בלוז לחופש הגדול
האם ניתן להגיע לחופש אמיתי? החופש ומשמעותו לפי תורת הקבלה
"יוצאים לחופש!" הכריזה עדי הקטנה וחיוך שובב נמתח על פניה המנומשות. "חופש!" שאג תומר אחיה בן העשר את קריאת הקרב המסורתית שמאחדת מיליוני ילדים עם תום שנת הלימודים, ומתח בהתרגשות את חזהו הקטן. "כן כן, חופש…", הפטיר באדישות אסף, הבכור, מעל מסך המחשב. כאילו רצה להגיד: "בגיל 14 המופלג אני כבר לא מתרגש מכלום, ובטח שלא מהחופש הגדול".
"כן, יוצאים לחופש", נאנחה האם, ולנגד עיניה חלף התסריט שצפוי לה בחודשיים הקרובים.
"בנוסף לתיזוזים היומיים והמתישים של עבודה-הסעות-בית-משפחה, אני אמורה להסתדר עם שלושה ילדים נטולי בית ספר ושיעורי בית, שכל מעייניהם נתונים למציאת תשובה לשאלה איך להעביר את החופש מבלי להשתעמם", היא חשבה לעצמה. "ואם זה לא מספיק, אז כל החגיגה הזאת מתנהלת בטמפרטורה אופטימלית של 40 מעלות בצל…"
אז לכבוד הקיץ שהגיע והביא אתו בעסקת חבילה את החופש הגדול, ולרגל עונת החופשות שפוקדת אותנו בחודשים אלה ממש, בחרנו לבחון כמה שאלות מהותיות בעניין החופש, הפעם מנקודת מבט קבלית.
רכבת אל החופש
ברוב המקרים, השאיפה שלנו לחופש מתבטאת בחיפוש מפלט מהשגרה ומטרדות היום יום. אנו רוצים להשתחרר מהמועקות, מהלחצים, מהבוס בעבודה ומהאוברדראפט בבנק, לברוח מהמצב המדיני, הביטחוני, הכלכלי… בקיצור, להתנתק קצת מזרם החיים, להתאוורר.
אבל אם נעצור לרגע ונהרהר בדבר, תעלה בנו השאלה: ממה אנחנו מתאמצים כל כך להתנתק? ואולי אפשר לבנות את חיינו אחרת, כך שלא נצטרך לברוח מהם אל החופש?
מי קבע שאנחנו צריכים לעבוד קשה כל השנה, לחסוך קצת כסף ולקנות איזה דיל לחופשה בטורקיה, רק כדי לזכות בחופש מדומה ובכמה רגעים קטנים של חסד? ובינינו, הרי בסוף תמיד משהו לא מסתדר בדיוק כמו שרצינו – פעם זה בית המלון שמתפקשש, בפעם אחרת אלו החברים שמאכזבים, או הילדים שבדיוק החליטו להיות חולים… וכל זה עוד לפני שהזכרנו שבמהלך רוב תקופת החופשה הקצרה אנו נמצאים בחרדה על כך שהנה, עוד רגע היא תסתיים ונצטרך לחזור לחיים האמיתיים… האם זה באמת צריך להיות כך? האם ניתן להגיע לחופש שלם, אמיתי? והאם אנחנו בכלל חופשיים?
אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank
חופשי זה לגמרי לבד
נתחיל מהסוף. חכמת הקבלה קובעת שהאדם בעולמנו אינו חופשי כלל – הוא לא בחר לאיזו משפחה להיוולד, וגם לא השפיע על מגוון התכונות והכישורים שקיבל עם לידתו. כשהוא גדֵל, הוא מושפע באופן מוחלט מהוריו, ממוריו ומהמחנכים השונים בחייו. בשנות בגרותו מכתיבים לו כלי התקשורת והחברה שסובבת אותו את הכול: מה ללבוש, מי להיות, למה לשאוף, איך לחשוב, מה לאכול, את מי לאהוב, מה נכון ומה לא. אפילו סטנדרטים של יופי או כיעור, קודים של התנהגות ודיבור – כולם נקבעים עבורו על ידי החברה.
למעשה, האדם אינו בוחר כיצד לחיות את חייו, אלא פשוט חי אותם. הוא מנווט אותם על פי מערכת נוקשה של חוקים שנקבעו על ידי אחרים, ומשתדל ללא הפסקה לרַצות את החברה שסביבו.
בסופו של דבר, האדם הוא מעין תוצר המורכב משילוב של תכונות וכישורים טבעיים שקיבל בעת לידתו (הגֶנים שלו), ומהשפעתה של הסביבה שבה הוא חי. כל אלה מכתיבים ב-100 אחוז את ההתנהלות של חייו, כובלים אותו ולא מאפשרים לו להיות חופשי באמת.
וזה עוד לא הסוף. אם נחשוב על כך נגלה שגם תרבות הפנאי המפוארת שפיתחנו, מקורה בבריחה מהתמודדות עם שאלה מסוימת מאוד המפעמת עמוק בתוכנו. אנחנו מעמיסים על עצמנו אין ספור פעילויות, בולעים בשקיקה טונות של מידע שלא ממש נחוץ לנו, בוהים שעות ארוכות במסך הטלוויזיה, גולשים באינטרנט, צופים בסרטים, מבקרים בהצגות, ומה לא? – והכול כדי להסיח את דעתנו ולהימנע מהתמודדות עם השאלה – "לשם מה אנו חיים?"
זוהי גם הסיבה שאנשים רבים חוששים להישאר "לבד עם עצמם", ללא טלוויזיה, רדיו, עיתון, או משהו אחר שיעסיק את מוחם ולבם, שמא ייאלצו להתמודד פתאום עם אותה שאלה קיומית.
אבל זה לא חייב להיות כך. שינוי קטן יכול לגרום לחיים שלנו להיראות לגמרי אחרת – כמו חופשה מתמשכת וחסרת גבולות, שההנאה ממנה רק הולכת וגוברת מרגע לרגע.
איך עושים את זה? מתחילים בהחלטה אחת קטנה – להפסיק לברוח. אם נבין שאותה שאלת קיום טבעית המתדפקת על דלתות לבנו אוצרת בתוכה הזדמנות נדירה, אם רק נפתח את הלב ונאפשר לה להיכנס, נוכל להכיר עולם חדש העולה על כל דמיון ולגלות את כל הטוב והעונג שהיא רוצה להביא לנו. מפתיע ככל שזה יישמע, דווקא חיפוש התשובה לשאלה מהותית זו טומן בחובו את המפתח לעלייה על המסלול שמוביל לחופש הנצחי.
רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח?
(במקום 39.90 ש"ח)