בן זילכה גילה שהאוכל מרפא גם את הלב וגם את המוח

לעיתונאי בן זילכה היו חיים מלאים, קריירה מפוארת, זוגיות מאושרת עם העיתונאית המוערכת לינוי בר גפן ובן בכור בדרך, עד שיום קודר אחד עולמו התהפך. ב-8 בנובמבר 2014 חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, בעקבות כשל רפואי שהוביל לאירוע מוחי קשה, שלאחריו שקע בתרדמת ולבסוף כשהתעורר הפך לנכה סיעודי. מאז נמשך מסע השיקום המפרך ומעורר ההשראה שלו, אותו הוא עובר בעזרת צוות מטפלים, חברים טובים ובני משפחה מסורים – בראשם לינוי ובנם רנן בן ה-7. היום הוא כותב טור אישי ל״את״ ומשתף ברגעים הקטנים והגדולים מיומן השיקום שלו.

אני מטופל פעמיים בשבוע, בימי שלישי וחמישי, במרכז הרפואי שיקומי "רעות" בתל-אביב. מהיום שהגעתי לשם עבדו איתי בעיקר מרפאות בעיסוק, למשל על השחלת חישוקים, פעם בימין החלשה ופעם בשמאל, ידי החלשה לפני הפגיעה וכעת היד היד החזקה יותר, למקל, פעם כשהוא מאוזן ופעם מאונך. כמו כן, הן עבדו איתי על חליצת נעל והשחלת הרגל חזרה לתוך אותה הנעל. מהר מאוד, הן הבינו שלא פשוט עבורי לפרום ולקשור שרוכים עם יד אחת, לכן החליפו אותם בשרוכים אלסטיים, שלא מצריכים פרימה או קשירה, אלא פשוט מאפשרים את השחלת הרגל לתוך הנעליים.

>> עשו אותי באצבע: לכל הטורים של בן זילכה

בארבעת החודשים האחרונים, בימי חמישי, הטיפול החל להיערך במקום אהוב עליי במיוחד: המטבח של בית החולים, בעזרת המרפאת בעיסוק תרצה מסינג. זה טיפול מאוד מהנה, אבל לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. תרצה ואני סיכמנו שבכל יום שני אעביר לה מתכון לבחירתי. היו כבר כמה פעמים, לא רבות אמנם, שאיחרתי בהעברת המתכון, או שבכלל שכחתי לשלוח. בעיות הזיכרון שלי לא מתחשבות בטיפולים האהובים עליי, למרות שלרוב אזכור טיפול שאני אוהב, אבל לא בהכרח.

גם מבחינה גופנית זה לא פשוט. העבודה במטבח מתקיימת רובה בעמידה, וכעבור כמה זמן אני מתעייף ומתקשה לשמור על יציבות. דבר נוסף שדורש ממני מאמץ הוא הבחישה של התבשיל והחיתוך של דברים שונים כמו ירקות או פירות. היתרון הוא שהפעולות הללו משפרות את התפקוד הגופני ואת פעילות המוח, כך שיש שכר לעמלי.

עד היום, תרצה ואני הכנו פסטה אלי אוליו, קרפצ'יו סלק, סביצ'ה טונה אדומה, סלט בטטה, פעמיים קוסקוס עם מרק, מרק כתום, ספינג', פאד תאי, ריזוטו, ארנצ'יני, מרק בצל, עוגת ריבת חלב ועוגת יום הולדת לרנן. זכורים לי לטובה בעיקר הקוסקוס, ועוגת ריבת החלב, שזכתה להצלחה מסחררת.

את המאכלים שאני מכין, אני לרוב מביא הביתה, ואז מתקיים רגע שמאוד חשוב לי ומרגש אותי: לינוי, רנן ואני, יושבים יחד סביב השולחן ואוכלים ארוחה משפחתית.

>> לינוי בר גפן: "אני לא מאמינה במהפכות, אני מאמינה בתהליכים ארוכים ומייסרים"