היופי מתחיל בתוכי

הדימוי העצמי קובע איך נראים החיים שלנו, לטוב או לרע
אחת ההאשמות הפופולריות המוטחות בתקשורת היא יצירה וטיפוח של דימויים בלתי ריאליים, המשפיעים באופן משמעותי על הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו – כלומר על הדימוי העצמי שלנו. התקשורת משדרת לנו כיצד עלינו להיראות (רזות ומטופחות), כיצד עלינו להתנהג וחשוב, ולאילו מטרות עלינו לשאוף בחיים (קריירה, בעל וילדים). המתקפה התקשורתית מציגה בפנינו איך צריכים להיראות חיינו והיא דוחפת אותנו למרדף אחר הדימויים שהיא מציגה. משלא השגנו אותם מתעוררים בנו ספקות בנוגע ליכולות שלנו, למראה שלנו ולשווי שלנו – ספקות המשפיעים על הדימוי העצמי שלנו. עד כאן ההאשמת, אבל פסיכולוגים ומטפלים טוענים שדימוי עצמי בכלל נבנה ומתבסס בשלבים מוקדמים הרבה יותר של החיים. שלבים אלה הם שקובעים איך ייראו חיינו ומה תהיה מידת הצלחתנו. חוויות מאוחרות יותר יכולות רק להעצים או להחליש את הדימוי שכבר נוצר בשנות חיינו המוקדמות.
בספרו "פסיכולוגיה בחינוך" (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה) הגדיר פרופ' אבנר זיו את הדימוי העצמי כ"מערכת מאורגנת של תכונות והערכות שמייחס אדם לעצמו ומתנהג לפיהן". לדבריו, "הדימוי העצמי כולל את הציפיות שיש לאדם מעצמו, מיכולתו, את הערך שהוא מייחס לתכונותיו ולמעשיו וכן את הפער שהוא חש בין ציפיותיו מעצמו ובין הישגיו בפועל. כאשר הפער קטן, האדם יהיה בעל דימוי עצמי חיובי שיניע אותו להעז, להיות בטוח בעצמו ולהתמודד היטב עם משימות החיים. דימוי עצמי שלילי הוא תחושה של חוסר שביעות רצון מההישגים, מהתכונות ומהמאפיינים העצמיים. תחושה כללית זו של חוסר ערך עצמי גורמת להססנות בקבלת החלטות, להימנעות מהתמודדות עם משימות הדורשות מאמץ, לחשש מכישלון ולהיעדר יוזמה".
דימוי נולד
"הדימוי העצמי נבנה בשנות החיים הראשונות", טוענת ד"ר עדה בקר, יועצת התפתחותית לגיל הרך. "הדימוי נבנה באינטראקציה בין התינוק לסביבתו, והוא כולל שלושה מרכיבים: פיזי, רגשי וקוגניטיבי. כל חוויה שהתינוק חווה היא מרכיב בבניית הדימוי העצמי שלו. המגע, ההתייחסות, הצלילים שהוא שומע וכל דבר שבא איתו במגע. לסביבה יש חשיבות גדולה מאוד בבניית הדימוי העצמי, ובמיוחד להורים. התינוק מפנים את הדרך שבה האם מתייחסת אליו, כמרכיב בדימוי העצמי שלו. תינוק שמקבל יחס מספק תופס את עצמו כמישהו שראוי לטיפול הזה, כי ההורים משמשים מעין מראה למה שהתינוק חושב ויחשוב על עצמו בעתיד. אם הוא מקבל יחס טוב, ראוי, שווה, חיובי, הוא יודע שהוא נפלא. התחושה נבנית על ידי הישנות של אינטראקציות קטנות של סיפוק צרכים: אוכל, החלפת חיתולים, חיוכים, ליטופים, החזקה על הידיים, תחושת חום הגוף, שירגיעו אותו כשהוא בוכה. כל אינטראקציה כזו באה לידי ביטוי בגוף, ברגש ובהכרה של התינוק. תינוק שלא מספקים את צרכיו יפתח תחושה שלא מגיע לו, שהוא לא טוב, שהוא לא שווה, שמשהו שהוא עושה, או זקוק לו, לא זוכה לתגובה המתאימה. האינטראקציות מאוד פשוטות, אבל הן הופכות למשהו מופנם ואבסטרקטי. אם חלקן הגדול של התגובות חיובי נבנה דימוי חיובי, ואם אינו חיובי – נבנה דימוי שלילי".
אבל כל אדם הוא עדות חיה לכך שקיבל טיפול ראוי, אחרת לא היה שורד.
"יש כל מיני סוגי טיפול. תינוק יכול לקבל אוכל, אך בלי לקבל מזון רגשי. כשמאכילים תינוק, למשל, צריכה להיות חוויה שלמה של נגיעות, מבטים, תחושות וכו'. אם מיהרו להאכיל אותך או נתנו לך לחכות יותר מדי, או שלא הייתה סבלנות לחכות שתגמרי את הביס; אם במהלך ההנקה לא נוצר קשר רגשי, אם אמא הושיבה אותך בסל-קל בהאכלה במקום להחזיק אותך ולחבר את האוכל לחוויה רגשית ממשית, זהו צורך שלא סופק. הדימוי העצמי משליך על הציפיות של הילד מאינטראקציות עתידיות עם אנשים נוספים. ילד שחווה הורה לא עקבי, לא זמין, לא נענה, לא מתגמל – מפתח דימוי עצמי של אדם שאינו ראוי לאהבה. הוא מפתח תחושה שהעולם הוא מקום שבו אנשים לא ייענו לצרכים שלו. גם ילד שהוריו תמיד רצו אליו בשנייה שהוא נפל והרימו אותו, כלומר לא איפשרו לו את החוויה של לקום בכוחות עצמו ולהתמודד לבד עם הקושי, מקבל מסר שהוא אינו יכול להתמודד".
אילוסטרציה: GettyImages
מה אפשר לעשות כדי שלילד יהיה דימוי עצמי חיובי?
"צריך לאפשר לו לאכול לבד, להתלבש לבד, ולחנך אותו לעצמאות מגיל צעיר. כל פונקציה שהילד יכול להיות אחראי עליה תורמת לדימוי שלו, כי הוא מרגיש שהוא יכול, שסומכים עליו. ילד שעושים עבורו הכל מקבל פינוק מיותר, שפוגע ביכולת שלו לתפוס את עצמו כיצור עצמאי.
"לחיזוקים ומחמאות יש כוח רב מאוד. אבל במקום להגיד 'אתה חכם, יפה, נהדר', כדאי לחזק את הביצוע עצמו. 'אתה אוכל לבד מצוין', 'בנית מגדל נפלא'. יש לשבח את העשייה ולא את הילד. ולהפך, כשלא מרוצים ממשהו – אין להפוך אותו ל'ילד רע', 'שובב', אלא להתייחס למעשה. כשאתה אומר לילד 'אתה ילד רע', הוא לא תמיד מבין מה הוא עשה, וזו הכללה שלא מקדמת. צריך להגיד מה הילד עשה טוב או עשה רע.
"בהקשר זה, סימוכין חשובים יותר ממילים ריקות. בתיאוריית ההתקשרות שלו טען ד"ר ג'והן בולבי בסוף שנות ה-50, שהחוויות שיש לתינוק באינטראקציה בינו לבין האם מופנמות והופכות לייצוגים מנטליים, למודלים. הילד לא חווה את המגדל היפה שבנה, אלא חוויה של הצלחה, שאותה הוא מפנים. על פי בולבי יש לנו מודל של תחושת העצמי. היכולת להפנים ולהפוך את החוויות לייצוג מנטלי אבסטרקטי היא יכולת אנושית.
"השנים הראשונות של כל אדם חשובות ביותר, והן אלה הקובעות את הבסיס לדימויו העצמי. אם הבסיס טוב ויעיל, קל לבנות עליו את הדימוי החיובי. אם נבנה במהלך שנות החיים הראשונות דימוי עצמי שלילי, יהיה קשה מאוד לשנות אותו. שינוי אפשרי בתנאי שקיימת איזושהי מסגרת שמפצה על התבנית הראשונה. אם סיפוק הצרכים בינקות לא היה יעיל, אבל המסגרת החינוכית – מעון וגן – הייתה טובה, הילדים יוצרים קשרים מתגמלים עם מטפלות וגננות, זה יכול להוות פיצוי ולשפר את הדימוי העצמי. אירועים חריגים בחיי הילד, שיבוש היומיום (למשל גירושים, הגירה, לידת אח ומעבר דירה) גם הם מקור לשינוי בדימוי".
לילדים בגן יש השפעה על הדימוי העצמי?
"ילד מגיע לגן או למעון עם בסיס אישיותי ודימוי עצמי מסויימים. לסביבה החברתית והחינוכית יש השפעה גדולה על המשך התפתחותו. המטפלת, הגננת וכמובן הילדים מחזקים או מחלישים מרכיבים שהילד הגיע איתם. מטפלות יכולות להקנות לילד מיומנויות טובות על ידי הסבר, הדגמה, חינוך, דברים פשוטים מאוד. גם ילדים שבאים עם דימוי עצמי חיובי זקוקים להדרכה מבחינה חברתית. זה לא בא טבעי. מוכרחים להדריך וללמד איך לשחק, איך לוותר, איך לשתף פעולה, איך להיות חבר טוב".
איך הורה יכול לדעת אם לילד יש דימוי עצמי חיובי?
"עקרונית זה פשוט. ילד שנעים להיות איתו, שהוא פרטנר טוב בבית, לא מפונק, לא בוכה ולא עושה סצינות כל הזמן, ובסך הכל אין איתו הרבה עימותים, הוא בדרך כלל ילד בעל דימוי עצמי חיובי. לעומת זאת ילד רגזן כעסן, שכל דבר מוציא אותו משיווי משקלו וקשה לו לחזור לשלוות נפש אחרי שקרה משהו, ילד שאינו עצמאי ולא יודע להעסיק את עצמו, הוא ילד שלא מצא את היכולות והכוחות כדי להפיק את המרב מהיומיום שלו. צריך להבין שדימוי עצמי הוא מבנה עלום שנמצא כל הזמן בתהליך של שינוי. אנחנו לא רואים את הדימוי, אלא את ההתנהגות, וממנה מכלילים לגבי מושג תיאורטי אבסרטקטי".
שווים ושווים פחות
"אם בשנים הראשונות לחיינו ההורים פעלו באופן שגרם לנו להבין שאנחנו לא שווים, לא חשובים, אם ההורה היה מאוד עסוק בעצמו, הילד גדל עם תחושה שהוא לא מספיק שווה כדי שההורה יוותר על עצמו וייגש אליו. תחושה זו תלווה אותו גם בבגרותו. עם זאת, במהלך שנות החיים מצטרפים נדבכים נוספים לדימוי העצמי, שמחזקים או מחלישים את הדימוי שנוצר בילדות", אומרת נטע ענבר-סבן, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומנהלת חברת מענה שירותי ייעוץ והפנייה. ענבר-סבן טוענת כי הדימוי העצמי שולט באופן בו אנו מנהלים את חיינו, ומשפיע על תחומים רבים של החיים. "ככל שנחשוב שאנחנו שווים יותר מבחינה תעסוקתית ולימודית, למשל, כך נשאף להיות עם אנשים שנמצאים באותה רמה סוציו-אקונומית. לדימוי העצמי יש השפעה גם בבחירת בן זוג: אם אני תופסת את עצמי כשווה יותר ומושכת יותר, בעלת ערך רב יותר מבחינה משפחתית ותעסוקתית, אני אבחר מישהו ששווה, לדעתי, כמוני. אנשים נוטים לבחור בני זוג באותה רמה של משיכה מינית, שמתבטאת ביופי. יש זוגות מעטים שבהם אחד מבני הזוג יפה באופן יוצא דופן ואילו השני מכוער מאוד. בדרך כלל בני הזוג הם באותה רמה של אטרקטיביות.
"הדימוי העצמי נתון להשפעות חיצוניות ופנימיות. עם ההשפעות החיצוניות ניתן למנות רמה סוציו-אקונומית, דימוי גופני, מיקום גיאוגרפי, מצב כספי וסטטוס חברתי ותעסוקתי. הנושא הפנימי מורכב מיחס ההורים לתינוק, עד כמה הם נתנו לו להרגיש שהוא חשוב להם, שהוא חכם, בעל ערך וכו'. יש הרבה אנשים שהדימוי החיצוני שלהם הוא ברמה גבוהה, ויחד עם זה הם מרגישים שעליהם להילחם כדי להרגיש טוב עם עצמם מבחינה חברתית, כי בבית הם היו ילדים להורים שלא היה להם זמן או מודעות – ההורים שלא הקנו להם תחושת הערכה עצמית".
אילוסטרציה: GettyImages
אנשים שלמדו והצליחו, למשל, לא משפרים את הדימוי העצמי שלהם דרך ההצלחה?
"אנשים שמשיגים מטרות בחייהם ומגיעים לעמדות גבוהות לא בהכרח מרגישים טובים ושווים. רבים מהם מחפשים תמיד חיזוקים ואישורים. חיזוקים כאלה ישפרו לרגע את ההרגשה, אבל האדם לא יפנים אותם וזה לא ישנה את הדימוי העצמי שלו. את השינוי יכול לעשות רק מישהו קרוב יותר, כמו מטפל או בן זוג שחי עם האדם שנים רבות. אם יש לאדם בן זוג שתומך בו ומאמין בו באופן בלתי מסויג, האדם יעבור חוויה מתקנת. את מה שהוא לא קיבל מהוריו הוא יכול לקבל מבן הזוג ולהתרפא".
עד כמה הדימוי העצמי ניתן לשינויים?
"הבסיס נוצר עד גיל ארבע-חמש, ואחר כך יש בו רק גיוונים. אם אדם מצליח בלימודים או בעסקים ואנשים מתייעצים בו ומבקשים את עזרתו, זה עוזר לו לרפד את הדימוי העצמי. אבל אם בגיל צעיר הדימוי העצמי היה בעייתי, הוא יישאר כזה. אפשר לרכך, לשנות ולגוון את הגרעין הבסיסי, אבל קשה מאוד לשנות אותו מן השורש. בטיפול פסיכולוגי ניתן לשנות את הדימוי העצמי במידה ניכרת, אך הוא צריך לכלול עבודת עומק דינמית שתיגע בשנים הראשונות של הילדות".
איך נראית זוגיות של אדם שלא אוהב את עצמו?
"זוגיות כזו יכולה להתבטא בשתי צורות קיצוניות: זוגיות שבה האדם יהיה הרבה מתחת לבן זוגו בהיררכיה ויאפשר לבן הזוג לקבל את רוב ההחלטות החשובות, גם כשהן נוגעות לו עצמו. במצב כזה האדם מבטל את עצמו כמעט לחלוטין. קיצוניות שנייה היא זוגיות עם הרבה רוגז, מתח ומאבקים כדי לקבל אהבה".
איך אדם יכול לשקם את הדימויו העצמי?
"בתעסוקה שתיתן לו הרגשה טובה, בטיפוח חיצוני או אינטלקטואלי. יש אנשים שהצליחו לשנות את הדימוי העצמי שלהם ללא טיפול".
גברים מדווחים על רמות דימוי עצמי גבוהות יותר מנשים?
"לא. מראה חיצוני הוא פן מאוד חלקי בהערכה העצמית. הנושא התעסוקתי, הזוגי וההורי תופסים יותר מקום בהערכה העצמית מאשר איך אתה נראה. בארץ, בגיל מסוים, אם את לא נשואה או אם לילדים את מרגישה פחות טוב עם עצמך".
בחלקה השני של הכתבה: התנגדות לדימויי הגוף של התקשורת, בניית דימוי עצמי חיובי ושמירה על אופטימיות»