"בקשה קטנה – חלום גדול"

נורית כתבה ספר, שיצא עתה לאור. כל הדרך מהדחיות ועד להגשמת החלום

88 שיתופים | 132 צפיות

אין לי הרבה זכרונות מהילדות. לא בטוח למה, כנראה פשוט ניסיתי להדחיק אותם. הרבה אשפוזים, בדידות, הסתגרות מהעולם… מה שכן זכור לי זה איך מצאתי מפלט בספרים. אהבתי מאוד לקרוא, לשמוע סיפורים ולדמיין שאני במקומות רחוקים.

בגיל העשרה התחברתי במהירות לספרי הנוער של גלילה רון פדר וסמדר שיר. מאוד אהבתי את הכתיבה שלהן, ולאט לאט התחלתי לשרבט קטעים במחברת, או יותר נכון התחלות של סיפורים: סיפור אהבה של קיץ, סיפור על נערה שעברה לעיר חדשה, סיפור על תמונה מכושפת. בסוף התחלתי לכתוב ספר על עצמי. טוב, לא מדובר בדיוק על עצמי. שם הגיבורה היה מיכל והיא הייתה נכה בכסא גלגלים. היא בילתה עם חברתה הטובה ביותר ורצתה חבר.

עלילת הספר התפתלה, ומיכל חיה מרגע לרגע, כשאני חווה איתה את החיים, החיים שלי. הסוף כמובן היה הפי אנד. כך רציתי לראות את חיי, בסוף הכי מאושר של חיי. זה לא קרה כך, אך חברי לכיתה שקראו את הספר אהבו אותו מאוד ומנערה סגורה וביישנית הפכתי לדי פופולרית. הבנתי פתאום כמה הכתיבה נתנה לי, בעיקר כתיבת הספר הזה. אמנם היה ניסיון לא מוצלח להפוך את הסיפור לסרט, אך לבסוף הרגע עבר, הפופולריות שכחה והספר נתקע במגירה. ובכל זאת, ידעתי שארצה לחזור אליו ביום מן הימים.



האינטרנט סייע לי מאוד. בעזרת האינטרנט הכרתי בני זוג, חברות, התקדמתי תעסוקתית והביטחון העצמי שלי גבר

האינטרנט סייע לי מאוד. בעזרת האינטרנט הכרתי בני זוג, חברות, התקדמתי תעסוקתית והביטחון העצמי שלי גבר

ובאמת בגיל 21 ניסיתי להוציא את הספר. ערכתי בו שינויים, כדי שיתאים יותר למצבי כבוגרת – הוספתי דמויות וצירפתי את האינטרנט כגיבור די חשוב). בהזדמנות זאת חשוב לי לציין שהאינטרנט סייע לי מאוד. בעזרת האינטרנט הכרתי בני זוג, חברות, התקדמתי תעסוקתית והביטחון העצמי שלי גבר. האינטרנט נעשה חלק כל כך חשוב חיי, שהייתי חייבת להכניסו לספר. לאחר עריכה, שלחתי את הספר להוצאות השונות וקבלתי דחייה אחר דחייה. בשלב מסוים נראה שהוצאת זמורה ביתן תוציא את הספר. מההוצאה טלפנו אלי, הודיעו ששוקלים ברצינות את הוצאתו, ואף הציעו סדרת ספרים. שמחתי מאוד, אך כעבור שבוע-שבועיים טילפנו שוב ואמרו שזה לא מסתדר בסוף, בגלל בעיות תקציב. התאכזבתי מאוד, ובדיוק גם חזרתי מהוצאת סער שביקשה ממני להוציא את הספר בהשתתפות עצמית שממש לא יכלתי להרשות לעצמי. ברגע זה החלטתי לשים את הספר בצד, ואולי לחזור אליו אחר כך.

לאחר התואר השני החלטתי לקחת סדנה לכתיבה יוצרת. לקחתי סדנה אצל הסופרת שז, שהיתה מקסימה. גם הסדנה היתה מעולה, והחזירה אותי לכתיבה. הכתיבה, הבנתי, היא ייעודי.

אך אחרי אותה סדנה החלטתי לעזוב את הספר ולהתמקד בדברים חדשים. בינתיים פרסמתי אותו באתר ליטרטורה, ויום אחד יצרה איתי קשר נערה נכה בשם ספיר, ואמרה לי שהספר שלי עזר לה מאוד. התגובה שלה גרמה לי לחשוב, והחלטתי לשלוח אימייל למנהל אתר נגישות-ישראל, ולבקש שיפרסם את הספר בהמשכים. הוא הסכים.

הפעם, החלטתי, אני אגשים את החלום שלי. הבנתי שאני צריכה הרבה תגובות, ולכן עשיתי את מה שלא עשיתי קודם מעולם – הצפתי פורומים. זו היתה לשון ההודעה:

"בקשה קטנה – חלום גדול
אני בחורה נכה בת 28, כתבתי ספר נעורים וחלומי הגדול ביותר להוציאו לאור. אודה לכם אם תכנסו לאתר ותגיבו עליו
המון תודה מראש"

כעבור כמה זמן הגיעו תגובות. חלק מהתגובות היו טובות וחלקן פחות, אבל ידעתי שאני בכיוון הנכון. בשלב הזה הפסקתי עם ההצפה, גם כי העירו לי וגם כי כמנהלת פורום לשעבר ידעתי שזה לא יפה בכלל. בשלב זה פתחתי בלוג, והתחלתי לכתוב טורים אישיים. הכל כדי להתקדם לקראת הגשמת החלום.

כעת שוב שלחתי את הספר להוצאות השונות, מחכה בקוצר רוח לתשובות. באותה עת הכרתי את הסופרת והעיתונאית גלי צבי-ויס, שעודדה אותי להמשיך ואף כתבה עבורי מכתב המלצה. שמחתי מאוד שהכרתי את גלי, ולא רק בגלל הספר. ידעתי שרכשתי לעצמי חברה חדשה.

התשובות השליליות מההוצאות שוב התחילו להגיע, אך הפעם לא התייאשתי והמשכתי לשלוח. כעבור זמן מה קיבלתי תשובה חיובית מ'פרדס הוצאה לאור' אבל עם תנאי, שאבצע 500 רכישות מוקדמות ב-30 ₪. אחרי התייעצות עם גלי ומשפחתי החלטתי ללכת על זה. התחלתי שוב לפרסם את הספר, אך הפעם רק בפורומים רלוונטיים ורק עם אישור ההנהלה. גם משפחתי וחברי הפיצו את הספר, ולאט לאט התחילו לרכוש. בסוף הגעתי למספר רכישות לא רע, בייחוד כשאני והספר התפרסמנו בכמה אתרים, והתחלתי להיות קצת מוכרת.

היו אנשים שאמרו לי שההוצאה אינה מוכרת ומנצלים אותי. אני מודה שעלו בי חששות ולעיתים אי נוחות, אך החלטתי ללכת עם תחושת הבטן שלי. בינתיים, התשובות השליליות שקיבלתי מההוצאות האחרות – שציינו כי הספר מרגש והכתיבה קולחת – חיזקו בי את ההרגשה שעשיתי את הצעד הנכון.

לפני כמה ימים טלפנה אלי מישהי ואמרה שהיא רוצה לרכוש עותק של ספרי למכר שלה. לדבריה, הוא לא רצה לטלפן. הוא לא הרגיש נוח לדבר עם הסופרת. כולי האדמתי. אני סופרת? וואו. אבל אני באמת סופרת וכתבת. זה קורה לי.

המוזר ביותר היה שבדיוק עמדתי לומר נואש. בדיוק כאשר הייתי תקועה באה הגאולה. י. מירלמן, איש יחצ"נות שהגיע דרך אתר רישות עסקי, אמר שיסייע לי, ויעביר אותי לרשימת התפוצה שלו. עוד באותו רגע טלפן אדם אחר, איש שיווק בשם ר. ברק, וביקש לרכוש את העותקים הנותרים. הייתי בהלם. נלהבת, כתבתי מייל להוצאה, והלכתי לישון מבולבלת ונרגשת מתמיד.

למחרת דיברתי עם ההוצאה והתבשרתי שזהו, הספר יצא. הגשמתי חלום.

לפני כמה ימים מישהי טילפנה אלי ואמרה שרוצה לרכוש למכר שלה עותק של ספרי. היא אמרה שהוא לא רצה לטלפן כי לא הרגיש נוח לדבר עם הסופרת. כולי האדמתי. אני סופרת? וואו, אני באמת סופרת וכתבת. זה קורה לי. אותה שיחה גרמה לי לפתח אתר רציני שלי כסופרת/כתבת.

המוזר ביותר כשבדיוק עמדתי להגיד נואש כי כבר הייתי תקועה, באה הגאולה. י. מירלמן דרך אתר רישות עיסקי ואמר שיסייע לי ועביר לרשומת התפוצה שלו. כבר באותו רגע טילפן ר. ברק וביקש לרכוש את העותקים הנותרים. אני הייתי בהלם. בהחלה הייתי בטוחה שעובדים עלי וחיפשתי על ר. ברק באינטרנט, לראות שאכן קיים. ראיתי שזה באמת לא שקר. נלהבת כתבתי מייל להוצאה והלכתי לישון מבולבלת ונרגשת מתמיד.
למחרת דברתי עם ההוצאה והתבשרתי שזהו, הספר ייצא. כך הגשמתי חלום.

נורית חולה בדסאוטונומיה משפחתית, מחלה שפוגעת במערכת העצבים. הטור שלה, שמתאר אתהחיים עם המחלה, מתפרסם בכל יום חמישי ב-IFeel