גשרים ולא מבטון

יהודים וערבים מאחדים כוחות למען השמירה על איכות הסביבה
תיאוריית הכאוס טוענת שנפנוף כנפי פרפר בברזיל, עשוי לחולל סופת טורנדו בטקסס. אם כך, על אחת פי כמה וכמה, ששפכי שכם גורמים למוות בנחל אלכסנדר, העשן של תחנת הכוח בחדרה פוגע בחולי האסתמה בטול כרם, וגם שאיבת היתר מאקוויפר ההר איננה מבחינה בגבולות. משאבי הטבע, האדמה, האוויר והמים משותפים לכולנו, ולעתים קרובות זיהום מקומי עלול להפוך לאזורי ולעולמי.
מלחמות ומאבקים רבים במהלך ההיסטוריה פרצו בשל מחלוקת על משאבי טבע, אך ישנם גם מודלים המראים כי שיתוף פעולה סביבתי יכול להוות גשר וגישור על פערים לאומיים, דתיים, עדתיים, כלכליים וחברתיים.
חולי סרטן יהודים וערבים
"למיקום משרדנו בכפר פקיעין משמעות סמלית רבה", אומרת ליאורה אהרון, מנכ"לית-שותפה של עמותת אל"ס, אזרחים למען סביבה בגליל. "פרט למהומות האחרונות במושב הסמוך פקיעין (שהיו למעשה מאבק "ירוק", המביע התנגדות להצבת אנטנות סלולריות ולא מאבק לאומי, טוענת אהרון), היישוב הוא סמל לשיתוף פעולה מתמשך בין קבוצות אתניות ודתיות שונות.
"הבחירה בכפר ערבי הייתה מתוך הצורך להתקרב פיזית לאוכלוסייה הערבית, הזקוקה לקשר בלתי אמצעי. בכל ההיסטוריה של אל"ס, שהוקמה לפני 18 שנים, הייתה תשומת לב לשמירת האיזון בין החברים והפעילים הערבים והיהודים. הצירוף של ג'מילה כיועצת משפטית ומנכ"לית משותפת לצידי, עוד מעצים גישה זו".
עו"ד ג'מילה הרדל-ואכים נולדה לפני 30 שנים בפקיעין (בכפר קיים רוב דרוזי, מיעוט נוצרי וכמה משפחות מוסלמיות ויהודיות) למשפחה נוצרית. היא למדה עריכת דין באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעקבות נישואיה עברה לכפר רמי הסמוך, שגם בו גרים מוסלמים ודרוזים, ופתחה פרקטיקה עצמאית.
"הנושא הסביבתי העסיק אותי תמיד, אולם באופן פסיבי", היא מחייכת. כמשפטנית הייתה מעורבת בנושאים חברתיים והומניטאריים כגון ייעוץ משפטי במזרח ירושלים ופעילות ב"ארגון רופאים למען זכויות אדם".
"יש להודות בעובדה, כי הרעיונות הסביבתיים מחלחלים לחברה הערבית באיטיות", היא אומרת. "אחד הגורמים לכך הוא הייאוש והחשדנות מהממסד. הרי במשך כל השנים, גופים כמו רשות הטבע והגנים והקק"ל היו מזוהים כגזלני אדמותינו. קיימת גם נטייה בקרב אנשים להאשימנו כאשר הם רואים מפגעים סביבתיים בכפרים ערביים, מבלי להבין שחסרות אצלנו תשתיות ביוב או פינוי אשפה. 'סביבה', זה לא רק מים, אדמה ואוויר. זה גם בני אדם, זהויות, שאיפות ותרבויות".
"הכל קשור", אומרת אהרון. "אחת התוכניות שלנו היא מפגש של חולי סרטן יהודים וערבים ומשפחותיהם. מכיוון שמחלת הסרטן קשורה, בין היתר, בגורמים סביבתיים ותזונתיים, אז הרמנו את הכפפה".
נושמים את אותו אוויר
גם בעמותת "לינק", הפועלת בתחום הסביבה בגליל, שומרים על האיזון הקדוש בין יהודים וערבים מתוך פעילי העמותה ובוועד המנהל שלה, ורואים את ההקשר הסביבתי במובן הרחב שלו. "ההסתכלות שלנו על הסביבה, היא לא רק בפרמטרים ירוקים, אלא בהעמדת האדם במרכז", אומרת בדריה בירומי-קנדלפת, מנכ"לית העמותה. "כש'לינק' הוקמה, המוטו שלה היה 'כולנו נושמים אותו אוויר ושותים אותם מים'. זה סלוגן נחמד, אבל בהתבוננות עמוקה יש הבדל גדול באיכות המים בין המגזר הערבי למגזר היהודי, ולכן הכנסנו פרמטר נוסף של שאיפה לצדק חברתי. בתוך כך, גם החלטנו שלא לנהל מאבקים ולנקוט בפעילות יזומה, ולא מגיבה. הירוקים המיליטנטים יכולים לעתים 'לשפוך את התינוק עם המים', להיאבק על דברים צודקים, אבל בדרך לרמוס אוכלוסיות חלשות".
כמעט כל הפעולות של "לינק" הינן סימטריות באספקט היהודי-ערבי: פעילות משותפת של נחף וכרמיאל, של בתי הספר גורדון ואל-מנארה בעכו, של כמון ומכמנים היהודיים עם כמאנה הבדואי, של תלמידי משגב עם תלמידי סלאמה וראס אל-עין ועוד. אחת הפעולות המוצלחות של "לינק" הייתה "הדרך לשכנות טובה" על רכס מתלול צורים בין תובל ודיר-אל-אסד. זהו שביל שנכבש תחת רגליהן של קבוצת נשים, יהודיות וערביות, שמצאו את התוואי (המלוכלך!) כמתאים להליכות ספורטיביות. העמותה, בשיתוף גורמים נוספים (מוניציפאליים, בתי ספר, קק"ל והמשרד לאיכות הסביבה), תנקה ותסדיר את השביל לרווחת התושבים. בתוך כך, תיווצר פלטפורמה ליצירת הסכמות, להיכרות, לתיירות ולפיתוח אזורי. בירומי-קנדלפת, מתכננת ערים במקצועה, רואה את שיתוף הפעולה התכנוני כמנוף סביבתי, חברתי וקהילתי מהמעלה הראשונה.
מים ושכנות טובה
בעקבות חתימת הסכם השלום עם ירדן ב-1994, הוקם הארגון הסביבתי "ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון", במטרה לקדם פיתוח בר קיימא, שיתוף פעולה וקידום השלום בין הירדנים, הפלסטינאים והישראלים. לארגון משרדים בבית לחם, ברבת עמון ובתל אביב, והוא חלק מרשת של עשרות ארגונים סביבתיים חוצי גבולות.
"באותה תקופה של אופוריית השלום, כשהיה נראה שגם הסכסוך עם הפלסטינאים נמצא לקראת סיום, החלו להשקיע ולפתח את האזור ולדבר על מיזמי תעשייה, תיירות, חקלאות וסחר. חששנו שכל היוזמות עלולות להכביד מדי על הסביבה", אומרת מיכל שגיב, רכזת פרויקט "מים ושכנות טובה" בארגון. "המטרה הראשונית הייתה לאזן בין תנופת הפיתוח לבין הצרכים החברתיים והקהילתיים. אני מכירה הרבה מאוד קבוצות, עמותות וארגונים שנשאו דגלים דומים של סביבה ושלום, אולם לא שרדו את הקשיים, הקונפליקטים ואפילו הסיכון שבעבודה זו.
"אחד הנושאים המרכזיים בהיבט הסביבתי-אזורי הוא המחסור במים. אנחנו שותפים מרכזיים בייעוץ ובלובי בכל הקשור בהסדרי המים האזוריים. המים אינם מבחינים בגבולות, ונושאים כגון זכויות מים וזיהום מים הינם קריטיים למדינות האזור".
במקביל למדיניות האזורית, יזם הארגון תוכנית מקומית של "מים ושכנות טובה", בה מעורבות קהילות יהודיות וערביות בשמירה על מקורות המים המקומיים, מניעת זיהום וכו'. הפרויקט פועל בעמק חפר בין מספר מושבים והעיר טול-כרם, ברצועת עזה בין קיבוץ נירים ועבסאן, בוואדי ערה בין באקה אל גרביה ובאקה אל שרקיה, בהרי ירושלים בין צור הדסה וואדי פוקין ובבקעת בית שאן בין בית שאן ויישובי האזור לברדלה (פלסטינאי) ושייך חוסיין (ירדני).
"לצערנו, כיום כמעט אין אפשרות לנוע בין הקהילות, כך שהפעולות הן עצמאיות לכל קהילה", אומרת שגיב. "דווקא באזור ירושלים, בשל חופש התנועה והקשר בין הקהילות, יצרנו ערכים נוספים, מעבר לטיפול במים. המפגשים הולידו פרויקט של שוק חקלאים, פעילות תרבותית משותפת, מפגשי גננות ותכנון משותף. גם עצירת גדר ההפרדה באזור היא פרי פעילותנו. התוצאות בשטח מאוד מחזקות את אנשי ואדי פוקין ומצליחות לנטרל אנטגוניזם, חוסר אמון ולאומנות".
לדברי שגיב, קיימים בעולם מודלים רבים ומגוונים של שיתוף פעולה וגישור בין קהילות ועמים מתוך הפלטפורמה הסביבתית בכלל, ושיתוף במשאבי המים בפרט.
אחדות היקום
כמו בכל דבר ועניין, הכל תלוי בנקודת המבט: ראייה סביבתית, קצרת טווח ואגוצנטרית מובילה לקונפליקט ולפיצול, ואילו מבט על, לא רק שנותן פרספקטיבה, אלא מציג את המשותף והמאחד.
מהבחינה הזו, לעיסוק באיכות הסביבה ולמודעות משמעות ומוטיבים הרבה יותר עמוקים מזיהום האוויר והמים או מהתחממות כדור הארץ. איכות הסביבה מבטאת דרך רוחנית-דתית של הבנת אחדות היקום ושל כולנו כברואים בצלם האל. מתוך אחדות זו ניתן לראות את צורכי האחר (שהינו חלק מאותה אחדות). האחר שיכול להיות אדם (אפילו בר פלוגתא או אויב לרגע!), עץ, הר או "רוח טבע" בלתי נראית.
לכן, הדאגה לסביבה לעולם איננה יכולה להיות מיליטנטית, אכזרית, או בלתי מתחשבת. הסביבה היא חלק ממארג הבריאה ואיננה שייכת לנו. אנחנו רק יכולים, אם בחרנו בכך, ל"עבדה ולשומרה" (ככתוב בספר בראשית, ב' 15).
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה