הוויברטור: אחד, אני: אפס
"אני לא מאמין שמכונה שייצרו בסין מנצחת את הגבריות שלי" - עוז פרץ גילה שהיזיזה שלו מעדיפה את הוויברטור על פני עבודת היד שלו, הוא עדיין לא מצליח להתאושש מזה
"תוציא, תוציא כבר את הוויברטור מהמגירה", מעיין מצווה עליי בטון של קופאית ראשית ביוחננוף. שעה שאני מנסה לגרום לה להגיע לאורגזמה, אבל האצבעות כבר הפכו לאטריות חיוורות של מנה חמה, הלשון במצב תלתל, ושמה למטה הוא במצב של חילזון נרקוטי כי הגעתי לסיפוק לפני שעה. אני יכול לגרום לו לפעול שוב, מעיין פשוט תצטרך לתת לי שעתיים וחצי לשוטט בזיכרונות מגיל 18, כשהייתי בבורגס וחשפנית בולגריה אמרה לי שאני החיים שלה אחרי ששילמתי 100 יורו.
"אולי ננסה משהו אחר?", אני אומר בנואשות של קולה קריסטל. אבל היא לא עונה ורק מצביעה עם האצבע המורה אל עבר המגירה. אני פותח את המגירה ומביא לה אותו. "לא, לא את זה. מה אני נראית לך ילדה?? תביא את ההוא שמאחורה". אני מחזיר את היד למגירה ומרגיש את היד קדמית שלי מתפמפמת. זה נראה כמו בולבול של גורילה אחרי אקסטה.
>> הדייט שלו רצתה גבר של פעם, אבל עוז פרץ הוא רכיכה עכשווית
היא חוטפת לי את זה מהר מהיד ונותנת לי תחושה שאני רק מזהם אותו. ואז לוחצת על הכפתור ואני שומע רעידות. בפעם האחרונה ששמעתי רעידות כאלה זה היה כשהייתי בן 13 בסניף של ד"ר גב ובחנתי כורסאות שבחיים לא אקנה. היא מתחילה לגנוח ואני שוכב לידה, עירום עם גרביים מתוחות עד הברכיים וחתיכת נייר טואלט יבשה שנדבקה לי למפשעה כשניקיתי את עצמי לפני שעה.
מעיין לא מתייחסת אלי. אני שומע אותה מפיקה צלילים שבחיים לא שמעתי, שהסיכוי היחידי שלי לשמוע אותם הוא אם תהיה התפוצצות הר געש באבן גבירול. אני מבין כמה בנות זייפו איתי עד היום
מפיקה צלילים שבחיים לא שמעתי. צילום: shutterstock
מעיין לא מתייחסת אלי. אני מרגיש שאני יכול ללכת לסלון להתחיל בינג' כתבות של מנחם הורביץ אוכל קובה חמוסטה בראש פינה. אני שומע אותה מפיקה צלילים שבחיים לא שמעתי, שהסיכוי היחידי שלי לשמוע אותם הוא אם תהיה התפוצצות הר געש באבן גבירול.
אני לא מאמין שמכונה שייצרו בסין מנצחת את הגבריות שלי. אני, שזוכר את דרשת בר המצווה שלי בעל פה עד היום, אני, ששותה את הקפה שלו כל בוקר בספל קשוח עם הלוגו של באטמן. בזכות מעיין אני מבין כמה בנות זייפו איתי עד היום. ברור שזייפו – כשאני מנסה לתפעל את העניינים עם האצבעות, זה נראה כאילו אני מתקלט במסיבת פרקינסון.
>> צעצועי המין שאת חייבת לעצמך
אני צריך את הוויברטור
"זהווו סיימתי", היא אומרת אחרי 40 שניות מהרגע שהפעילה את הוויברטור, והולכת להתקלח. אני עוצם עיניים ומנסה להירדם, אבל כל פעם שאני עוצם אותם אני רואה את הוויברטור עושה לי אצבע משולשת. אחרי שעה של ניסיונות הירדמות, מעיין כבר רדומה לידי, חולמת על ויברטורים מעופפים. אני נצמד אליה לכפיות בשביל להעניק משהו שהמכונה הזאת עוד לא תוכנתה לעשות. היא חצי מתעוררת, נצמדת אלי ושולחת יד מתחת לחולצה.
יופי, היא מעדיפה אותי. היא שולחת יד למכנסיים, הולך להיות סיבוב שני. אבל אני מתחיל להילחץ, מה יקרה עכשיו? עוד פעם אגמור במהירות שאייל גולן מתגרש ואצטרך לטחון שעות נוספות עד שהיא תגמור גם? שוב להרגיש שאני לא יכול לגרום לה לעונג? אני צריך את הוויברטור. הוא לא אויב, הוא בכלל חבר.
>> כשעוז פרץ גילה שהוא לא פמיניסט כמו שהוא חשב שהוא
אני מושיט יד אל המגירה. "איזה יופי שאתה זורם על זה", היא אומרת. ברור שאני זורם על זה, אחרי שהכרתי אותך מעיין – אני הולך לקנות אזיקים וורודים מפרווה לסבתא שלי. אני מחזיק את הוויברטור ביד ומרגיש כמו הארי פוטר שקנו לו שרביט חדש, ומעיין שוכבת לה על הגב עם פרצוף של ילד פריבילג שעומד לקבל סוני 5.
אני לוחץ על ON. לא מתניע. נגמרה הבטרייה. אפילו ויברטור אני לא מצליח להדליק. "עזוב לא משנה, לא בא לי כבר", מעיין אומרת וגורמת לי להרגיש כמו הסוף של לאפה שווארמה. וואלה לא מתאים מעיין. נכון שהמכשיר ביצועיסט יותר טוב ממני בהרבה, אבל בסך הכל אני רוצה להרגיש טיפה נחשק.
אני מתלבש ומתכונן ללכת הביתה כי מאז שדרכתי בחדר של מעיין אני מרגיש שכל הטסטוסטרון מתאדה לי מהעורקים. "עוז, רגע, חכה", מעיין אומרת בחושניות של סירופ שוקולד חם. אני מסתובב אליה ומתחיל להוריד את המכנסיים והתחתונים. "תטעין את הוויברטור לפני שאתה יוצא".