אני פונדקאית וצפיתי בסדרה "גוף שלישי". היא מלאה בולשיט

חמש מחשבות לאחר צפייה בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה "גוף שלישי" בקשת 12:

1. בתחילת כל פרק בסדרה צריך וחובה שיופיע דיסקליימר ובו כתוב כי הסיפור בדיוני וכל קשר בין המציאות לסדרה הינו מקרי בהחלט. מצד אחד זו אינה סדרת דוקו ולכן אינה מחויבת לשקף אמת כלשהי אך מצד שני היא כן מתיימרת להציג סיפור מהחיים עצמם והאופן בו מוצגת הפונדקאית חוטא למטרה זו ובגדול. לא די בזאת, היא אף עשויה להסב נזק ממשי לכל מי שפונדקאות רלוונטית עבורן/ם כפונדקאיות וכהורים מיועדים, שעלולים לרגע לחשוב שזה קרוב למציאות. בתור פונדקאית בדימוס וחוקרת פונדקאות אני יכולה להגיד בלב שלם ששום תהליך בישראל לא נראה ככה, גם לא הגרועים ביותר שנתקלתי בהם, פשוט כי הדברים לא עובדים ככה. מה שנקרא רמת אמינות של ד"ר דרייק רמורה מתעורר מקומה ופוגש את התאום הזהה האבוד שלו. "ריאליזם נטול ריאליה", כמו שדייק לכתוב איתי זיו ב"הארץ".

>> "מסוכנת לצפייה": מה הסעיר את מעיין אדם בסדרה "גוף שלישי"?

2. בישראל ישנה רגולציה שמטרתה לוודא שמי שנכנסת לתהליך פונדקאות יודעת בדיוק למה היא נכנסת. אישה שבוחרת להיות פונדקאית, ללא קשר למניעים שלה, צריכה להיות מודעת לסיכונים שהיא לוקחת על עצמה, הפרוצדורות הרפואיות שעליה לעבור והתרופות שאולי תצטרך לקחת, התמיכה הרבה שהיא תזדקק לה, ההקרבה של המשפחה שלה ככלל ובן הזוג בפרט (אם יש כזה בתמונה), כמה זמן תהליך לוקח בממוצע (שנתיים), אחוזי ההצלחה של תהליכים בישראל שעומדים על 65 אחוז וכמובן ההיבט הכלכלי שהכלל בו הוא שהכסף אינו ודאי. מרבית הפיצוי ניתן עם סיום התהליך בהצלחה, ובמידה ולא מסתיים בהצלחה, הפיצוי הוא בהתאם למה שהיה בפועל עד נקודת הסיום. קשה להגיד שמשרד הבריאות אכן עושה את זה בצורה יסודית ולאוזלת היד הזו נכנסות אינספור פונדקאיות שמשתפות סיפורים, עונות לשאלות והתלבטויות ועושות הסברה מבית בשלל פלטפורמות בתקשורת, ברשתות חברתיות, הרצאות ועוד. לאוזלת היד הזו נכנסות לצערי גם סוכנויות תיווך שחלקן דואגות לנצל אותה ולהציג מידע חלקי או מסולף על מנת לסגור עסקאות על גבן של פונדקאיות וכיסם של הורים מיועדים.

שום תהליך פונדקאות בישראל לא נראה ככה, גם לא הגרועים ביותר שנתקלתי בהם

3. מה היה קורה אם חלילה הליהוק היה מאתגר את הצופות והצופים וגל-חגו-מלכה הייתה מגלמת את האם המיועדת? מעבר לעובדה שזה היה הרבה יותר מסקרן לראות, האם לכותבי וכותבת הסדרה קשה לדמיין אישה מזרחית כאם מיועדת מבוססת או לחילופין אשכנזיה כפונדקאית חד הורית? האם טלנובלה עמוסה בסטריאוטיפים וקלישאות זה החומר היחיד שממנו עשוי רייטינג? ברור שהתשובה היא כן, וניכר שזה מה שמניע את הסדרה. לעניות דעתי עצם הנגיעה בפריים טיים בנושא כל כך רגיש שנוגע בכל כך הרבה נשים ואנשים בנקודות הכי כואבות, הייתה מדביקה אותם למסך גם אם הייתה מלוהקת אחרת והדרמות של הפונדקאית בה היו אמינות. למשל פונדקאית שמגיעה לפגישת היכרות עם הורים מיועדים שאחד מהם גוסס, וצריכה לקבל החלטה אם לצאת איתם לדרך. או למשל מישהי שרוצה להיות פונדקאית אבל בן זוגה מסרב לשתף איתה פעולה.

4. כשקשת פרסמו לפני כשנה שהם עובדים על הסדרה "הגוף שעובד", הייתה זעקה גדולה בקרב פונדקאיות והורים מיועדים שאף פנו באופן אישי אל כותבי וכותבת הסדרה בבקשה לשנות אותו. מסתבר שהשם באנגלית נותר בעינו אבל בעברית הוא שונה ל"גוף שלישי". אפשר למצוא הצדקה בתסריט למשחק המילים כבר בפרק הראשון אבל זה לא מוריד מהעובדה ששני השמות בעייתיים ושמים את הגוף במרכז, בין אם כמכונה תקינה לעומת מקולקלת ובין אם כגוף שלישי נפקד. ניוז פלאש! לא משנה באיזה צד של המשוואה אישה נמצאת, זו שנותנת או זו שמקבלת, כולן נשים שלמות עם גוף, שכל, נשמה, רצונות, צרכים ועוד מלא דברים שלוקחים חלק בקיומנו ככלל ובתהליך של יצירת חיים בפרט. החפצת נשים היא אחת מהרעות החולות של תחום הפונדקאות והיא מציצה באופן מוגזם כמעט בכל סצינה.

מה היה קורה אם גל-חגו-מלכה הייתה מגלמת את האם המיועדת? האם לכותבי וכותבת הסדרה קשה לדמיין אישה מזרחית כאם מיועדת מבוססת או לחילופין אשכנזיה כפונדקאית חד הורית?

5. פונדקאות היא פעולה חתרנית בכך שהיא מאתגרת תפיסות חברתיות בנוגע להיריון, לידה, אימהות ומשפחה, על פיהן אישה נקשרת או מתחברת לעובר שהיא מגדלת בתוכה, יולדת תינוק שהיא תהיה אימא שלו ואמורה להשתמש ביכולת הרבייה שלה ליצירת משפחתה בלבד. לא בכדי הדרך להתמודדות עם הסתירה הזו היא לדמיין שרק אישה במצוקה שזקוקה לכסף תיפרד ברצון מהתינוק שנשאה עבור אנשים זרים. בפועל, נשים נכנסות לתהליך הזה עם מניעים רבים ומגוונים: יש מי שבוער בה הצורך לעשות מעשה משמעותי בעולם, יש מי שרואה את הפונדקאות כמעשה של חסד או מצווה, יש מי שמגיעה לזה מתוך אמונה בחוזק של הגוף והנפש שלה, יש מי שרואה בתהליך פרויקט משפחתי שמעביר מסר חינוכי, יש מי שסולידריות נשית/אנושית בראש מעייניה, יש מי ששקלה פעם לאמץ או להיות משפחת אומנה וזה לא הסתייע ולכן פונדקאות הייתה פתרון הולם עבורה, אפילו פגשתי מישהי שאמרה שהיה לה משעמם בחיים. מניע כלכלי הוא אחד מתוך שלל סיבות בגינן נשים בוחרות לעשות עם הגוף שלהן מה שבא להן. ההתעסקות הבלתי פוסקת בכסף בטלנובלה עלולה להוביל את השיח הציבורי אודות פונדקאות בישראל אלפי שנות אור אחורה. וזה עצוב מאוד.

>> אורית הורוביץ בר-עם מגלה מה גרם לה להיות פונדקאית בעצמה

אורית הורוביץ בר־עם | צילום: סתיו בלנק