כך למדתי לאהוב את הגוף המזדקן שלי ולהפסיק להכניס את הבטן

שנים שהם זלגו לי בין האצבעות. התקיימו לצדי, אבל תמיד בתחושת מרחק מתסכלת. עד שאמרתי 'די' ויצאתי לצוד אותם, את הרגעים. החלטתי לא להתפשר ולהתחיל להבחין, להתפלא, להודות ולהתפלש בכל גרגיר וגרגיר של שעון החול הזה שנקרא 'החיים'. זאת העבודה הכי קשה שיכולתי לקחת על עצמי. וכשאני מצליחה, זה שווה כל רגע.
דניאלה דורון היא יוצרת טלוויזיה, תסריטאית, עיתונאית, מורה לכתיבה, מגישה וציידת רגעים. הנה השלל הטרי שלה.

אני רואה שהוא בוחן אותי. העיניים שלו עוברות בין דמותי המאופרת בת ה-37 שעל המסך הגדול, לבין המורה הלא מאופרת שלו, בת ה-48, שיושבת ליד המחשב ועושה כאילו היא לא רואה שהוא בוחן אותה.

>> מעין קרת חוזרת לימי הדוגמנות הכואבים, ויש לה מסר חשוב לכולנו

"זאת את?", נזרקת השאלה לחלל הכיתה וזאת בכלל ילדה אחרת ששואלת.

"כן, תמשיכו לצפות ותגידו מתי המאורע המחולל", אני אומרת בחיוך אגבי לילדי הכיתה שאני מלמדת תסריטאות, בזמן שאני מקרינה להם סצנה שאני גם מופיעה בה בקטנה.

לטעמי, זה השיעור הכי חשוב שאני יכולה להעביר שם, והוא עובר בסאב טקסט – לאהוב את הגוף המזדקן שלי. והו בוי אנד גירל, הוא מזדקן.

אני מתה על שתיהן – על הצעירה בלי הקמטים שכל כך חשוב לה הכל, ועל הבוגרת, שלא אכפת לה כבר ועפה על החיים. לראייה: כבר שנים שאני לא מחזיקה את הבטן. ליתר דיוק – אכפת לי מאוד, בשם המין הנשי, שיראו את מה שיש ואכפת לי מאוד לא להחזיק אותה בניגוד לרצונה, את הבטן החמודה שלי, שמה עשתה רע? רק בלעה משהו קודם. אז אני כבר לא מחזיקה את הבטן.

פעם לא החזקתי אותה, כי לא היה לי מה להחזיק. הייתי צעירה ורזה, עם הפרעות אכילה ככל בחורה (או אולי פשוט ככולי). עכשיו אני קצת פחות צעירה, הרבה פחות רזה ומאוד אוהבת את איך שאני נראית. כי הגוף הנהדר הזה, שמסכים להיות הכלי שילווה אותי בגלגול הזה, עושה עבודה מדהימה. את רובה, אני אפילו לא רואה ובטח שלא שולטת עליה. הוא נושם, נושף, מעכל ופועם כך מעצמו. אפילו מרפא את עצמו, אם רק אפסיק להפריע. וכשהוא דופק מכאב של מיגרנה, זה רק בגלל שהוא ממש מנסה שאבדוק רגע אחד (או ליתר דיוק, כמה עשורים טובים) מה לא בסדר ואיך אפשר לשנות.

אז תודה לך גוף. ותודה לך בטן. מבטיחה להמשיך לא להכניס אותך אף פעם. לא בשביל אף אחד, ובטח לא בשביל גברים עם כרס שמעצבים את תפיסת העולם שלנו ברחוב ומאחורי הקלעים.

>> לכל הטורים של דניאלה דורון

ההמלצה החודשית:

בדרך ליום הולדת של חברה מהצפון, עצרנו כמה חברות ביקנעם המושבה וגילינו חנות יד שניה. נכנסו, סתם כדי להציץ. שלושה צעדים לתוך החנות המתוקה הזאת, ונתקלתי בסטנד שעליו כ-ל הבגדים שאני הכי אוהבת בעולם! אני יודעת שזה נשמע מוגזם, אבל פשוט ניקיתי אותו מקולביו וכל מה שמדדתי, אהבתי יותר. כל כך הרבה בגדים שבאים בטוב לנשים. כשהבנתי שגם על שאר הסטנדים יש רק בגדים מעולים, פשוט הודיתי לבעלות החנות ועפתי משם מהר. אבל היי, לכן ממש כדאי להגיע.
לונה, אגרא 1, יקנעם המושבה