"15 שנה הרגשתי בודדה": הדיקנית הראשונה של הפקולטה למדעים כמעט למדה ספרות

פרופ' טובה מילוא | צילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב
פרופ' טובה מילוא | צילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב

מאז הודיעה לחברותיה בתיכון שבסוף תלמד פיזיקה ומתמטיקה, היא לא עצרה: פרופ' טובה מילוא, הדיקנית הראשונה של הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב יזמה פרויקט חדש שמטרתו להכניס יותר נשים למקצועות המדע

88 שיתופים | 132 צפיות

לצערנו עדיין מפתיע לשמוע שהאחראית על בית הספר לכימיה, מדעי המתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה, מדעי המחשב והפקולטה למדעי הסביבה וכדור הארץ באוניברסיטת תל אביב, היא אישה. "15 שנה הייתי יחידה והרגשתי בודדה", אומרת פרופסור טובה מילוא, האישה הראשונה המשמשת בתפקיד דיקנית הפקולטה למדעים מדויקים ע"ש בברלי וריימונד סאקלר, וגם הראשונה והיחידה שהייתה ראשת החוג למדעי המחשב וחברת סגל ראשונה במדעי המחשב.

אבל הסיפור האישי של פרופסור מילוא לא התחיל מאוד פמיניסטי: בכיתה ט', תחילת התיכון, כשישבה בהפסקה עם קבוצת בנות והחבורה התלבטה בקול רם לגבי המגמה בה יבחרו היא חשבה אחרת: "הייתי די חנונית עם 100 בכל המקצועות, ויחד עם חברותי החלטנו ללכת ללמוד לשון וספרות. בערב סיפרתי לחבר שלי אז, אלי, קראו לו, שלמד שנתיים מעלי, על הבחירה שלי והוא הגיב ב'השתגעת, את חכמה וחייבת ללמוד במגמת מתמטיקה ופיזיקה'", היא נזכרת.

אז הקשבת לו?
"אחרי שהחבר אמר, הודעתי לבנות שאני מצטערת ואכן הלכתי ללמוד פיזיקה ומתמטיקה. למרות שהייתי במיעוט במגמה, כי הרוב היו בנים, היה כיף, סיימתי את התואר הראשון כעתודאית ביחידה 8200, והמשכתי לתואר שני במדעי המחשב בטכניון, שם היינו כ- 20 נשים מתוך 200. את הדוקטורט עשיתי בירושלים ואת הפוסט דוקטורט באוניברסיטאות בטורונטו ובפריז. אם לא החבר ההוא, אולי בכלל הייתי היום פרופסור לספרות".

כבר מגיל קטן הבנים משחקים במשאיות ובברגים, והחברה אומרת לילדה שהיא לא יכולה גם וגם, וזה דבר שגוי שצריך לתקן. אין נשים שהן רול מודל להסתכל עליהן"

הרבה שנים מאז שסיימה את לימודיה, ועדיין נשים במדעים מדויקים בישראל נמצאות במיעוט מזערי: אם בתואר הראשון מספרן מגיע ל-35%, בתואר שני הוא יורד ל-25%, בשלישי הוא ממשיך לרדת, וחברות סגל באוניברסיטה ישנן רק 15%. רק בודדות מתוכן הן מרצות מתרגלות.

>> שנה"ל האקדמית נפתחה, הנשים נשארו מאחור

למה נשים לא רוצות לבוא לתחומים המדויקים?
"שאלה טובה. כבר מגיל קטן הבנים משחקים במשאיות ובברגים, והחברה אומרת לילדה שהיא לא יכולה גם וגם, וזה דבר שגוי שצריך לתקן. ממחקר שנעשה על למה זה קורה והיכן אנחנו מאבדים אותן, עולה שחלק גדול מהנטישה קשור לזה שהן לא מרגישות שייכות – למרות שאובייקטיבית הן טובות בדיוק כמו הגברים, עדיין הן מעטות ומרגישות לא במקום ואין להן נשים שהן רול מודל להסתכל עליהן, נשים ששילבו בהצלחה קריירה בתחום המדעים המדויקים עם חיי משפחה. גם כאלה שהסתדרו מבחינת קריירה ומשפחה נוטשות כי  אלה שלפניהן עזבו. אני תהיתי בעבר אם הן נכנסות עם ציונים פחות טובים, אבל לא. גם אין קשר לזה שיש הבדלים פיזיולוגים בין נשים לגברים, הן מגיעות לאוניברסיטה עם אותה נקודת פתיחה, ואם יש סטיגמה לגבי נשים ומדעים מדויקים, צריך לשנות אותה. בסוף להקליד על מחשב זה לא דבר שהוא גברי בהכרח".

"הנשים מעטות ומרגישות לא במקום" | תמונה: Sutterstock
"הנשים מעטות ומרגישות לא במקום" | תמונה: Sutterstock

אז רוב שנות הלימודים שלך עברו לצד גברים?
"כן. רוב החברים היו בנים כי זה מה שהיה, והתמודדתי וידעתי שאני טובה כמוהם. סטודנטיות שמצליחות לצלוח את כל המכשולים של להיות מיעוט בתואר שלישי הן מבריקות ברמה מטורפת, הן מדהימות ומצליחות מעל הממוצע".

"לא צריך להחליט בשבילנו מי לוקח אחריות על הילדים, אם יש גברים שמעדיפים להיות בבית עם הילדים – זה בסדר, לכולם צריכה להיות האפשרות"

 

הגעת לפרופסורה וגם יש לך משפחה. עשית הרבה ויתורים בשביל זה?
"לא, חיי המשפחה שלי טובים. אנחנו בית שיווני והכל התחלק אצלנו שווה בשווה. בעלי הוא איש הייטק, יזם, יש לי שני ילדים, היום בני 27 ו-22, ושניהם מוכשרים ומקסימים. לפעמים אני הוצאתי את הילדים מהמסגרות ולפעמים בעלי ולפעמים ההורים שלנו והייתה להם מטפלת. לא צריך להחליט בשבילנו מגיל 0 מי לוקח אחריות על הילדים, אם יש גברים שמעדיפים להיות בבית עם הילדים – זה בסדר, לכולם צריכה להיות האפשרות לטעמי. הילדים שלי היו כמו כל הילדים שהוריהם עובדים והם גאים בי. כשאימא מאושרת, שום דבר לא יפגע בילדים".

>> צופית גרנט ושולי רנד התחתנו ואנחנו היינו בעדם מההתחלה

הרשי לי לנחש. הם גם בחרו במדעים מדויקים?
"כן. שניהם בתחום הזה".

שברת כבר תקרות זכוכית. לאן את עוד יכולה לטפס אחרי תפקיד הדיקנית?
"יש רקטור ונשיא האוניברסיטה, שניהם גברים. בתולדות האוניברסיטה הייתה רקטורית אחת, חלוצה אמיתית. מה שחשוב בשבילי הם תפקידים שבהם אוכל להשפיע וליצור שינוי חיובי".

מה את עושה בזמנך הפנוי, אם נשאר לך כזה?
"היום שלי מתחיל בריצת בוקר, אני רצה 10 ק"מ. ומה עוד? אני מטיילת בשביל ישראל, אני אוהבת את שירי יהודה עמיחי ומכורה לבינג'ים של סדרות".

"התקווה היא שהפרויקט יעלים את אותם רגשות של חוסר שייכות ולצד מודל חיקוי, כשנשים יראו שנשים כמותן כבר הצליחו, זה יגרום להן לתחושה שגם הן יכולות, מה שחסר היום"

מילוא מספרת את הסיפור שלה היום לא בכדי. פרויקט שכולו יוזמה אישית שלה, ששמו "מדויקות" יוצא בימים אלה לפועל, עליו עבדה מזה שנה, עם ההבנה שהגיע הזמן לשינוי. עיקרו, תכנית חונכות לסטודנטיות בתחום המדעים המדויקים ומטרתו הסופית היא לקדם נשים בפקולטה למדעים מדויקים ולהבטיח שמספר הנשים בתחום המדעים המדויקים יעלה בצורה משמעותית. הפרויקט יאפשר לסטודנטיות רשת תמיכה בשיטה של נתינה. חברת סגל תתמוך בדוקטורנטית, הדוקטורנטית בסטודנטית מתחתיה, הנמצאת בתואר השני, ובעלת תואר שני תתמוך בסטודנטית לתואר ראשון. כל אחת תדע שמי שחונכת אותה הייתה פעם בנעליה, כל בכירה יותר מעבירה מהידע והחכמה שלה לזו שלומדת מתחתיה, ממש כמו מגדל לבנים. לאו דווקא מדובר בחניכה אחת על אחת – אלא בקבוצות קטנות ומפגשים כשהבכירות יותר עוזרות לאלה שמתחתן. על החונכות הן יקבלו תשלום והכסף התקבל בעקבות הירתמות של תורמים פילנתרופיים וחברות גדולות במשק.

רשת תמיכה בשיטה של נתינה. פרופ' טובה מילוא והמשתתפות בתוכנית החדשה: ג'ודי לקס, מאיה ראט, אפרת מילר ועדי חביב | צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב
רשת תמיכה בשיטה של נתינה. פרופ' טובה מילוא והמשתתפות בתוכנית החדשה: ג'ודי לקס, מאיה ראט, אפרת מילר ועדי חביב | צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב

הפרויקט הזה מספיק כדי לשנות את התמונה?
"התקווה היא שזה יעלים את אותם רגשות של חוסר שייכות ולצד מודל חיקוי, כשיראו שנשים כמותן כבר הצליחו, זה יגרום להן לתחושה שגם הן יכולות, מה שחסר היום. במסגרת הפרויקט יש מערכי שיעור סדורים, והכל מלווה במחקר מדעי עם שאלונים, סקרים ומדדים מדויקים שיכמתו כמה אנחנו מצליחות. התקווה היא שבעוד חמש שנים, נשים שנכנסות לתואר ראשון במדעים, ימשיכו לתואר שני ולדוקטורט".

"מדויקות" תעבור גם לאוניברסיטאות אחרות?
"אני מקווה שיראו ויעתיקו. ולא רק אוניברסיטאות אחרות, גם פקולטות אחרות, גם בפקולטה להנדסה ישנה בעיה דומה".

מה התחושה שלך?
"אני אופטימית. התחלנו לפרסם וזה תפס, שבוע מיום הפרסום על הפרויקט נרשמו אליו 310 סטודנטיות כחונכות ונחנכות, שזה מדהים לסיבוב ראשון ולגמרי מראה עד כמה יש בו צורך ואיזה חוסר קיים, ונשים מבינות שיש בעיה ורוצות לתקן. ברגעים אלה אנחנו עושות שיבוצים ויוצאות לדרך, אנחנו משקיעות משאבים גם אם הדרך מאוד ארוכה, כי דברים לא קורים ביום".

אז אולי לא צריך לחכות עד האוניברסיטה ולהתחיל לקדם אותן כבר בתיכון?
"נכון. יש הרבה עבודה מול תיכוניסטיות שלמדו חמש יחידות במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב, הן צריכות לדעת שהן לא פחות חכמות ושהן יכולות וכאן גם הסביבה נכנסת. הן יכולות להישאב לכל מקצוע, הנקודה היא האם התחום מעניין אותן ואם כן, הן יכולות לעשות את זה. היום יש כבר פרויקטים בתיכונים, אבל עדיין בתפר הזה שבין התיכון לבין היציאה לעבודה לא עשו מספיק, וגם בזה אנחנו רוצות לטפל, שיותר נשים ימצו את הפוטנציאל שלהן, דבר שלא קורה היום".

פרופ' טובה מילוא | צילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב
פרופ' טובה מילוא | צילום: שחר שחר, דוברות אוניברסיטת תל אביב

"הרעיון של 'מדויקות' הוא נהדר ומקורי", אומר נשיא אוניברסיטת תל אביב, הפרופסור אוריאל פורת: "היסטורית, מבחינת המבנה החברתי, זה היה על גבול הבלתי אפשרי לנשים לעסוק במדע והייתה הדרה מכוונת, ועדיין המבנים החברתיים יוצרים חסמים והמשימה היא לפצח ולהסיר אותם. כיום מחצית מהאוכלוסייה מתקשה להגיע לתחום המדעים, והמדע מפסיד מזה וזה הפסד שצריך להטריד את כולנו". התוכנית החדשה, לדבריו, בהקשר של המדעים המדויקים, מתמקדת בשוויון הפורמלי בין נשים לגברים והאתגר האינטלקטואלי נועד להראות איך גם הבדלים תרבותיים וחברתיים יכולים להשפיע על המדע – האם נשים יחקרו מחקרים שונים בצורה אחרת? מסקרן יהיה לראות אם יש הבדל בגישה.