האם הפלסטיק שסביבנו עלול לפגוע בשחלות?

ניילון נצמד במטבח, וילון המקלחת ואפילו צינורית רפואית הם חלק מהסביבה היומיומית שלנו. אבל האם החומרים שמרכיבים את מוצרי הפלסטיק עלולים להשפיע גם על מערכת הרבייה הנשית? מחקר חדש מציע מנגנון אפשרי שמעלה את השאלה הזאת מחדש: במעבדה, חומר שמקורו בתוסף פלסטיק נפוץ שינה את פעילות הגנים ברקמת שחלה אנושית והחליש את התקשורת בין התאים.

המחקר נערך בידי חוקרים ממכון קרולינסקה בשוודיה ומהמרכז הרפואי המסונף אליו. החוקרים התמקדו ב-MEHP, חומר שנוצר בגוף בעקבות פירוק של DEHP, כימיקל ממשפחת הפתלטים המשמש לריכוך פלסטיק. במסגרת הניסוי נחשפה רקמת שחלה אנושית לחומר בתנאי מעבדה. החוקרים מצאו שינויים מובהקים בביטוי גנים בשבעה סוגי תאים שנבדקו, ובחלקם השינויים התגברו ככל שריכוז החומר עלה. הם זיהו גם ירידה בתקשורת בין התאים, שהייתה בולטת יותר בחשיפה לריכוז הגבוה. בחלק מהתאים הקשורים למערכת העצבים בתוך השחלה לא נמצא דפוס ברור של השפעה בהתאם למינון, ממצא שעשוי להעיד על רגישות גם בריכוז נמוך.

>> מעבר לשחלות: התסמונת שמשפיעה על מיליוני נשים משנה את שמה

לא רק הביציות חשובות

אחד ההיבטים המעניינים במחקר הוא שהמבט אינו מתמקד רק בזקיקים, המבנים בשחלה שבתוכם מתפתחות הביציות. השחלה היא מערכת מורכבת הכוללת גם כלי דם, תאי חיסון וסוגים נוספים של תאים, המקיימים ביניהם תקשורת מתמדת. פגיעה בתקשורת הזאת עשויה להיות משמעותית לתפקוד הרקמה, ולכן החוקרים מבקשים להבין כיצד חשיפה לכימיקלים משפיעה על המערכת כולה.

DEHP נמצא במוצרים שונים, ובהם צינורות PVC, ניילון נצמד, וילונות מקלחת, צינוריות רפואיות ודבק לריסים. חשיפה אליו יכולה להתרחש דרך מזון ומים, ובגוף הוא מתפרק בין היתר ל-MEHP. מחקרים קודמים בבעלי חיים ובתנאי מעבדה כבר העלו חששות בנוגע להשפעת פתלטים על המערכת ההורמונלית ועל הפוריות. המחקר החדש מוסיף מידע על האופן שבו החומרים האלה עשויים להשפיע ישירות על רקמת שחלה אנושית.

עם זאת, חשוב להבין מה המחקר עדיין אינו יכול לומר. הרקמות שנבדקו הגיעו משבעה תורמים ותורמות ללא היסטוריה של מחלת שחלה. חלקם עברו כריתת שחלות במסגרת ניתוח להתאמה מגדרית, וחלקם במהלך ניתוח קיסרי אלקטיבי. כמה מהמשתתפים שעברו ניתוח להתאמה מגדרית קיבלו טיפול באנדרוגנים במשך שלוש עד שמונה שנים, נתון שעשוי להשפיע על מבנה השחלה ולהקשות על הסקת מסקנות לגבי כלל האוכלוסייה. גם העובדה שהניסוי נערך ברקמה מחוץ לגוף מגבילה את המסקנות. אף שמחקר כזה מאפשר לבחון השפעה ישירה על רקמה אנושית, הוא אינו שקול למחקר קליני שבודק מה קורה בגופן של נשים לאורך זמן.

בין חשש מדעי להוכחה

הממצאים עשויים לסייע בהבנת קשרים שתוארו בעבר במחקרים אפידמיולוגיים בין חשיפה לפתלטים לבין הפרעות ביוץ ושינויים הקשורים לשחלה פוליציסטית. אבל הם אינם מוכיחים שפתלטים גורמים לתסמונת השחלה הפוליציסטית או לעקרות. לשם כך נדרשים מחקרים גדולים יותר בבני אדם ושחזור של התוצאות ברקמות מגוונות.

גם בתחום הרגולציה התמונה אינה אחידה. במדינות שונות קיימות הגבלות על השימוש ב-DEHP, בעיקר בצעצועים, אך בתחומים אחרים, ובהם מכשור רפואי, קוסמטיקה, אריזות מזון ומוצרי בית, ההגבלות משתנות. מכיוון שלחומרים האלה יש גם שימושים מעשיים ורפואיים, החוקרים סבורים שיידרשו ראיות נוספות לפני שאפשר יהיה להצדיק הגבלות רחבות יותר.

אז האם צריך להיבהל מהפלסטיק שבבית? עדיין לא. המחקר מספק עדות מעבדתית למנגנון אפשרי של השפעה על השחלה, אך לא מוכיח שהשימוש במוצרים האלה פוגע בפוריות בפועל. מה שהוא כן מזכיר לנו הוא שהשפעתם של כימיקלים יומיומיים על בריאותנו מורכבת, ושכדי להבין אותה באמת צריך לבחון לא רק את הביציות, אלא את המערכת כולה.