החזית הנשית

תמצית הנשיות. מדריך להיכרות אינטימית
קטנים או גדולים, עגולים או מחודדים, השדיים הנשיים ייצגו בכל התרבויות, ולאורך כל הדורות, את לב לבה של הנשיות ושל המשיכה המינית. די אם תביטי סביבך בחדר ההלבשה של חדר הכושר על מנת להיווכח בעובדה שלכל אשה זוג שדיים ייחודיים. השדיים הפרטיים שלך עשויים להיות עגולים או מחודדים, גבוהים או נמוכים, אך בלא קשר לגודלם או לצורתם, השדיים הם אחד הנכסים היקרים ביותר שלך.
מבחינה ביולוגית, לשדיים או לבלוטות החלב שתי מטרות, מינית ואימהית. השד מסייע לך למשוך בן זוג ומספק לשניכם הנאה מינית בעת משחקי האהבה. לאחר הלידה, כמקור לחלב, הופכים השדיים לאמצעי הזנה לתינוקך. מובן שאופן ההתייחסות שלך לשדיים משפיע על הרגשתך הפיזית והעצמית. נשים שאינן שבעות רצון מהגודל או מהצורה של שדיהן עשויות לחוות מבוכה, ואף לפנות לטיפול כירורגי קוסמטי.
ראוותנות לשמה
לשדיים מטען סמלי בעל עוצמה. בעבר הם סימלו שפע, הזנה ואת ברכת האדמה. כיום שדיים הם עדיין סמל ליכולתנו לתת ולקבל. ביכולתם לעורר תשוקה ולהוות מקור לעונג מיני. אוקסיטוצין, ההורמון הקשור להתכווצות הרחם בלידה ולהזרמת החלב מהפטמות, משתחרר גם כאשר השדיים מגורים, מעורב בתהליך האורגזמה ונחשב כאחראי לרגש החמימות לאחר מעשה האהבה.
ההיבט המיני של השדיים מודגש על ידי מיקומם הבולט בחזית הגוף. בני האדם הם היחידים המציגים את בלוטות החלב שלהם בדרך ראוותנית שכזו. אצל רוב בעלי החיים מוצנעים השדיים מן העין והם מתמלאים בחלב רק כשהנקבה מאכילה את צאצאיה.
מומחים, כמו הסופר והחוקר דסמונד מוריס, מאמינים שהאבולוציה אחראית להתפתחות בלוטות החלב האנושיות. אמונה זו מתבססת על דמיון השדיים לפלחי עכוזים. אצל בעלי חיים ההולכים על ארבע צורת העכוז מזמינה את הזכר אל הנקבה. כאשר בני האדם החלו ללכת על שתיים, השתנתה תנוחת האגן הנשי והפין הפך קצר מדי לחדירה עמוקה.
השדיים התפתחו כדי לעודד את הזכר לקיים מגע מיני מן החזית, ועל ידי כך לעודד את ההפריה ואת המשכיות הגזע. במשך השנים שינה החזה צורה בהתאם לאופנות ולרעיונות הקשורים למעמד האישה בחברה.
בסביבות אמצע המאה ה-17 שאפו הנשים האריסטוקרטיות לחזה בעל מראה בשרני ועגול, כפי שניתן לראות בציורים מאותה תקופה. הנשים ההדורות של שנות ה-20 השטיחו את חזן בהשפעת המגמה לשחרור האישה, על מנת לקבל מראה נערי. הנשים המשוחררות של שנות ה-60 שאפו לחזה שטוח בדומה לזה של הדוגמנית טוויגי. בשנות ה- 90 חדר המראה שופע החמוקיים של דוגמניות כדוגמת סינדי קרופורד וקלאודיה שיפר, תוך הדגשת ההיבטים ה"מעניקים" של החזה.
במבוך התעלות
השדיים מורכבים משומן, רקמה סיבית ובלוטות מפרישות חלב, המתוחמים כולם בשקיק עור קטן המשמש כחזייה טבעית. תעלות החלב מובילות את החלב מבלוטות ההפרשה לעבר הפטמות. השדיים נשענים בחלקם על הצלע ובחלקם על שריר החזה, ותלויים על מיתרים ברי מתיחה. המזון והחמצן הדרושים להם מגיעים באמצעות הדם הזורם מאת ואל השד, באמצעות רשת סבוכה של כלי דם. המערכת הלימפטית, המזינה ומנקה את הגוף, חיונית אף היא לבריאות השד. תעלות לימפטיות מגינות על החזה מפני זיהומים, באמצעות ניקוז חיידקים, רעלים ומוצרי פסולת.
השדיים מותאמים בשלמות לתפקידם האימהי. המרקם הרך של השד מרגיע את התינוק, ומיקומם מאפשר לו להתכרבל בחיק אמו בדיוק במרחק המתאים כדי להביט בעיניה ולשמוע את פעימות לבה המרגיעות.
החלב מיוצר במאות תאים ספציפיים ומועבר במורד מערכת מסועפת של תעלות, המתרחבות לכדי מאגרים קטנים דמויי שקיקים (סינוסים) מאחורי הפטמות, מהן יונק התינוק.
כיוון שהעור באזור השדיים עמוס מאוד בעצבים ובסיבי שריר חלקים, כשמתחילה פעולת ההנקה מעוררים העצבים את השריר להתכווץ ומזקירים את הפטמה, דבר המקל על התינוק לינוק. רגישות השד היא שהופכת את ליטופו לחוויה מעוררת מבחינה מינית. לאחר הלידה מופרש בגוף ההורמון פרולקטין, המעודד ייצור חלב, בעוד הורמון אחר, אוקסיטוצין, המשתחרר בעת היניקה, גורם לחלב לזרום מהפטמה.
דבר זה גורם לתחושת עקצוץ חזקה – רפלקס ההנקה, העשוי להופיע אפילו כאשר האם רק רואה את תינוקה או חושבת עליו. בתחילה מיוצר קולסטרום, נוזל סמיך וצהבהב הדומה לשמנת ועשיר בחלבונים, במינרלים ובנוגדנים נגד מחלות. לאחר מספר ימים מתחלף הנוזל בחלב השד. תהליך היניקה מעודד ייצור חלב, ונבנית מערכת מעודנת של היצע וביקוש, הדואגת לאספקה שוטפת של חלב לתינוק.
עדויות רבות מצביעות על כך שפעולת ההנקה תורמת לבריאות החזה. מחקרים מצביעים כי נשים מיניקות חשופות פחות לסרטן השד ולאוסטאופורוזיס, המהווה סכנה גדולה בגיל הבלות.