געגוע שבלב

מהפכה שקטה ועדינה מוליכה אותנו בחזרה לשורשים שלנו

88 שיתופים | 132 צפיות

לאט לאט ובשקט משהו קורה לנו. בשנים האחרונות מתחזק הקשר שלנו לשורשים ואנחנו מתחילים לחפש את הפשטות שבחיים. נשים חוזרות להניק, נשים או גברים משכילים ובעלי קריירות מצליחות, מחפשים פתאום דרכים להישאר בבית ולגדל את הילדים, אנשים מגדלים גינות ירק וחיות משק לצריכה עצמית, מעדיפים בדי כותנה טבעיים, ובכלל, המילה טבעי מהלכת קסם.

החזרה לשורשים היא לא רק חיפוש אחר הדרך להימנע מתחלואי הגוף התוקפים את המין האנושי במאה ה-21. היא לא רק רצון להתרחק מריסוסים, מחומרים סינתטיים, מכימיקלים, מצבעי מאכל, מחומרים משמרים ומשאר תוצרים תעשייתיים מרעילים.
החזרה לשורשים היא סוג של געגוע לתחושה שלדברים יש משמעות, שהמזון שאנחנו אוכלים גדל באדמה שיש לה ריח לח ומשכר, שנגעו בו ידיים עמלות ומלאות באהבה, שהירקות שאנחנו מגדלים בגינה שלנו הם יצירה משותפת מופלאה של היקום ואנחנו חלק בלתי נפרד ממנו.

כשהכל היה אורגני

זה געגוע לתקופה שאנשים ידעו לעשות הכל לבד וכל משפחה הייתה משק שמייצר כמעט את כל צרכיו. רוב האוכל היה גדל בשטח החצר. אנשים גידלו גינות ירק שסיפקו את צרכי המשפחה ולפעמים אפילו קצת יותר. הם החזיקו קומץ תרנגולות שהסתובבו בחצר או שכנו בלול קטן וסיפקו ביצים באופן שוטף. לפעמים הייתה אפילו פרה או עז שסיפקו את החלב ממנו היו עושים גבינות ביתיות. הכל, מיותר לציין, היה אורגני לחלוטין, טרי וזמין.

האנשים היו תופרים בעצמם את הבגדים. כל חולצה חדשה הייתה חגיגה אמיתית, כי היה ערך לעבודה שהושקעה בייצור שלה. העובדה שמישהו אוהב עמל ותפר אותה בשבילנו או הסיפוק שעשינו אותה בעצמנו, עשו את ההבדל. היום הבגדים עולים גרושים, אין להם ערך רב עבורנו. אנחנו קונים, לובשים למשך פרק זמן קצר וזורקים, בלי לחשוב על כל המשאבים שהושקעו בייצור הבגדים. ברוב המקרים אנחנו גם לא משקיעים ולו צל של מחשבה על אותם פועלי ייצור שעובדים בתנאי עבדות, מנוצלים ומדוכאים, רק כדי שנוכל לרכוש, במחירים מגוחכים, את הבגדים שהם מייצרים.



בסוף רוצים לחזור אל השורשים

בסוף רוצים לחזור אל השורשים

ריחו של לחם טרי

היום אנשים רבים חוזרים לאפות בעצמם את הלחם, בדיוק כמו שהסבתות שלנו עשו. הם משתמשים בדגנים מלאים, בדיוק כמו שהיו לפני כמה עשרות שנים, לפני שהומצאו המכונות שמשייפות את הדגנים ומשתמשות בחלקים הבהירים בלבד לייצור קמח ואורז. כשהריח המדהים הזה של לחם טרי הנאפה בתנור ממלא את הבית, כל פרוסה מקבלת משמעות אחרת לחלוטין, וטעם חם של בית. הלחם כבד ומשביע, לא כמו המוצרים האווריריים, המתיימרים להיות דיאטטיים, הניבטים אלינו מן המדפים העמוסים של רשתות השיווק וקוראים לעצמם, בעזות מצח, "לחם".

התקופה בה אנשים דרשו תרופה לכל מיחוש ובעיה משתנה גם היא. היום מתחילים להבין שלצריכת תרופות יש מחיר, ויש הפונים תחילה ל"תרופות הסבתא" הטבעיות, הנמצאות אצלנו בגינה או בארון התבלינים. יש גם הבנה שאוכל מזין ומנוחה, והכי חשוב מניעה, הם המפתח לבריאות טובה.

רבים הגיעו להכרה שלא חייבים לקנות משק במושב כדי לנהל חיים בריאים יותר. גם בדירה עירונית אפשר לגדל צמחי תבלין בעציצים, לאכול אוכל אורגני גם אם לא מגדלים אותו לבד, לעשות פעילות גופנית סדירה, לבלות בגנים ציבוריים, בפארקים בחוף הים ובמקומות פתוחים וירוקים בחיק הטבע, ולהשתדל ללבוש בגדים "נושמים" מחומרים טבעיים.

תחושת שייכות

החזרה לשורשים מגיעה, לעתים קרובות, יד ביד עם ההכרה שלקהילה יש חשיבות מכרעת בחיים שלנו. שיתוף, עזרה הדדית, תמיכה ותחושת שייכות משפיעים על הבריאות שלנו ועל היכולת שלנו להתמודד עם קשיים.

אחד הדברים החשובים ביותר שהחזרה לשורשים של השנים האחרונות מלמדת אותנו היא החשיבות של המשפחה ועד כמה המעורבות שלנו בחיי ילדינו היא משמעותית. רבים חשים שמערכת החינוך מוגבלת ביכולתה לחנך ולדאוג לילדינו, וכי עלינו להיות מעורבים יותר בגידולם ולהיות חלק מחייהם. ולשמחתי, מתעוררת לאט לאט גם ההבנה שהורים מבוגרים הם חלק מהמשפחה גם כשהם מזדקנים ונזקקים לעזרה יותר ממה שיש ביכולתם לעזור, וכיום פחות ופחות מעבירים את הטיפול בהם לידיהם של זרים.

החזרה לשורשים אינה בהכרח ויתור על פלאי הטכנולוגיה. אין הטפה לחיות בלי חשמל, מים זורמים, להתנתק מהאינטרנט, מהטלפון ושאר ההמצאות המודרניות ההופכות את חיינו לקלים ופשוטים יותר. זה אולי ניסיון לחיות בקטן יותר, פשוט יותר, משפחתי וקהילתי יותר. חיים נוחים ובריאים שלא פוגעים באנשים, בבעלי חיים או באיכות הסביבה, חיים עם משמעות וסיפוק.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה