היה נכון

ריצה או אופניים? איך תבחרו את ענף הספורט שיתאים לכם
ד"ר יוני ירום, מומחה לרפואת ספורט ומנהל מרפאת "לאומית ספורט" אומר, כי באופן כללי יש שלוש דרכים להתאמת ענף ספורט לאדם מסוים, כך שיאהב את התחום ויתמיד בו: "השיטה הראשונה היא לפי סוג האישיות: לאדם תחרותי מתאים ספורט תחרותי כמו כדורגל, טניס, סקווש וכדומה. אדם שקט יבחר בריצה למרחקים ארוכים או ברכיבה על אופניים בטבע. לאדם המכונס בעצמו מתאימים שחייה ואימוני משקולות ברצף, בהם שומרים על דופק גבוה יחסית ומפתחים את מערכת הלב וכלי הדם".
יחד ולבד
עו"ד אלכס רינון, בן 56 מתל אביב מתמיד באימוני המשקולות החופשיות ובמעבר בין מכונות הכוח בחדר הכושר ארבע-חמש פעמים בשבוע, כבר ארבעה עשורים. "התרגלתי, והאימון לגבי הוא צורך גופני ונפשי. אני לא יכול בלי זה. לא משעמם לי בכלל, כי בזמן הפעילות אני שם אוזניות ומאזין לרדיו המחובר ברצועה לזרוע", הוא אומר. בימים שאינו מגיע לחדר הכושר וכשהוא בנסיעות עבודה בחו"ל, הוא רץ להנאתו – בדרך כלל בפארקים. בשאר הזמן, הוא עסוק בפעילות אינדיבידואליסטית נוספת – שחייה.
יורם שור, מהנדס אלקטרוניקה בן 58, ממושב מזור משתייך לקבוצת התחרותיים. בביתו יש ארון מלא בגביעים שבהם זכה בתחרויות טניס לוותיקים, משחק שהוא מתמיד בו כבר 22 שנה. גם לפני כן עסק תמיד בספורט תחרותי, ושיחק בין היתר כדורסל וכדורעף. "אני אוהב את התחרותיות, את המשחק באוויר הפתוח, את העובדה שאין מגע פיזי בין השחקנים, את ההתנהגות השקטה והאדיבות. טניס זה הכיף שלי אחרי שעות העבודה", הוא אומר.
כשבוחרים באיזה ענף ספורט לעסוק, צריך להתחשב גם במבנה הגוף. "לאדם ששוקל 160 קילו למשל, לא כדאי לטפס על קירות או לרוץ, אלא לאמץ פעילות מתונה כמו הליכה או רכיבה על אופני כושר, כך שהמשקל אינו מעיק על פלג הגוף התחתון ואינו גורם נזק למפרקים", מסביר ד"ר ירום.
אילוסטרציה: ASAP photos
נתון נוסף שיש להתחשב בו, הוא כמובן המצב הבריאותי. "לסובלים מלחץ דם גבוה, לא מומלץ לעבוד עם משקולות, ואם עוסקים בכך – יש לעשות זאת בצורה מתונה ובהשגחה. לסובלים ממחלות לב לא מומלץ להשתתף בשיעורי ספינינג – רכיבה על אופנייים נייחים בעצימות גבוהה, אלא לרכוב על אופניים בצורה מתונה. למי שסובלים מבעיות בברכיים – מומלץ לעבוד בעיקר על פלג הגוף העליון (כדי שלא להעמיס על הברכיים) או לבצע אימון מחזורי באמצעות משקולות", אומר ד"ר ירום. לסובלים מאסטמה הוא ממליץ לשחות.
"השחייה מפתחת את פלג הגוף העליון, את השרירים הבין-צלעיים ושרירי חגורת הכתפיים. כך משיגים התרחבות טובה יותר של בית החזה, נשימה טובה יותר והעלאת נפח הריאות. הסביבה המימית היא גם נטולת אלרגנים (כמו אבקנים או אבק) שעלולים לגרום התקפי אסטמה".
מי שאינה אוהבת להזיע אך בכל זאת רוצה להתחטב, תבחר בוודאי בהתעמלות קרקע בסגנון סטודיו סי, ולאנשים הסובלים מבעיות יציבה וגב, ממליץ ד"ר ירום לעסוק בהתעמלות בשיטת פלדנקרייז, ביוגה או בטאי צ'י – פעילויות המשפרות את המערכת השרירית של הגב ושל הבטן.
ד"ר משה פלדנקרייז פיתח את השיטה המוערכת הנקראת על שמו, לצורך טיפול בפגועי גב ומפרקים, טיפל בין היתר בפצועי צה"ל והסמיך מספר מצומצם של מדריכים בשיטה.
עליזה ריינה, בת 52 מהרצליה מפקחת באגף לחינוך מבוגרים בעיריית תל אביב, הגיעה לשיעורי פלדנקרייז בגלל כאבי גב עזים, לאחר שבילדותה סבלה מעקמת. "אני מתעמלת 45 דקות בשבוע, במסגרת האוניברסיטה העממית כבר חצי שנה, ומרגישה שיפור עצום: כאבי הגב פשוט נעלמו", היא אומרת.
ריינה משתתפת בשיעורי פלדנקרייז המתמקדים במודעות דרך תנועה. המורה מנחה את התלמידים באופן מילולי, ללא הדגמה, והם מבצעים את הוראותיו. בכל שיעור עובדים על פונקציה אחת. כאשר עוסקים בכפיפה, למשל, מתמקדים בכל המרכיבים המשתתפים בפעולה בנפרד, ולבסוף מבצעים אינטגרציה – את הפעולה כולה. "בהתחלה השיעורים קשים, גם משום שאין הדגמות, ויש התכווצויות שרירים, אבל עכשיו אני נהנית מאוד", אומרת ריינה.
בשביל הביטחון
ד"ר (לביומכניקה) אלברטו איילון, מנהל מרכז ספורט בגבעתיים אומר, כי הקריטריון הראשון להתאמת ענף ספורט הוא המצב הבריאותי ובעיות גב ומפרקים. "לאנשים שהכל אצלם תקין מתאימים את הפעילות לפי הנטייה האישית. למשל, לא נפנה אדם נמרץ ליוגה או לפלדנקרייז, אלא לשיעורים אירוביים. אינדיבידואליסטים נפנה לחדר הכושר, ונתאים להם תוכנית אימון אישית של פעילות על מסילה, פיתוח שרירים ותרגילים על מזרן. את מי שאוהבים לפעול בקבוצה, נפנה לשיעורי מחול אירובי".
ד"ר איילון מאיר פן נוסף של הפעילות הגופנית: האפשרות לרתום אותה לטיפול נפשי-התנהגותי יעיל ביותר. במרכז הספורט שהוא מנהל, שמים דגש על פעילות לילדים שיש להם בעיות התנהגות והתפתחות, בהם אוטיסטים. "אנחנו משתמשים בתנועה כדי ללמד איך להתנהג", הוא מציין.
אילוסטרציה: ASAP photos
היבט פסיכולוגי נוסף של הבחירה בענף ספורט, הוא חיזוק הביטחון העצמי.
"כל ילד אוהב להיות חזק. לג'ודו ולקרטה באים ילדים עדינים וגם תוקפנים, והפעילות מעניקה להם ביטחון ומסייעת להם לפרוק מתחים ולתעל את האגרסיות לאפיקים חיוביים", אומר גיא סקורניק, 35 מתל אביב, בעל חגורה שחורה בג'ודו ולשעבר אלוף ישראל. סקורניק החל להתאמן בגיל ארבע בעקבות אביו, גדי, גם הוא היה אלוף ג'ודו בעברו. אמנויות הלחימה הפכו אצלו מאז לדרך חיים.
במסגרת שירות המילואים הוא מאמן לוחמי יחידות מובחרות ושגרת יומו כוללת אימונים – שלו ושל תלמידיו, של עשר שעות ביום. לפי סטטיסטיקה שערך, אחד מכל מאה תלמידים יישאר בתחום אמנויות הלחימה. כדי להגיע להישגים בתחום המתגמל הזה, אומר סקורניק, צריך "גנטיקה טובה, קואורדינציה, כשרון, מהירות, סבולת לב-ריאה, כוח, גמישות, רוח לחימה ואופי חזק".
בשביל האגו
ד"ר ירוחם ברק, מומחה לחינוך גופני, מנהל בית הספר להסמכות ולהשתלמויות במועדון הספורט של אוניברסיטת תל אביב, ומי שהיה מאמן הכושר של נבחרת ישראל בכדורסל אומר, כי המרכיב הקובע בבחירת פעילות גופנית הוא מבנה האישיות. את האנושות הוא מחלק לצורך העניין לשני טיפוסים עיקריים: אלה שמתמקדים במטרה מסוימת, ואלה שהאגו מוביל אותם. "טיפוסים מהסוג הראשון אינם אוהבים פעילות קבוצתית, וכדאי להפנות אותם לענפים אישיים כמו חדר כושר, אתלטיקה קלה, שחייה, רכיבה על אופניים או טריאתלון. אלה אנשים שמסמנים לעצמם מטרה וחותרים להגיע אליה".
אהרל'ה כהן, בן 43 מתל אביב הוא מהאנשים האלה. בעבר היה אלוף הארץ ברכיבה על אופניים ובטריאלתון (תחרות המשלבת ריצה, רכיבה על אופניים ושחיה) וכיום הוא מתמקד ברכיבה. תמיד נמשך לספורט. בגיל 14 קיבל מהוריו את זוג האופניים הראשון שלו, וכבר 33 שנה הוא לא נפרד מהרכיבה. "זה הספורט המעניין והקשה ביותר, כאשר מתאמנים ברצינות, כמובן", הוא אומר. כהן מתאמן כשעה וחצי מדי יום, ובסופי שבוע – חמש-שש שעות. הוא רוכב על אופני שטח, נוסע בכל סוגי השטח, וכאשר הוא נתקל במכשול בלתי עביר, הוא יורד מהאופניים, נושא אותם בידיו וצועד ברגל. בשאר הזמן, הוא מאמן אחרים בספינינג (אופני כושר נייחים) ברכיבה על אופני שטח וגם בחדר הכושר.