גיל התבונה

תקופה שבה יכולה האישה להתרכז סופסוף בעצמה. מתחילות מחדש

88 שיתופים | 132 צפיות

אם תבקשו להבין מהו בדיוק "גיל המעבר", יסביר לכם מילון אבן-שושן כי זהו "כינוי לראשית בלותה של אשה, הכרוכה בהיפסקות הווסת". משמעויות השורש ב.ל.ה, אם תהיתם, הן: נבל, הזדקן, בלה, נשחת, נתיישן מרוב שימוש וכיוצא בזה עלבונות מדכאים. "אין דבר כזה, 'גיל המעבר', כי לא עוברים בו ממקום למקום, ואין בליה", חורצת בפסקנות צינית הגינקולוגית ד"ר רוית נחום, מומחית בנושא. "הדבר היחיד שמאפיין את הגיל הזה, הוא שלאישה אין יותר ביציות ואין וסת. עוברים מגיל פוריות לגיל של אין פוריות. הביטוי הלועזי 'מנופאוזה', מתאר באובייקטיביות עובדה ביולוגית זו, ואינו טוען אותה בקונוטציות שליליות".

הגינקולוגית ד"ר כריסטיאן נורת'ראפ הולכת צעד אחד קדימה, וטוענת את הגיל הזה במשמעויות חיוביות במיוחד. "המנופאוזה אינה מחלה שצריך לרפא. להיפך. זו תקופת ההתעוררות של כל אשה. שלב שטומן בחובו הבטחה עצומה לריפוי גופנו, רוחנו ונפשנו ברמות העמוקות ביותר. זו המחצית ה'נבונה' יותר בחיינו", היא טוענת באתר האינטרנט שלה ובספרה "תבונת גיל המעבר" (הוצאת מטר), ומרחיבה: "דווקא גיל זה, שנחשב בעיני רבים מעורר אימה, הוא השלב שבו פורצים במידה הרבה ביותר היצירתיות, החיוניות, אמביציות חדשות והצורך האישי למשמעות בחיים".

השינויים מתחילים בגיל 45-40

השינויים הגופניים המאפיינים את "גיל המעבר" מתחילים בסביבות גיל 45-50, עם הידלדלות הביציות וירידת יכולתן של השחלות לייצר אסטרוגן. "כתוצאה מכך, מתחילות כ-80% מהנשים לחוש סימפטומים, שבאים לידי ביטוי ברמה מזערית, בינונית וחמורה", מסבירה ד"ר נחום. ד"ר אני אוונס מפרטת את הסימפטומים: "איבוד הריכוז, איבוד חלקי של הזיכרון ותחושה שהן שוכחות מה הן רוצות להגיד, גלי חום, הזעת לילה, עייפות מרובה וחלומות עמוקים".

ד"ר אוונס ערכה סקר בקרב 175 נשים, שחלקן נטלו הורמונים חלופיים, ו-47 מבני זוגן, וגילתה כי 27% מהנשים היו מודאגות לגבי השפעת המנופאוזה על חיי המין שלהן; מתוכן, 79% התנסו באובדן של התאווה המינית ו-63% חוו היעדר אנרגיה. מתוך אלה שחוו חוסר בדחף המיני, 75% דאגו שמא יאבדו את חיבת בן הזוג שלהן. 69% מהנשים שנחקרו אמרו, כי חוו תופעות גופניות לא נעימות במהלך גיל המעבר, כמו גלי חום (84%), הזעה במהלך הלילה (81%) והיעדר אנרגיה. 75% חשו, שאיבדו את הביטחון העצמי שלהן, ושהן מסוגלות פחות להתמודד עם מצבים כתוצאה ממצבי רוח (88%), נטייה לבכי (78%) דיכאון (71%) ופיזור נפש (85%). יותר ממחציתן חשו, שסימפטומים אלה גרמו ללחץ על מערכות היחסים שלהן.

למעלה ממחצית מהנשים שנטלו הורמונלים חלופיים אמרו, שהטיפול עזר לשפר את יחסיהן עם בן הזוג. טיפול זה כולל תחליפי אסטרוגן ופרוגסטרון לנשים שיש להן רחם, ואסטרוגן בלבד לאלה שעברו כריתת רחם. בעת הצורך, משלבים גם הורמון גברי – אנדרוגן, שנועד לשיפור החשק המיני.

על פי הסקר, גברה התועלת של הטיפול עם הזמן, ו-81% מהנשים שהשתמשו בהורמונים יותר משנתיים דיווחו על יעילותם (לעומת 20% בלבד, שהשתמשו בטופלו במשך פחות מחצי שנה).
בין ההסברים שניתנו להטבת המצב: הטיפול השפיע לטובה על מצב הרוח (39%) ותרם לרווחה כללית (81%). 41% מהנשים ו-57% מהגברים חשו, שהיחסים הפיזיים שלהם השתפרו הודות לטיפול.

הסקר אישר, כי נשים חשות שהטיפול יעיל בהקלה משמעותית על הסימפטומים הקשורים למנופאוזה, כולל מצבי רוח, נטייה לבכי, דיכאון, גלי חום, הזעה במהלך הלילה והיעדר אנרגיה. "כשמתחילים בטיפול הורמונלי, אסור לוותר ולהפסיק אם הוא לא פועל או לא מתאים מיד", ממליצה ד"ר אוונס. "גם אם ההתחלה קשה, צריך להבין שהטיפול לאורך זמן בהחלט יוכיח את עצמו. הרופא אמור לספק למטופלות את כל המידע לפני תחילת הטיפול, לסייע להן להתאים אותו לצרכיהן וללוות את מהלכו מקרוב".

סודות וסקרים

כמו סוגיות רבות בתחום רפואת הנשים, גם המחקר בנושא המנופאוזה נמצא בחיתוליו. המחקר הידוע ביותר עד כה הוא "סקר האחיות": 57 אלף אחיות אמריקאיות השיבו במשך 16 שנה על שאלונים תקופתיים, שהתייחסו לאורח החיים שלהן ולמצב בריאותן. על פי תשובותיהן נבנתה הגישה וההתייחסות לתקופת המנופאוזה. "נמצא כי נשים שנטלו הורמונים לקו פחות בהתקפי לב ושברו פחות את עצם האגן, אם כי במשך הזמן היתה עלייה בסיכון שלהן לפתח סרטן שד", אומרת ד"ר נחום.

מזה שנתיים מתנהל מחקר מדעי ראשון מסוגו בתחום, בהשתתפות 27 אלף נשים צפון-אמריקאיות שחלקן נוטלות טיפול הורמונלי וחלקן מטופלות בפלסבו. המחקר המקיף בודק את השפעת ההורמונים על משתנים כמו סרטן שד, התקפי לב, איכות חיים ועוד. בשלב זה אין עדיין נתוני ביניים ממחקר זה, שעתיד להימשך עד שנת 2007, ואמור להנפיק תוצאות מדעיות ברורות יותר לגבי ההשפעה האמיתית של ההורמונים על הסימפטומים של תקופת המנופאוזה.

כך או כך, ברור לחלוטין שיש נשים הסובלות מסימפטומים מטרידים שונים בתקופה זו. לדעת ד"ר נחום, מדובר בעניין שהוא במידה רבה תלוי תרבות וסביבה. בסינית מדוברת, למשל, אין ביטוי לתיאור 'גלי החום' שנשים מערביות רבות מאוד מתלוננות עליו, ולכן הסינית לא תוכל לספר שהיא סובלת מהתופעה. "עם זאת, ככל שנשים משכילות יותר, יש להן יותר הבנה ומודעות רגשית, והן מרבות לדבר על הדברים הללו", היא אומרת. לא מפתיע, אם כן, שאצל נשים אלו יימצאו יותר מקרים של גלי חום, הזעה ודיכאון.



הפן הפסיכולוגי של גיל המעבר הוא כבד משקל<br />אילוסטרציה: stock.xchng" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/722/10722/sad.jpg?1168948474" />                             </p>
<div>הפן הפסיכולוגי של גיל המעבר הוא כבד משקל<br />אילוסטרציה: stock.xchng</div>
</p></div>
<h2>מלכוד 22</h2>
<p>כמו באשר לסימפטומים רבים אחרים של גיל המעבר, גם בנושא גלי החום רב הסתום על הידוע. עד לא מזמן, מי שהתלוננו עליהם נתפסו כנשים שמגיבות בהיסטריה שמקורה פסיכולוגי. רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת גילו מחקרים, כי בזמן שגלי החום תוקפים, אכן חלה עלייה בחומו של פלג הגוף העליון, נרשמת האצה בדופק הלב ונוצר שינוי במוליכות החשמלית של העור.</p>
<p>הסיבה המדויקת לשינויים אלו אינה ידועה עדיין, ומניחים שהיא קשורה לשינויים ההורמונליים המתחוללים בגוף כתוצאה מהירידה ברמת האסטרוגן. מכל מקום, ידוע כי גם ללא טיפול הולכים גלי החום ונעלמים בתוך שנה או שנתיים מיום תחילתם. רק במקרים בודדים הם נמשכים זמן ארוך יותר, ובמקרים נדירים ביותר הם אינם נפסקים כלל.</p>
<p>אנשי מקצוע רבים, ביניהם ד"ר אוונס, ממליצים בחום על נטילת הורמונים, כפתרון לכל קשיי המנופאוזה ותחלואיה. ובכל זאת, לא מעט נשים נרתעות מטיפול זה, ויש כאלה שאינן יכולות ליטול הורמונים, משום שהן מעשנות, סובלות מהפרעות בתפקודי הכבד או מיתר קרישתיות ותסחיפים, חולות סכרת או נשים שחלו בעבר בסרטן השד. חלקן יכולות "לעקוף את הכבד", ולקבל את ההורמונים דרך העור – בעזרת ג'ל או מדבקה, אולם אז יפסידו את היתרון של הורדת רמת הכולסטרול בדם, המתאפשרת רק כאשר ההורמונים עוברים במערכת העיכול. כך או כך, נשים רבות מעדיפות את השימוש במדבקה, שעוקף את ההתנגדות הטבעית לבליעה יומיומית של "תרופה" ואת השכחה. יתרון נוסף של המדבקה: ההורמון כולו נכנס לזרם הדם, ולא רק החלק שנותר אחרי תהליך העיכול, ושחרורו נעשה בצורה קבועה – לא בגלים. וישנו גם הג'ל. יתרונותיו וחסרונותיו דומים לאלו של המדבקה, שכן גם במקרה זה התרופה מוחדרת דרך העור ולא עוברת במערכת העיכול. </p>
<p>האמנם הורמונים הם הטיפול האולטימטיבי לנשים בגיל הפסקת הווסת? ד"ר נחום "מאמינה שהורמונים משפרים את איכות החיים", אך במקביל מדגישה את החשיבות העצומה שיש לשינוי אורח החיים בגיל זה. "נשים ממשיכות לחיות רע – לא מתעמלות, מעשנות ולא אוכלות נכון – וסומכות על התרופה שתעשה עבורן את העבודה", היא מציינת. ואכן, כשבודדו משתנים אלה, הנכללים בקטגוריה הרחבה של "איך נשים חיות" מ"סקר האחיות", התברר כי השפעת ההורמונים היתה נמוכה בהרבה מכפי שחשבו. "כאשר בדקו את האפקט נטו של התרופות, התברר כי לפחות 50% מ'ההשפעה המיטיבה' קשורה לאורח החיים, ורק 10% בלבד נובעים מההורמונים", מציינת ד"ר נחום. </p>
<p>וכאן בדיוק טמון המלכוד. לא מעט נשים מאמינות, שאם ייקחו את ההורמונים, יהיה גופן "שמור" וצעיר יותר, ואז יוכלו להתעמל, להיות פעילות ואנרגטיות ובקיצור – לחיות טוב. אך ברוב המקרים, הן לא "חיו טוב" בעבר, וההורמון איננו תרופת הפלא לשינוי המצב. ההחלטה לשנות את אורח החיים חייבת לנבוע מתוכן, ועליהן לחולל בעצמן שינויים משמעותיים בחייהן.<br />"נשים סבורות בטעות, שרוב מקרי המוות נגרמים על ידי סרטן השד", אומרת ד"ר נחום, בהתייחס לעובדה שאחרי 5-10 שנות נטילת הורמונים עולה הסיכון ללקות במחלה זו, במיוחד בקרב נשים שיש להן היסטוריה משפחתית של המחלה. "בפועל, סרטן השד אחראי רק לחמישה אחוזים בלבד ממקרי המוות. מחלות לב, לעומת זאת, גורמות ל-50% ממקרי המוות של נשים, והשימוש בהורמונים מפחית את הסיכון בחצי". הטיפול ההורמונלי גם מפחית במחצית את השכיחות של שברים הנובעים מהידלדלות העצם (אוסטיאופורוזיס) את מקרי האלצהיימר, את רמת הכולסטרול ה"רע" בדם, וכן את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. עם זאת, הטיפול באסטרוגן בלבד, מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הרחם, בשיעור של פי 5-7.</p>
<h2>מתרכזת בעצמה</h2>
<p>אם לגבי הסימפטומים הגופניים הקישור המדויק לתקופת המנופאוזה נחשב בעייתי, המצב חמור פי כמה לגבי הפן הפסיכולוגי. מובן כי בתקופה זו חלים שינויים משמעותיים בפסיכולוגיה של האדם – אישה או גבר. הילדים שגדלו יוצאים מהבית, ומערכת היחסים הסבוכה שבין הורים וילדים חייבת לעבור שלב של שינויים משמעותיים; מערכת היחסים בין בני הזוג, שחיים שנים רבות ביחד, חייבת אף היא לעבור שינויים והתאמות לנסיבות החדשות; ההופעה החיצונית הולכת ומשתנה – לאו דווקא לטובה – ובתרבות שמעריצה רזון, נעורים ובריאות, לא כולם מצליחים להתמודד עם העלייה במשקל, הקמטים והכושר הגופני המידרדר. "חלק מהנשים בגיל הזה מתאבלות על אובדן הנשיות שלהן", אומרת ד"ר נחום. "אבל בקרב אלו שנוטלות את ההורמונים, יש מי שבאות אחרי חודש ואומרות שגם העוצמה של הצער פחתה". </p>
<p>"ירידת האסטרוגן בגיל המנופאוזה משנה את סדרי העדיפויות", מסבירה ד"ר רונית אלוני, מומחית לטיפול מיני וזוגי. "האישה מתחיל לשים דגש רב יותר על הצרכים שלה, ולחברה שלנו קשה לקבל את זה. לא נדיר לשמוע גבר שמצהיר: 'אשתי השתגעה', רק מפני שאשתו התחילה להתמקד בחיי החברה, הבריאות והקריירה שלה. </p>
<p>"כדי שהאישה תגיע לאיזון הנכסף, נדרש שיתוף הפעולה של המשפחה – הבעל והילדים כאחד. כשנוצרת הפרעה בדרך, נשים בוחרות באחד משני מסלולי התנהגות. הראשון הוא פירוק הנישואים. ואכן, הסטטיסטיקות הנוכחיות מראות, כי יש גידול משמעותי של גירושים אצל נשים בגיל הזה, במיוחד בקרה אלה שיכולות להרשות לעצמן צעד כזה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת העוצמות הנפשיות". המסלול השני, המוביל לבעיות נפשיות וגופניות, היא הפנמה של תחושת הכישלון בהשגת האיזון הרצוי, עד כדי מחלה. ד"ר נורת'ראפ מציגה נתונים רפואיים, המקשרים ישירות בין מצב רגשי קשה זה – שמתאפיין בניכור ודיכאון – לבין התפרצות סרטן, מחלות לב ועוד.</p>
<h2>אז מה עושים?</h2>
<p>ד"ר נורתראפ מתייחסת לתחושות הדיכאון והעצב, שמאפיינים נשים מסוימות בתקופת המנופאוזה, ונותנת להן טיפ להתמודדות בלחצים: "למדי להגיד 'לא', כשאת נתקלת בתביעות מוגזמות ממך ומזמנך. זו התקופה שבה את ממציאה את עצמך מחדש. משמעות הדבר היא, שעליך להשקיע זמן ואנרגיה בעצמך – לא בזולתך".</p>
<p>עוד היא ממליצה על מדיטציה ושימוש בטכניקות התרגעות אחרות; על הימנעות מכניסה למצבי לחץ; ועל ניהול יומן אישי, שבעזרתו ניתן לעקוב בצורה מסודרת אחר גורמים מפריעים (דוגמת מאכלים, התנהגויות, היתקלויות עם הבעל, העמיתים לעבודה או הילדים), כדי לזהות אותם ולהתמודד בצורה ישירה עם השפעותיהם. </p>
<p>והכי חשוב, אומרת נורת'ראפ, לשנות את מערך התזונה היומי, ולכלול בו הרבה סויה מלאה ופתיתי סויה, המקלים על רבים מהסימפטומים של המנופאוזה, וכן בדיקת השימוש בצמחי מרפא שונים – כולל צמחים סיניים, שעשויים להפחית במידה משמעותית את חומרת הסימפטומים, אפילו מבלי להזדקק לטיפול ההורמונלי החלופי.</p>
<p> </p>
<p><strong><em>דר' יאיר פרנקל הוא מנהל מרפאת גיל המעבר בבית החולים תל השומר וחבר באגודה הישראלית לגיל המעבר</em></strong></p>
</p>
<p style=