המלכה מתה: בעונתה החמישית "הכתר" הופכת לסדרת רכילות

העונה החמישית של "הכתר", סדרת הדגל של נטפליקס, מושקת בסצנה של השקת היכטה המלכותית "בריטניה". השנה היא 1954 והמלכה המשיקה היא אליזבת הצעירה בגילומה של קלייר פוי מהעונות הראשונות. משם אנחנו קופצים עשרות שנים קדימה לבדיקה רפואית של המלכה בת ה-65, עכשיו בגילומה של אימלדה סטונטון, שהחליפה בתפקיד את אוליביה קולמן מהעונה שעברה.

בריאותה בסך הכל בסדר, אבל היא מופתעת לגלות שעלתה במשקל. "זה לא הגיוני, מבחינת הדיאטה וההתנהגות לא שיניתי כלום", היא אומרת. "ככל שאנחנו מתבגרים קשה יותר לרדת במשקל", מסביר לה הרופא. הדיאלוג הזה מטאפורי לתמה של העונה, שבה המלכה ממשיכה להתעקש לדבוק במסורת ולא לשנות כלום בהתנהגותה, אך מגלה שמה שעבד פעם עובד פחות טוב היום, ושלרבים מהבריטים נמאס ממנה ומבני משפחתה.

"הכתר" עונה 5 | צילום: באדיבות נטפליקס

גם סצנת הפתיחה, שכמו גזורה מתוך יומן חדשות, היא מטאפורית – היכטה "בריטניה" היא משל לבית המלוכה, ובהווה של 1991 היא זקוקה לשיפוצים מאסיביים (שהממשלה מסרבת לממן). כזוהי "הכתר", סדרה מרוצפת במטאפורות (זוכרים את הצבי הניצוד בעונה הקודמת?), עד כדי כך שבפרק השמיני, שבו המלכה מבינה שהגיע הזמן לקנות טלוויזיה חדשה ולהתחבר ללוויין (היא טוענת שזאת תהיה בגידה בבי.בי.סי), היא עצמה מציינת ש"אפילו הטלוויזיות הן מטאפורות במקום הזה". החיווי הזה נשמע כאירוניה עצמית של יוצר הסדרה והתסריטאי הכמעט בלעדי שלה, פיטר מורגן.

בעונתה החמישית, "הכתר" זוכה בצוות שחקנים חדש, גם אם לא בדמויות מרכזיות חדשות. היא עדיין מפתה לצפייה, אבל נדמה שהפעם המטאפורות הצפופות (יש גם ציד פסיונים מטאפורי) גוברות על הדרמה, שלא צוברת רבדים חדשים ונותרת על פני השטח. זה נובע גם מכך שהדרמה כולה מתרכזת במעללי בני המשפחה בשנות התשעים, שנעשו פחות דרמתיים, והרובד הפוליטי כמעט נעלם. פרט לסקרים בכלי התקשורת, שעוקבים אחר עליות וירידות בפופולאריות של משפחת המלוכה, אין כאן בעצם התייחסות לעם הבריטי, וגם לא לאירועים היסטוריים מהותיים (פרט להחזרת הונג קונג לסין ב-1997, שמוצגת גם היא כדימוי להיחלשות הממלכה). וכך "הכתר" הופכת לסדרת רכילות גרידא, שעלילתה כוללת את חשיפתן של שלוש הקלטות סודיות של צ'רלס ושל דיאנה.

הקונפליקט העיקרי במהלך העונה הוא רצונו של הנסיך צ'רלס להחליף את אמו על כס המלכות. ניסיונות הגישוש שלו אצל ראש הממשלה ג'ון מייג'ור (ג'וני לי מילר המצוין) כבר הוכחשו על ידי מייג'ור המקורי, מה גם שאנחנו יודעים שהוא ייאלץ לחכות עוד איזה שלושים שנה, כך שזה קו עלילתי שלא מוביל לשום מקום. מה שכן, אחרי שהפך לדמות נבזית בעונה הקודמת, הנסיך נגאל בעונה הנוכחית. ראשית הוא מגולם על ידי דומיניק ווסט שצ'רלס היה חולם להיראות כמותו. שנית, אהבתו ארוכת השנים לקמילה פארקר בולס (אוליביה וויליאמס) מעניקה חיות לדמותו היבשושית, ובשלב מסוים אפילו ראש הממשלה החדש טוני בלייר (ברטי קרבט) מתרשם ממנו במידה כזו שהוא מהלל אותו באוזני אשתו. סצנת הפרידה הסופית ביותר שלו מדיאנה, שבה הם משוחחים בעצב על כישלון נישואיהם, מיטיבה עם הדמויות של שניהם.

גם הסיפור של דיאנה, עכשיו בגילומה המשובח של אליזבת דביקי, לא מתקדם לשום מקום – כשהיא וצ'רלס נפרדים ואחר כך גם מתגרשים היא עדיין תקועה. זה כמובן חלק מהתסכול שלה, אבל מבחינה דרמתית אין כאן התקדמות ביחס לעונה הקודמת. ואילו סטונטון מקבלת רק הזדמנויות בודדות להדגים את כבירותה – ואז היא עושה זאת כמו שרק היא יודעת. שלא כמו האסטרטגיה הדרמתית של ארבע העונות הראשונות – להציג בפנינו דמויות נוגעות ללב של צעירים רעננים ומלאי תשוקה הלכודים בכלוב של זהב, ואז להראות לנו איך הם הופכים לאנשים נוקשים ואטומים, הגורמים סבל לבאים בתור – בעונה הנוכחית אף דמות לא ממש מתפתחת מעבר למה שהיכרנו. הדמויות המזדקנות עסוקות יותר בבחינה לפעמים נוגעת ללב של הפספוסים בחייהן. כך הנסיכה מרגרט (לזלי מנוויל הנפלאה) דורשת מאחותה המלכה להכיר סוף סוף בכך שהיא מנעה ממנה את אהבת חייה כשאילצה אותה להיפרד מפיטר טאונסנד (עכשיו בגילומו של טימותי דלטון).

>>> טראומה מדיאנה? המלך צ'ארלס פתח חזית מול קייט מידלטון

כך יוצא שהדמות הכי מעניינת היא דווקא זו של מוחמד אל-פאיד שהפרק השלישי כולו מוקדש לו. הנער המצרי שמוכר קוקה קולה ברחובות גדל להיות מיליארדר שמנסה בכל מאודו להפוך לג'נטלמן בריטי ולזכות בתשומת ליבה של המלכה. אבל זו חומקת ממנו, ושולחת אליו את דיאנה, בלי להעלות על דעתה את ההמשך. השחקן הישראלי סלים דאו מעולה בתפקיד אל-פאיד והסצנה שלו עם דיאנה במרוצים היא אחת הטובות בעונה. הוא חוזר בפרק העשירי של העונה, שמכינה אותנו למפגש העתידי עם בנו דודי (חאליד עבדאללה), אך מסתיימת, בפרפרזה על ט.ס. אליוט, לא בבום אלא בכלום.

הכתבה פורסמה לראשונה באתר טיים אאוט