היא מצוינת, אבל רק אם יצליחו לחלחל מרמת העיקרון והסיסמה לחיים בפועל. זה המבחן האמיתי.



אני מכיר סוגים רבים של ג'יפאים האוהבים לשבת גבוה ולעקוף את הפקקים דרך השדות, חובבי הנהיגה האתגרית, אוהבי הסטייל והטרנד וחובבי הטבע והנוף. אולם ניתן להגיד באופן כמעט (כמעט – כי אינני יודע את נפשו ואת מניעיו של איש) חד משמעי שנסיעה בג'יפ היא בלתי "ירוקה" בעליל. בשל גודלו ונפח המנוע שלו, "טביעת הרגל האקולוגית" (מדד לנזק האקולוגי של כל חפץ או פעולה) של הג'יפ גדולה מרוב כלי הרכב הקומפקטיים או המשפחתיים הקטנים.

הפוך על הפוך

עזבו אתכם מג'יפים. זאת רק דוגמא. ברגע שאדם מחליט להיות "ירוק", הוא חייב/צריך להבין כי יש לכך מחיר אישי. לעתים המחיר מתבטא בנוחות (לנסוע ברכב יותר קטן וחסכוני או בתחבורה ציבורית), לגור בבית יותר קטן (כן! ככל שפחות נפשות גרות בית יותר גדול, כך גדלה טביעת הרגל האקולוגית שלנו), לנסוע פחות לחו"ל (ובטח שלא במחלקת עסקים), להפחית את הצריכה, למחזר ולעשות קומפוסט, לדבר פחות בסלולרי, לאגור מים, לעשות שירותי קומפוסט, לאכול מזון אורגני, לאכול מזון מקומי בעונתו ועוד ועוד.

אמנם אינני מטיף לסגפנות ולנזירות, אך דומני שבחיים "ירוקים" אמיתיים נדרשת מידה רבה של ויתור ונכונות מלאה לשלם את המחיר. לשלם מתוך שלמות ואהבה: להוריד את רמת החיים ולהעלות את איכותם.

כמי שמצוי במסע הזה, אני חייב להודות כי מדובר בדרך ארוכה ומפותלת ויש בה גם לא מעט רמייה עצמית ומאבק. עיקר הקושי נובע מכך שאנחנו חיים בחברה מערבית צרכנית. בחברה זו נמדד ערכו של אדם לפי חשבון הבנק שלו, תאריו, גודל ביתו, סוג רכבו וכו'.

הגישה הירוקה מחייבת לעתים מהפך ערכי פנימי. משמע, כל אותן "אמיתות" בהן שטפו את מוחנו (תסתכלו בפרסומות), הן בדיוק ההפך ממה שחשוב ואמיתי באמת.

אלא שכל אחד יכול לקבוע לעצמו את המחיר שברצונו לשלם ועד כמה רחוק הוא מוכן ללכת עם האני מאמין הירוק שלו.

לפעמים המחיר גם יותר מורכב: להפסיק לטייל בארץ ובעולם בשל הנזק הסביבתי? להתגורר בבתים קטנים ובערים צפופות שבהן טביעת הרגל האקולוגית קטנה? לוותר על הג'יפ המדוגם שבו אנו מרגישים בטוחים על הכביש ובעזרתו יכולים להגיע לפינות חמד במדבר? להתקלח בצמצום בשל משבר המים הקשה והתייבשות הכינרת?

כל אלה אינן שאלות תיאורטיות, אלא מעשיות.



מפצים על הנזקים

בנוסף למחיר, יש להוסיף למשוואה גם את מושג הפיצוי. אפשר לפצות במעשים, בתרומות או בכספים על פעולות רבות הנחשבות לבלתי ירוקות. אחת הדוגמאות המקובלות לפיצוי היא שתילת עצים (בפועל, הדבר קורה לרוב דרך חברות וארגונים העושים זאת בשמך). לעצים תרומה רבה בשמירה על כדור הארץ ולניקוי האוויר מהפחמן הדו חמצני.

רבים מחסידי איכות הסביבה דואגים לפצות על מעשיהם הבלתי אקולוגיים בשתילת עצים. אתר ישראלי נחמד בשם ecolibris, מציע שירות לנטיעת עצים על כל ספר שרכשנו או שנמצא אצלנו, על מנת לפצות על כריתת העצים שמהם מיוצרים ספרים (ונקודה למחשבה: אנשים בעלי תודעה ירוקה משאילים ספרים בספרייה או מעבירים בין חברים).

באתריםclimate care / ו-carbon neutral, / אפשר למצוא מחשבונים למידת הנזקים האקולוגיים השונים שאנו גורמים ואפשרויות הפיצוי על כך.

אפשרות הפיצוי, דבר חיובי לכשעצמו, עלולה להיות גם מסוכנת: מי שהמזומנים מצויים בכיסו, עלול להמשיך בחייו המזיקים והבזבזניים מחד גיסא, כשהוא מנקה את מצפונו בפיצוי נדיב, מאידך גיסא.

אפשרות נוספת לפיצוי היא ברמת ההתנהלות האישית: מי שגר בבית פרטי, יכול לפצות על כך אם יאסוף את מי הגשם מהגג ו/או יקים על הגג גינה. אם אתה נוסע ברכב גדול (נגיד שקיבלת מהעבודה ואתה לא רוצה לוותר עליו) תוכל ליזום "קאר פול" עם חבריך לעבודה או אחרים.

מרוויחים בלבד

למרות שהשתמשתי במילה "מחיר", חשוב לזכור כי במקרים רבים לא מדובר במחיר שאנו משלמים, אלא במחיר שדווקא ניתן להרוויח, מעבר לתרומה הסביבתית.

ניתן להתייחס להפרדת הפסולת האורגנית והפיכתה לקומפוסט כאל חוסר נוחות או מטרד. מצד שני, זהו עיסוק מלא סיפוק ואפילו השראה. גם הנסיעה לעבודה באופניים יכולה להיות מבאסת (מזיעים ומסתכנים בכביש בגלל נהגים פרועים), או חוויה רעננה של בריאות. הנסיעה ברכבת יכולה להיות סיוט (איחורים, רעש וזמזמת סלולרית) או זמן איכות לקריאה ואפילו להיכרות עם אנשים חדשים. מכיוון שכל דבר הוא בעיני המתבונן, המחיר עשוי להיות גם רווח.

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה