גיל התבונה

תקופה שבה יכולה האישה להתרכז סופסוף בעצמה. מתחילות מחדש
אם תבקשו להבין מהו בדיוק "גיל המעבר", יסביר לכם מילון אבן-שושן כי זהו "כינוי לראשית בלותה של אשה, הכרוכה בהיפסקות הווסת". משמעויות השורש ב.ל.ה, אם תהיתם, הן: נבל, הזדקן, בלה, נשחת, נתיישן מרוב שימוש וכיוצא בזה עלבונות מדכאים. "אין דבר כזה, 'גיל המעבר', כי לא עוברים בו ממקום למקום, ואין בליה", חורצת בפסקנות צינית הגינקולוגית ד"ר רוית נחום, מומחית בנושא. "הדבר היחיד שמאפיין את הגיל הזה, הוא שלאישה אין יותר ביציות ואין וסת. עוברים מגיל פוריות לגיל של אין פוריות. הביטוי הלועזי 'מנופאוזה', מתאר באובייקטיביות עובדה ביולוגית זו, ואינו טוען אותה בקונוטציות שליליות".
הגינקולוגית ד"ר כריסטיאן נורת'ראפ הולכת צעד אחד קדימה, וטוענת את הגיל הזה במשמעויות חיוביות במיוחד. "המנופאוזה אינה מחלה שצריך לרפא. להיפך. זו תקופת ההתעוררות של כל אשה. שלב שטומן בחובו הבטחה עצומה לריפוי גופנו, רוחנו ונפשנו ברמות העמוקות ביותר. זו המחצית ה'נבונה' יותר בחיינו", היא טוענת באתר האינטרנט שלה ובספרה "תבונת גיל המעבר" (הוצאת מטר), ומרחיבה: "דווקא גיל זה, שנחשב בעיני רבים מעורר אימה, הוא השלב שבו פורצים במידה הרבה ביותר היצירתיות, החיוניות, אמביציות חדשות והצורך האישי למשמעות בחיים".
השינויים מתחילים בגיל 45-40
השינויים הגופניים המאפיינים את "גיל המעבר" מתחילים בסביבות גיל 45-50, עם הידלדלות הביציות וירידת יכולתן של השחלות לייצר אסטרוגן. "כתוצאה מכך, מתחילות כ-80% מהנשים לחוש סימפטומים, שבאים לידי ביטוי ברמה מזערית, בינונית וחמורה", מסבירה ד"ר נחום. ד"ר אני אוונס מפרטת את הסימפטומים: "איבוד הריכוז, איבוד חלקי של הזיכרון ותחושה שהן שוכחות מה הן רוצות להגיד, גלי חום, הזעת לילה, עייפות מרובה וחלומות עמוקים".
ד"ר אוונס ערכה סקר בקרב 175 נשים, שחלקן נטלו הורמונים חלופיים, ו-47 מבני זוגן, וגילתה כי 27% מהנשים היו מודאגות לגבי השפעת המנופאוזה על חיי המין שלהן; מתוכן, 79% התנסו באובדן של התאווה המינית ו-63% חוו היעדר אנרגיה. מתוך אלה שחוו חוסר בדחף המיני, 75% דאגו שמא יאבדו את חיבת בן הזוג שלהן. 69% מהנשים שנחקרו אמרו, כי חוו תופעות גופניות לא נעימות במהלך גיל המעבר, כמו גלי חום (84%), הזעה במהלך הלילה (81%) והיעדר אנרגיה. 75% חשו, שאיבדו את הביטחון העצמי שלהן, ושהן מסוגלות פחות להתמודד עם מצבים כתוצאה ממצבי רוח (88%), נטייה לבכי (78%) דיכאון (71%) ופיזור נפש (85%). יותר ממחציתן חשו, שסימפטומים אלה גרמו ללחץ על מערכות היחסים שלהן.
למעלה ממחצית מהנשים שנטלו הורמונלים חלופיים אמרו, שהטיפול עזר לשפר את יחסיהן עם בן הזוג. טיפול זה כולל תחליפי אסטרוגן ופרוגסטרון לנשים שיש להן רחם, ואסטרוגן בלבד לאלה שעברו כריתת רחם. בעת הצורך, משלבים גם הורמון גברי – אנדרוגן, שנועד לשיפור החשק המיני.
על פי הסקר, גברה התועלת של הטיפול עם הזמן, ו-81% מהנשים שהשתמשו בהורמונים יותר משנתיים דיווחו על יעילותם (לעומת 20% בלבד, שהשתמשו בטופלו במשך פחות מחצי שנה).
בין ההסברים שניתנו להטבת המצב: הטיפול השפיע לטובה על מצב הרוח (39%) ותרם לרווחה כללית (81%). 41% מהנשים ו-57% מהגברים חשו, שהיחסים הפיזיים שלהם השתפרו הודות לטיפול.
הסקר אישר, כי נשים חשות שהטיפול יעיל בהקלה משמעותית על הסימפטומים הקשורים למנופאוזה, כולל מצבי רוח, נטייה לבכי, דיכאון, גלי חום, הזעה במהלך הלילה והיעדר אנרגיה. "כשמתחילים בטיפול הורמונלי, אסור לוותר ולהפסיק אם הוא לא פועל או לא מתאים מיד", ממליצה ד"ר אוונס. "גם אם ההתחלה קשה, צריך להבין שהטיפול לאורך זמן בהחלט יוכיח את עצמו. הרופא אמור לספק למטופלות את כל המידע לפני תחילת הטיפול, לסייע להן להתאים אותו לצרכיהן וללוות את מהלכו מקרוב".
סודות וסקרים
כמו סוגיות רבות בתחום רפואת הנשים, גם המחקר בנושא המנופאוזה נמצא בחיתוליו. המחקר הידוע ביותר עד כה הוא "סקר האחיות": 57 אלף אחיות אמריקאיות השיבו במשך 16 שנה על שאלונים תקופתיים, שהתייחסו לאורח החיים שלהן ולמצב בריאותן. על פי תשובותיהן נבנתה הגישה וההתייחסות לתקופת המנופאוזה. "נמצא כי נשים שנטלו הורמונים לקו פחות בהתקפי לב ושברו פחות את עצם האגן, אם כי במשך הזמן היתה עלייה בסיכון שלהן לפתח סרטן שד", אומרת ד"ר נחום.
מזה שנתיים מתנהל מחקר מדעי ראשון מסוגו בתחום, בהשתתפות 27 אלף נשים צפון-אמריקאיות שחלקן נוטלות טיפול הורמונלי וחלקן מטופלות בפלסבו. המחקר המקיף בודק את השפעת ההורמונים על משתנים כמו סרטן שד, התקפי לב, איכות חיים ועוד. בשלב זה אין עדיין נתוני ביניים ממחקר זה, שעתיד להימשך עד שנת 2007, ואמור להנפיק תוצאות מדעיות ברורות יותר לגבי ההשפעה האמיתית של ההורמונים על הסימפטומים של תקופת המנופאוזה.
כך או כך, ברור לחלוטין שיש נשים הסובלות מסימפטומים מטרידים שונים בתקופה זו. לדעת ד"ר נחום, מדובר בעניין שהוא במידה רבה תלוי תרבות וסביבה. בסינית מדוברת, למשל, אין ביטוי לתיאור 'גלי החום' שנשים מערביות רבות מאוד מתלוננות עליו, ולכן הסינית לא תוכל לספר שהיא סובלת מהתופעה. "עם זאת, ככל שנשים משכילות יותר, יש להן יותר הבנה ומודעות רגשית, והן מרבות לדבר על הדברים הללו", היא אומרת. לא מפתיע, אם כן, שאצל נשים אלו יימצאו יותר מקרים של גלי חום, הזעה ודיכאון.