גיריות או לא להיות

גירית בסכנת הכחדה | צלם: GettyImages אימג'בנק
גירית בסכנת הכחדה | צלם: GettyImages אימג'בנק

הממשלה בבריטניה מציעה לדלל את אוכלוסיית הגיריות כפתרון למחלת שחפת הבקר, אך נראה שמדובר בשעיר לעזעזל ואין כל הוכחה שזה אכן יבלום את המחלה. האם חיות אחרות יהיו הבאות בתור?

88 שיתופים | 132 צפיות

בריטניה כמרקחה לאחר שהממשלה אישרה את תכנית דילול אוכלוסיית הגיריות המקומית, שנחשדת כמפיצת מחלת שחפת הבקר. התכנית החדשה תאפשר לחוואים לירות בגיריות שבשטחיהם, מעשה שבפועל עלול להביא את חיית הבר הביישנית אל סף הכחדה. לטענת מתנגדי התכנית, אין הוכחות מוצקות שהגיריות הן אכן האשמות העיקריות בהתפשטות המחלה הקטלנית, ואין אף עדות לכך שהדילול ישפר באמת את בריאותן של חיות המשק בבריטניה.

הגירית המצויה (Meles meles) היא המין היחיד מסוג גירית ממשפחת הסמוריים. גודלה כשל כלב קטן (כעשרה קילוגרמים), היא פעילה בלילה ונחשבת לחיה ביישנית, אולם למרות זאת נפוצה ברוב אירופה ובחלקים רבים של אסיה. הגיריות אומניבוריות, כלומר אוכלות כל: שורשים, פירות, חרקים, ביצים ויונקים קטנים.

לעיתים הן מנצלות את ההזדמנויות לאכול מתערובות של חיות חווה או מקערות מזון של חתולים וכלבים. הן טריטוריאליות, ומגנות בחירוף נפש על קומפלקס המאורות שבו הן חיות בקבוצות משפחתיות קטנות. בבריטניה הגירית נפוצה מאוד באזורים הכפריים של אנגליה, ויילס וסקוטלנד, שבהם היא נצפית לעתים נדירות גם על ידי הציבור הרחב. כיום חיות בבריטניה כ-250 אלף גיריות! כ-190 אלף באנגליה, כ-25 אלף בסקוטלנד וכ-35 אלף בויילס.

על גיריות, בקר ומה שביניהם

"הדילול" של הגיריות מוצע כפתרון להתפרצויות חוזרות ונשנות של מחלת שחפת הבקר (Bovine Tuberculosis) שפגעה בעדרים ברחבי האי. המחלה, שנפוצה במדינות רבות, פוגעת בעדרים בדיוק כמו כל מחלה אחרת ומשפיעה על משקל הפרה ועל תנובת החלב. אולם היחס אליה שונה כי יש לה היבט מסוכן: היא מידבקת כמעט לכל יונק ויכולה לעבור גם אל בני אדם.

תרחיש זה כבר קרה בבריטניה בשנות השלושים של המאה ה-20, שבהן נדבקו כ-50 אלף בני אדם במחלה. מאז לא נמצא תיעוד מדויק של הידבקות בני אדם במחלה וככל הנראה לא מדובר במספרים גדולים. כך או כך, לולא היה תיעוד של העברת המחלה לבני אדם, לא היו משמידים את הפרות הנגועות ואיש לא היה חולם להציע דילול של גיריות כפתרון.

אולם לתלות בגיריות את האשם כשמדובר בהפצת שחפת הבקר, תהיה טעות חמורה. בין הנשאים של המחלה אפשר למצוא גם שועלים, סנאים, איילים, חתולים, סמורים ושלל חיות בר נוספות בסביבה כפרית. לא כל חיה שנושאת את המחלה תדביק חיות אחרות או תפתח סימנים קליניים.

במהלך הדילולים הקודמים, בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, נבדקו פגרי גיריות ונמצא שרק 8%-20% מהן היו נשאיות ורק כ-5% היו מידבקות. הרג של מאות אלפי חיות, כשאפילו הממשלה מודה ש-95% מהגיריות שייהרגו יהיו בריאות לחלוטין, מזעזע את הציבור האנגלי.

נוסף על כך, לא ברור בדיוק כיצד המחלה עוברת מהגיריות לבקר. יש סברה ולפיה הגיריות מדביקות את הפרות כשהן ניזונות משקתות פתוחות או ממוקדי אחסון תערובת פתוחים. אם זה המצב, המתנגדים לדילול קוראים למצוא פתרון טכני מעשי כדי למנוע מגע של גיריות במזון, למשל לסגור או להגביה אותו.

יש לציין שבעבר כשדיללו את הגיריות, פחתו מקרי ההדבקה באזור המדולל אולם עלה מספר ההדבקות שמסביבו. מומחים מעריכים שגיריות, שהן אמנם חיות טריטוריאליות, ינדדו ממקום שבו צדים אותן לאזורים סביב, וישאו עמן את שחפת הבקר לאזורים שקודם לכן היו נקיים מהמחלה.


משפחות של גיריות יושמדו. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Serg Zastavkin, shutterstock

אחריות שלנו

לדעת המומחים הממשלתיים, 85% ממקרי התפרצות שחפת הבקר נובעים ממעשי אדם. ראשית, החוואים מעבירים בקר לשחיטה ברחבי המדינה, מוכרים ומחליפים בקר, מסיעים בקר לתצוגות, לתערוכות חקלאיות ולצורכי הרבעה, ובכך בעצם מפיצים את הנגיף לעדרים אחרים.

במשבר השחפת האיום של שנות השבעים של המאה הקודמת בדקו חוואים את הפרות שלהם בכל רבעון כדי לוודא שהן אינן נושאות את המחלה; כך גילו מקרים התחלתיים רבים ואפשר היה לרסן את ההתפרצויות ברמה מקומית.

אולם כעת החוואים בודקים את הבקר פעם בשנתיים בערך וכדי לחסוך כסף, הם משתמשים בשיטה של גירוד העור ובחינתו מתחת למיקרוסקופ – בדיקה זולה שמאתרת את המחלה רק בשלב מתקדם יחסית – וזאת במקום להשתמש בבדיקות דם שמאתרות את המחלה לפני הופעת סימנים קליניים אחרים.

שנית, החוואים והווטרינרים עצמם לא תמיד מקפידים לחטא מגפיים ולרחוץ ידיים לאחר מגע בבקר ומדביקים עוד פרות באותו העדר, ואף פרות שונות באותן תצוגות חקלאיות, מכירות והעברות לצורכי הרבעה. רכבי העברת בקר אינם נדרשים להיות מחוטאים לפני שהם קולטים פרות אחרות ואין חובה חוקית לבדוק את בריאות הפרות לפני שמעבירים אותן.

הפתרון של דילול הגיריות שהממשלה מציעה בעייתי, שכן זו אינה מסבסדת או מפקחת על התכנית. מי שיבצע את העבודה המלוכלכת של השמדת אוכלוסיות שלמות של גיריות באזורים כפריים לא יהיה גורם רשמי מוסמך ומושכל אלא חוואים, ויש יסוד סביר להניח שהם עלולים להשמיד מאורות ומשפחות של גיריות בריאות רק כאמצעי ביטחון. אם הממשלה תאשר לציבור להמית גיריות בסיטונות וללא פיקוח, יתאפשר פתח רחב לפגוע בטבע ובבעלי חיים אחרים.

גם לרשלנות בטיפול בפגרים עלולות להיות תוצאות הרות אסון. הרג של גיריות נגועות מצריך טיפול זהיר וקפדני בפגרים, כי אלו עלולים להפיץ את המחלה הלאה ואז ייהפך הפתרון הלא אידיאלי לברדק קולוסאלי.


האם הרג הגיריות הוא הפתרון? צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב Mark Bridger, shutterstock

תרחצו ידיים

כדי לשמר את המין המיוחד, הפתרון המעשי שמציעים ארגונים שונים הוא לחסן את הגיריות נגד שחפת הבקר. פתרון זה כבר בוצע כפיילוט על ידי ארגוני מתנדבים באזור גלוסטרשייר, אך הממשלה טוענת שמדובר בפתרון יקר מדי שכולל תפיסה של גיריות במלכודות, חיסונן במזרק וסימונן בצבע כדי שלא ייתפסו שוב. יש גם אפשרות לחסן גיריות באופן אוראלי באמצעות פיתיון (בדומה לשיטות שמאומצות בארץ כנגד תפוצת כלבת בחיות בר), אך הדבר טרם נוסה באופן רחב היקף וטרם הוכחה יעילותו.

"לא יכול להיות שזה הפתרון שהממשלה מציעה", אומר לנו מדען ראשי של תכנית הדילול שלא רצה להזדהות בשמו. "אנחנו מתרכזים בגורם שהוא כ-10% ממקרי המחלה, ולא ככה נפתור את הבעיה – צריך לטפל בחלק העיקרי שלה קודם". בדבריו כיוון המדען לאכיפה, להיגיינה, לבדיקות בקר ובכלל לגורם האנושי שמפיץ את המחלה. עמותות שונות למען בעלי חיים לגלגו על עלותה של התכנית ויעצו לחוואים "לרחוץ את הידיים", בטענה שזה הפתרון הזול ביותר.

דילול גיריות כבר נעשה כמה פעמים משנות השישים של המאה ה-20 ואילך, אך מאז הריגתן הוצאה מחוץ לחוק. כרגע הממשלה מציעה שוב לדלל את אוכלוסיית הגיריות באזורים הכפריים ב-70% לפחות – מהלך שאין למומחים מושג איזו השפעה תהיה לו על המערכת האקולוגית, הרגישה ממילא, של בריטניה – בדומה לכל אי. הרג גיריות בקנה מידה כזה יכול להביא להכחדתן באזורים רבים.

נכון לחודש מאי השנה, פעולות משפטיות שנקטו ארגונים ירוקים הצליחו לדחות את מימוש התכנית בבריטניה בכלל, ולמנוע אותה כליל בצו בית המשפט בכל נסיכות ויילס בפרט. נכון להיום, משפטנים מנסים למנוע את הדילול גם באנגליה ובסקוטלנד. שני ארגונים בולטים פועלים כיום לשמר את הגיריות בבריטניה: Badger Trust ו-Badgerlan. לאחרונה, בעקבות הלחץ הציבורי, הכריזה הממשלה שהתכנית זקוקה לבדיקה מחודשת ונדחתה הוצאתה אל הפועל.

אולם בחודש יולי השנה הכריזה הממשלה שאין מנוס מלהוציא את התכנית אל הפועל והתחילה בהכנות. בינתיים מתנהל קמפיין אינטרנטי נרחב, החתמות על עצומות וקמפיין מכתבים שנשלחים לנציגי הפרלמנט המקומיים, לראש הממשלה דייוויד קמרון ולשרי הקבינט. רק ימים יגידו מה יעלה בגורלן של אחד מהסמלים המסורתיים של האזורים הכפריים, שעל גבו מתנהלת היום מלחמה שהיא יותר ממאבק זוטא על גיריות אלא על פניה של בריטניה המודרנית.