האם רוטב עגבניות יכול לעזור לכבד? המחקרים שמצאו סיבה לאופטימיות

העגבנייה היא כבר מזמן כוכבת של המטבח הים־תיכוני, אבל עכשיו היא מושכת תשומת לב גם במעבדות. הסיבה היא לא רק הליקופן, הפיגמנט האדום ונוגד החמצון המוכר שלה, אלא גם פיטואן, תרכובת טבעית שממנה צמחים מייצרים ליקופן ופיגמנטים אחרים. העניין המחקרי מתמקד ב-MASLD, מחלת כבד שומני הקשורה לתפקוד מטבולי לקוי, שבה מצטבר עודף שומן בתוך תאי הכבד. סדרת מחקרים בבני אדם, בתאים ובעכברים מצביעה על אפשרות שתרכובות שמקורן בעגבניות עשויות להשפיע על הצטברות השומן ועל תהליכים דלקתיים הקשורים למחלה.

>> אדום או ירוק, איזה תפוח יותר בריא לך?

מה נמצא אצל בני אדם?

במחקר קליני שכלל 98 מבוגרים עם MASLD, המשתתפים צרכו במשך 12 שבועות רוטב עגבניות סטנדרטי או רוטב שהוכן מעגבניות טריות שהכילו כמות גבוהה במיוחד של קרוטנואידים. כל המשתתפים התבקשו במקביל לעקוב אחר התזונה הים־תיכונית.

בקבוצה שצרכה את הרוטב העשיר בקרוטנואידים נרשמה ירידה גדולה יותר בתכולת השומן בכבד, כפי שנמדדה באמצעות פרמטר דעיכה מבוקר (CAP), בהשוואה לקבוצת הביקורת. הירידות הבולטות ביותר נצפו בגברים ובאנשים מעל גיל 60. הרוטב שנבדק הכיל כמות ליקופן גבוהה משמעותית מזו שנמצאת בדרך כלל ברטבי עגבניות. מחקרי מעבדה מוקדמים קשרו את הליקופן להקלה על דלקת הקשורה ל-MASLD.

ומה גילו עם פיטואן?

כאן נכנס מחקר אחר, של חוקרים מאוניברסיטת טאפטס. הפעם מדובר בניסוי בעכברים, ולא בבני אדם. בניסויים שנועדו לדמות מחלת כבד שומני הנגרמת מתזונה, העכברים קיבלו במשך שישה חודשים תזונה עתירת פחמימות מעובדות. חלקם קיבלו בנוסף פיטואן בכמות הדומה לזו שאדם יכול לצרוך מאכילת שלוש עד ארבע עגבניות בינוניות, או כ-100 גרם רסק עגבניות, ביום.

בהשוואה לעכברים שקיבלו את אותה תזונה ללא פיטואן, העכברים שקיבלו את התרכובת פיתחו מחלת כבד שומני לאט יותר. לאחר 24 שבועות נמצאו אצלם פחות הצטברות שומן בכבד ומשקל גוף נמוך יותר. ההשפעה נצפתה הן בזכרים והן בנקבות. התוצאות העלו גם שאלה מעניינת לגבי האופן שבו הגוף משתמש בפיטואן. ההשפעה המגינה שלו הייתה במידה רבה חסרה בעכברים שלא היו להם האנזימים BCO1 ו-BCO2, המסייעים לגוף לעבד מטבולית קרוטנואידים מסוימים. הממצא מרמז כי ייתכן שפיטואן צריך לעבור המרה לתרכובות אחרות לפני שהוא מפיק תועלות אפשריות לכבד.

שלושה מחקרים, כיוון אחד

כאשר מחברים את הממצאים מתאי כבד, מעכברים ומבני אדם, מתקבלת תמונה מעניינת: ליקופן עשוי להיות קשור לוויסות דלקת, בעוד שפיטואן עשוי לעודד את הכבד להשתמש בעודפי שומן לאנרגיה במקום לאגור אותם. אבל חשוב להבחין בין סוגי הראיות. המחקרים המכניסטיים התמקדו במודלים מעבדתיים ובבעלי חיים, ואילו המחקר בבני אדם בדק מוצר תזונתי – רוטב עגבניות – ולא תרכובות מבודדות.

הסיבה למחקר בתחום ברורה. מחלת כבד שומני היא מחלת הכבד הכרונית הנפוצה ביותר ומשפיעה על כ-25% מהמבוגרים. היא מופיעה גם בקרב ילדים ומתבגרים, כאשר שיעורי העודף במשקל עולים. גורמי סיכון מרכזיים כוללים השמנת יתר בטנית, צריכת אלכוהול מופרזת וצריכה גבוהה של פרוקטוז ופחמימות מעובדות. המחלה גם מעלה את הסיכון לסוכרת מסוג 2 ולמחלות לב וכלי דם. נכון לעכשיו, אין תרופות שאושרו ספציפית לטיפול בכבד שומני בפינלנד, אף שחלק מתרופות הסוכרת והירידה במשקל הראו יעילות.

אז להוסיף עוד רוטב?

המחקרים בהחלט נותנים לעגבנייה עוד סיבה לתפוס מקום של כבוד במטבח, אבל הם עדיין לא הופכים רוטב עגבניות לטיפול בכבד שומני. כדי לדעת אם הפוטנציאל שנראה במעבדה ובמחקרים הראשוניים אכן מתורגם לתועלת בריאותית, יידרשו מחקרים נוספים שיבחנו מינונים, הבדלים אישיים במטבוליזם של קרוטנואידים ואת השפעת הפיטואן בבני אדם.

ובכל זאת, יש משהו מסקרן במחשבה שדווקא אחד המרכיבים היומיומיים והצבעוניים ביותר במטבח שלנו עשוי להחזיק בתוכו עוד סיפור בריאותי שטרם פוענח עד הסוף. בינתיים, העגבנייה ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: להוסיף צבע וטעם לצלחת, והפעם גם להשאיר אחריה לא מעט שאלות מסקרנות במעבדה.